|
|
| נשלח ב-7/7/2011 09:15 |
 |
| |
ירמיהו לא ייענש על שלא הניח תפילין
-ראשית, נשמח לשמוע מה ידוע לך על הפרשנות של מצוות 'והיו לאות עלידך', בזמנו של ירמיהו או בכל זמן אחר. זו לא חכמה גדולה להניח מראש משהו ולנפנף עמו. בא נבדוק.
שנית, כתבת: "לעולם לא תמצא בגמרא על ענין דאוריתא שהוא לא נהג בעבר". אני שמח שאתה מפגין בקיאות בגמרא, אך מן הסתם התכוונת לגמרא בבלי, כי בגמרת ירושלמי מצאתי ענין כזה.
ירושלמי כלאיים פרק שמיני, איסי בן יהודה אומר שאסור לרכב על פרד, מפני שהוא כלאיים. (תוספתא כלאיים פרק ה'). ותמיה הירושלמי שהרי דוד הרכיב את שלמה בנו על הפרדה. והשיב הירושלמי: 'אין למדין מן התקוע', שתוקע עצמו שלא כהלכה ('מראה הפנים'). שמא עשה שלא כהלכה (תשובת הרשב"א ח"א תצא'). "אפשר דלדוד היה ס"ל הכי אבל לא קי"ל הכי", (רדב"ז ח"ד רכה').
אמנם הזכירו רק את דוד, שהוא מקביל לפחות לירמיהו, אבל המעיין במקראות יראה שלא מדובר במשהו חריג של דוד: " וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי וירכיבו את שלמה על פרדת המלך דוד". "העם נשאו בפרדים", (דה"י א מא). הביאו לשלמה פרדים (מ"א י כה). העם העולים הביאו עמם מאתיים וחמש וארבעים פרדים (עזרא ב). ובקיצור ברור שהקדמונים השתמשו בפרדים. אבל איסי בן יהודה חשב שאסור, ולכן החליט שאין ללמוד ממעשיהם של הקדמונים.
חז"ל לא תמיד הניחו שהקדמונים חשבו כמוהם, כשמנוח הלך אחרי אשתו, לא בטלו את ההלכה שקבעו שאסור ללכת אחרי אשתו, אלא אמרו "מנוח עם הארץ היה". כשיפתח לא התיר את נדרו, לא אמרו שמן הסתם התרת נדרים לאו דאורייתא, אלא אמרו שיפתח נענש על שלא התיר את נדרו. כשקבעו שאין לעשות זמר מדברי תורה, לא התרשמו מכך שדוד אמר 'זמירות היו לי חוקיך', אלא קבעו שהוא נענש על כך. כשדוד קיבל לשון הרע על מפיבושת, בניגוד להלכה, הודיעו חכמים שהוא נענש על כך ולכן התחלקה הממלכה מבניו. כשישעיהו אמר 'בתוך עם טמא שפתיים אני יושב' קבעו חכמים שהוא חטא. על אחיה השילוני אמרו שהוא טעה. ועוד רבים כאלו.
ואפילו הפוסקים האחרונים, ראה למשל את דברי היעב"ץ בתשובתו (ח"ב טו') שדן לגבי פרטים בהלכות פילגש מה מותר ומה אסור, וניסה להביא ראיה מרחבעם בן שלמה, אבל דחה: "אבל גם בזאת עדיין לא נסתלק כל הרהור ספק שיש למפקפק שיאמר מאן לימא לן דשפיר עבדי וכבר אמרו בכיוצא בו אפילו על דוד המע"ה אין למדין מן התקוע. כמ"ש בירו' על רכיבת הפרדה".
הנוצרים הם היהודים
כל המשך פלפוליך על הנצרות אינם עונים לשאלה: הייתכן שמי שמבטל את כל הדרישות של התורה, יכול להיות מייצג את התורה בצורה מסויימת? אם כן איך אתה מנסה להציג את הנצרות כסוג של גרים על פי התורה עצמה?
דבריך בסיום שוב חוזרים על התרגיל המוזר שלך, היהודים שנטמעו בנצרות והם בנים של אם שהיא בת לבת לבת ליהודיה. אינם יהודים לפי שום קנה מדה, ואין שום עם ולשון שתוכל לספר להם סיפורי סבתא. אם אני אסע לספרד ואומר להם שאמא של אמא של אמא שלי לפני 20 דורות היתה ספרדיה, ולכן אני ספרדי ורוצה אזרחות ספרדית, הם יבעטו אותי לזירה. זה קנה מדה הלכתי, ואין אפשרות לנצל אותו לשום ענין מלבד הענין ההלכתי.
גם לפי ההלכה, כאשר אנשים ממוצא יהודי נטמעים בגויים, בטלה יהדותם. בניגוד למה שרגילים לחשוב. בתלמוד כתוב שעשרת השבטים נעשו גויים גמורים, משום שהם נטמעו ואבדו. נפקא מינה הלכתית למשל שאין בהם טומאת נדה, שאין להם יחס, וכל דיני גוי בהלכה בשונה ממומר. כל הרעיון של אע"פ שחטא ישראל הוא אינו אלא במקרה בו יש אפשרות של שיבה ליהדות, במקרה של היטמעות נהפך דינם לגויים. כפי שכתב למשל בחתם סופר על הש"ע בהלכות תפילין. וכן הגר"א על התורה טוען שלעיר הנידחת יש דין של גויים, מכיון שהם התנתקו מהעם (עי"ש את הנפק"מ ההלכתית).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 10:52 |
|
| |
דינו, אתה משווה בין תנאי הקבלה למשפחת העמים לבין גירות? זכותך לטעון כי היהדות היא משהו מיוחד ושונה (וכמובן לכעוס על הגויים שמתעצבנים על כך). אתה יכול גם לטעון כי ההשוואה צריכה להיות מול תנאי הצטרפות לדתות ולא לעמים. אל תעשה שקר בנפשך. תנאי ההצטרפות ליהדות חריגים מאד ביחס לכללי ההצטרפות לאומות מתוקנות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 12:09 |
|
| |
דינו
ואולי זווית קצת שונה
בזמנים שרוב העם היה עובד ע"ז, איך הצטרפו לעם ישראל?
יהורם הוא בנם של אחאב ואיזבל, האם לדידן הוא היה גוי?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 12:14 |
|
| |
ורחבם בנו של שלמה ?הנ"ך כותב ומציין בפרוש ולא בכדי שאמו היתה עמונית. שבשבילה בנה שלמה בירושליים במות
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 14:13 |
|
| |
יתכן, איני מצליח להבין את דבריך. נראה שלא קראת כלל מה שאמרתי, וחבל.
תנאי ההצטרפות למדינת ישראל ולקבלת אזרחות, הם ענין לאומי ולא הלכתי, אותי לא מטריד כל כך למי תעניק המדינה אזרחות, למי שלחם בצה"ל, למי שיש כסף או למי שהוא בלונדיני. יהיו הקריטריונים דומים לאומות המתוקנות או לאו.
ה'גיור ההלכתי' הוא רעיון יחודי שקיים רק ביהדות, ולכן אין לך למה להשוות אותו. כל מי שמקבל על עצמו דת לא הופך להיות חלק משום עם, מי שמתאסלם לא הופך להיות ערבי, מי שמתנצר לא הופך להיות רומאי, וכך הלאה. הוא מקבל על עצמו את דת האיסלם, או הנצרות. וכהני הדת מכירים בכך שהוא חוסה תחת כנפיהם הרוממות. ביהדות התחדש הרעיון שמי שמקבל על עצמו בפועל את הדת היהודית, גם אם הוא גר באינדונזיה, וגם אם הוא שונא את כל היהודים, הוא יהודי לכל דבר מעתה ועד עולם.
יחודיות נוספת קיימת למונח 'יהודי' בהלכה. אם בעיני רבים ובפרט בעיני גויים 'יהודי' הוא כל מי שנטמע בעם היהודי בלי קשר לבדיקה מדוקדקת כיצד נטמע ולמה (כך כנודע סברו הנאצים, ומבחינה טכנית זה נכון, בהקבלה לכל העמים). על פי ההלכה יהודי הוא רק מי שמשתייך מבחינה גזעית ליהדות, או שקיבל על עצמו מצוות.
בשונה משאר העמים בהם אין קריטריונים ברורים, אין קריטריון מי הוא צרפתי, צרפת היא מדינה בעלת תרבות וטריטוריה, שיכולות להשתנות ולהיות דינמיות, וכל מי שיש לו מסה קריטית של קשר לתרבות ולטריטוריה הזו הוא צרפתי. אדם יכול להגר לאמריקה ולשמור על מנטליות צרפתית או לחזור אליה או שבניו יחזרו אליה, ועדיין ייחשב כצרפתי. או שיכול להגר לאמריקה ולהפוך לאמריקאי לכל דבר. אין שום נפקא מינה בהגדרת העם של האומות כיום.
ולכן ההשוואה שקרית ולא נכונה: 1) אין בעולם קריטריונים איך עוברים מעם לעם, זה ענין טבעי עם תחום אפור גדול, שאף אחד לא מתעניין לקבוע לו גבולות (מתענינים בשאלה למי להעניק אזרחות, זה ענין של אינטרס. אם כל בני אחת המושבות האנגליות באמריקה ירצו לחזור לאנגליה אני לא בטוח שיתנו להם אזרחות אוטומטית). 2) ואין בעולם קריטריונים המאפשרים הגדרה לאומית גורפת לאדם משום שקיבל עליו דת.
הנפקא מינה בשאלת מיהו יהודי היא הלכתית בלבד. (נכון שהדתיים ביקשו שההלכה תונצח בתעודת הזהות ובחוקי הנישואין, זה כבר שלב שני, הם טענו שגם מי שרוצה לכבד ולקרב ולתת אזרחות לכל גוי שרוצה להיטמע בחברה הישראלית, אינו יכול לקלקל את טוהר היוחסין החשוב לשומרי המסורת שהם רוב העם, ולמנוע מהם לזהות מי יהודי לפי השקפתם. זה כמו שנטורי קרתא יחליטו שכל מי שמתנגד לציונות הוא יהודי, וירשמו אלפי פלשתינאים כיהודים, הרי יש להם רעלות, הם שומרים על צניעות, וגם מתנגדים למדינה. לרוב יש זכות להתנגד לשינוי שרירותי של ההגדרה 'יהודי' ולהשלכות אפשריות על אינטרסים שיש לנו בנוגע ליהודים). ומגוחך להשוות שאלה זו לנושאים בלתי הלכתיים. (זה כמו שתאמר: אם המסטיק הזה טעים ובריא לאמריקאים, אין סבה שלא יהיה כשר גם לנו. הבעיה היחידה היא שהאמריקאים לא מקפידים על כשרות).
ובהזדמנות חגיגית זו נשמח לשמוע את דעתה של אמשלום.
בעל בעמיו
לא היה שום זמן שרוב העם עבד ע"ז, אגב, כשאיזבל רצתה להרוג את נבות היא העלילה עליו ש'קילל אלהים ומלך', מענין מדוע לא העלילה עליו שקילל את הבעל?
אך מדוע אתה שואל על יהורם, שאל על איזבל עצמה. אני מניח שנתפסה כנכריה, כי כידוע היא לבשה את המכנסים בבית ובעלה היה טפל אליה. לעומת זאת גיבורי דוד שהיו גם מעמי האיזור, נתפסו כיהודים כנראה, משום שנטמעו בתרבות היהודית ולא להיפך (אם כי ישנה סברה שדוד ראה את אוריה החיתי כנכרי, ולכן סבר שאשתו אינה שייכת לו). בכל אופן זה נוגע לשאלה איך תפסו את הגיור פעם, ולא לגבי הפלפול שהציע פרזנט, שודאי לא תואם לרוח הקדמונים. והוא הוצע כאן רק כאילו הוא הלכתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 14:17 |
|
| |
הדינוזאור מכה שנית!
כמובן שהוא לא הבין מה אמרתי.
מה שאמרתי הוא שהתלמודיסטים חשבו שירמיהו הניח תפלין אבל לחושבי עצכ"ח ברור שאין זה כך. בכך התקפתי את מיימוני שטוען שההמצאות של עצכ"ח הן המיינסטרים של היהדות מאז ומעולם, ולא היא. לכתוב הרבה אתה יודע? עכשיו תלמד גם לקרוא. ההודעה הפותחת של האשכול וההודעה האחרונה בעמוד שעבר. בהצלחה מותק.
הדינוזאור מערבב את שני הדברים ותוקף אותי מכך שחז"ל חשבו שירמיהו הניח תפילין. כאילו, דא, זה מה שאמרתי...
| דינוזאורוס כתב: |  | ירמיהו לא ייענש על שלא הניח תפילין -ראשית, נשמח לשמוע מה ידוע לך על הפרשנות של מצוות 'והיו לאות עלידך', בזמנו של ירמיהו או בכל זמן אחר. זו לא חכמה גדולה להניח מראש משהו ולנפנף עמו. בא נבדוק. שנית, כתבת: "לעולם לא תמצא בגמרא על ענין דאוריתא שהוא לא נהג בעבר". אני שמח שאתה מפגין בקיאות בגמרא, אך מן הסתם התכוונת לגמרא בבלי, כי בגמרת ירושלמי מצאתי ענין כזה.
חחח לפחות אתה מסכים שבכל הבבלי לא מצאת... אוקיי - נפנה אל ההוכחה האחת שהבאת מהירושלמי (לא היינו מצפים לפי הנחותיך שזה יופיע ביותר ממקום אחד?)
ירושלמי כלאיים פרק שמיני, איסי בן יהודה אומר שאסור לרכב על פרד, מפני שהוא כלאיים. (תוספתא כלאיים פרק ה'). ותמיה הירושלמי שהרי דוד הרכיב את שלמה בנו על הפרדה. והשיב הירושלמי: 'אין למדין מן התקוע', שתוקע עצמו שלא כהלכה ('מראה הפנים'). שמא עשה שלא כהלכה (תשובת הרשב"א ח"א תצא'). "אפשר דלדוד היה ס"ל הכי אבל לא קי"ל הכי", (רדב"ז ח"ד רכה').
עשה שלא כהלכה = לא נהג בעבר?! עד לאיפה תגיע הלוגיקה התלמודית?! (אמנם יש לך את הרדב"ז שאומר משהו דומה לשלך [למרות שיש לחלק בין מחלוקת הלכתית להמצאה מאוחרת] אבל ירושלמי אין לך)
אמנם הזכירו רק את דוד, שהוא מקביל לפחות לירמיהו, אבל המעיין במקראות יראה שלא מדובר במשהו חריג של דוד: " וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי וירכיבו את שלמה על פרדת המלך דוד". "העם נשאו בפרדים", (דה"י א מא). הביאו לשלמה פרדים (מ"א י כה). העם העולים הביאו עמם מאתיים וחמש וארבעים פרדים (עזרא ב). ובקיצור ברור שהקדמונים השתמשו בפרדים. אבל איסי בן יהודה חשב שאסור, ולכן החליט שאין ללמוד ממעשיהם של הקדמונים. כנ"ל. זה רק מראה את הבורות של חז"ל במקרא שאיפשרה להם להניח שכולם עשו כמוהם חוץ מאדם אחד שאותו אפשר לתרץ בעזרת דרש מגוחך כלשהו (תקוע - שתוקע עצמו שלא כהלכה). אם היו יודעים כמה עשו אחרת מהם, ולגביהם אין דרשות הבל מעין אלו, הייתה הפרופוגנדה שלהם - לפיה ההמצאות שלהם נהגו מאז ומעולם - נופלת בבור עמוק ח"י טפחים.
חז"ל לא תמיד הניחו שהקדמונים חשבו כמוהם, כשמנוח הלך אחרי אשתו, לא בטלו את ההלכה שקבעו שאסור ללכת אחרי אשתו, אלא אמרו "מנוח עם הארץ היה". כשיפתח לא התיר את נדרו, לא אמרו שמן הסתם התרת נדרים לאו דאורייתא, אלא אמרו שיפתח נענש על שלא התיר את נדרו. כשקבעו שאין לעשות זמר מדברי תורה, לא התרשמו מכך שדוד אמר 'זמירות היו לי חוקיך', אלא קבעו שהוא נענש על כך. כשדוד קיבל לשון הרע על מפיבושת, בניגוד להלכה, הודיעו חכמים שהוא נענש על כך ולכן התחלקה הממלכה מבניו. כשישעיהו אמר 'בתוך עם טמא שפתיים אני יושב' קבעו חכמים שהוא חטא. על אחיה השילוני אמרו שהוא טעה. ועוד רבים כאלו.
בפעם השלישית אתה רק מוכיח שהם חשבו שהדברים שלהם נהגו מאז ומעולם ולכן אנשים נענשו על כך. ככלל אתה מזגזג בין הפרכת הטענה 'דרשות חז"ל לא נהגו בעבר' (כעובדה אובייקטיבית) לבין הפרכת הטענה 'חז"ל חשבו או ניסו ליצור את הרושם שכל דרשותיהם נהגו בעבר' ע"י אותן המובאות מחז"ל, דבר שהוא פשוט בלתי אפשרי פֶּר הגדרה.
ואפילו הפוסקים האחרונים, ראה למשל את דברי היעב"ץ בתשובתו (ח"ב טו') שדן לגבי פרטים בהלכות פילגש מה מותר ומה אסור, וניסה להביא ראיה מרחבעם בן שלמה, אבל דחה: "אבל גם בזאת עדיין לא נסתלק כל הרהור ספק שיש למפקפק שיאמר מאן לימא לן דשפיר עבדי וכבר אמרו בכיוצא בו אפילו על דוד המע"ה אין למדין מן התקוע. כמ"ש בירו' על רכיבת הפרדה". כנ"לשטיין. הנוצרים הם היהודים כל המשך פלפוליך על הנצרות אינם עונים לשאלה: הייתכן שמי שמבטל את כל הדרישות של התורה, יכול להיות מייצג את התורה בצורה מסויימת? אם כן איך אתה מנסה להציג את הנצרות כסוג של גרים על פי התורה עצמה?
הכשל שבטענה טאוטולוגית זו דוסקס היטב בהודעה עם מיימוני, אותה כמובן לא קראת / לא שנית / לא שילשת / לא הבנת / שכחת אחרי חצי דקה. אין לי טעם לדון עליה בעשירית.
דבריך בסיום שוב חוזרים על התרגיל המוזר שלך, היהודים שנטמעו בנצרות והם בנים של אם שהיא בת לבת לבת ליהודיה. אינם יהודים לפי שום קנה מדה, ואין שום עם ולשון שתוכל לספר להם סיפורי סבתא. אם אני אסע לספרד ואומר להם שאמא של אמא של אמא שלי לפני 20 דורות היתה ספרדיה, ולכן אני ספרדי ורוצה אזרחות ספרדית, הם יבעטו אותי לזירה. זה קנה מדה הלכתי, ואין אפשרות לנצל אותו לשום ענין מלבד הענין ההלכתי.
יש הבדל בין אזרחות להגדרה הלכתית. מוזר (או שלא) שאתה חוזר שוב ושוב על אותן אנלוגיות הבל.
גם לפי ההלכה, כאשר אנשים ממוצא יהודי נטמעים בגויים, בטלה יהדותם. בניגוד למה שרגילים לחשוב. בתלמוד כתוב שעשרת השבטים נעשו גויים גמורים, משום שהם נטמעו ואבדו. נפקא מינה הלכתית למשל שאין בהם טומאת נדה, שאין להם יחס, וכל דיני גוי בהלכה בשונה ממומר. כל הרעיון של אע"פ שחטא ישראל הוא אינו אלא במקרה בו יש אפשרות של שיבה ליהדות, במקרה של היטמעות נהפך דינם לגויים. כפי שכתב למשל בחתם סופר על הש"ע בהלכות תפילין. וכן הגר"א על התורה טוען שלעיר הנידחת יש דין של גויים, מכיון שהם התנתקו מהעם (עי"ש את הנפק"מ ההלכתית).
אוהו! סוף סוף אנחנו רואים בהודעותיך בקצה האופק את העניין שלשמו נתכנסנו. האם ישנה טענה שאדם שיש לו שושלת אמהית יהודית אינו יהודי אם התערב בגויים? כל האנוסים שמתגלים לאחרונה, למשל? זוהי טענה מרחיקת לכת ועליך לגבות אותה היטב במקורות, ולא להסתפק ברמזים. בכל זאת מדובר בדינים החמורים שבתורה ולא בפלפולי תיק ידען / אקדמיה ליהדות.
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 14:58 |
|
| |
קריאת ביניים מהיציע
האם ישנה טענה שאדם שיש לו שושלת אמהית יהודית אינו יהודי אם התערב בגויים? כל האנוסים שמתגלים לאחרונה, למשל?
אצטט בקצרה ממה שכתבתי במקום אחר.
רב נטרונאי גאון כתב שמומר מאבד את זכות הירושה מאביו כי הוא ואביו אינם נחשבים בני אותה אומה. "מאי טעמא דכיון דאישתמד ליה נפק ליה מקדושה דישראל ומקדושה דאבוה ... אבל משומד מתעברת נחלה מאומה לאומה".[1] בתקופת הראשונים, רבנו שמחה משפיירא הוסיף וכתב שכמו שהכלל ההלכתי קובע (ב' יבמות, כב ע"א) "גר שנתגייר, כקטן שנולד דמי", כמו כן מעיקר הדין מומר שהמיר כקטן שנולד דמי וקידושיו תופסים רק מדרבנן.[2]
גם אם התלמוד אינו מכיר במומר העוזב את עמו, הוא מכיר באפשרות של טמיעה בין האומות. התלמוד (ב' יבמות יז ע"א) מביא את דעת שמואל שחכמים עשו את עשרת השבטים שנטמעו בעמים סביבם כגויים לכל דבר. על סמך הסוגיא הזו התעורר דיון בשאלה עד מתי צאצאי מומרים ואנוסים נחשבים כיהודים.
...
המהר"י בי רב דן במקרה שאשה נישאה לצאצא למשפחת אנוסים ובעלה מת ללא זרע ונפלה לפני אחיו לייבום. המהר"י בי רב טען שהואיל ומדובר כאן במשפחה שכבר נטמעה בין הגויים, הצאצאים נחשבים כאין הורתם ולידתם בקדושה ולכם אין ביניהם זיקת ייבום.
[1] רב נטרונאי גאון, תשובות רב נטרונאי בר הילאי גאון, יוצאות לאור על פי כתבי-יד ודפוסים ראשונים עם מבוא, שינויי נוסח, מקורות וביאורים ומפתחות על ידי ירחמיאל ברודי, ירושלים, תשנ"ד. חושן משפט סימן שסט. רב נטרונאי דרש את הפסוק (בראשית יז:ח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך" שמדבר בירושת הארץ ע"י זרעו של אברהם, כמתפרש ע"י הפסוק הקודם לו, "להיות לך לא-לוהים ולזרעך אחריך". זרע לגבי ירושה הוא זרע כשר המקבל את ה' לא-לוהיו. [2] תשובות ופסקים מאת חכמי אשכנז וצרפת, בצירוף מבוא והערות מאת אפרים קופפר, ירושלים, תשל"ג, סימן קע"ו. לדבריו הסוגיה ביבמות שהובאה לעיל עמ' 1 היא חומרה בלבד ולא עיקר הדין.
[1] ר' יעקב בי רב, שו"ת מהר"י בי רב, ירושלים תשי"ח. תשובה לט. [2] הורתו ולידתו כתנאי בחיוב ייבום מובא במשנה יבמות יא:ב. קיים הבדל בין טיעונו של ר' משה קפשלי לטיעונו של המהר"י בירב. ר' משה הסתמך במרומז על הגמרא על עשרת השבטים שהובאה לעיל עמ' 10, אולם מהר"י בירב אינו טוען שהאנוסים נחשבים כגויים גם לגבי קידושין, אלא שבזיקת ייבום קיים תנאי נוסף ששני האחים הורתם ולידתם בקדושה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 07/07/2011 15:00:01
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 15:26 |
|
| |
דינו, דברים על דיוקם. אתה זה שהשווית בין הדברים. כתבת, מהיכן באה לעולם ההנחה הוותרנית והחסרת טעם וריח, שישראל, בשונה מכל העמים, אינו עם, אלא מין קבוצה שאפשר על ידי הצהרה להיות חלק ממנה ללא שום קריטריון נוסף. אני טענתי כי עד כמה שאפשר להשוות אז התהליך אצל כל העמים הרבה יותר פשוט. הדגשתי בפירוש ואני מצטט "זכותך לטעון כי היהדות היא משהו מיוחד ושונה (וכמובן לכעוס על הגויים שמתעצבנים על כך). אתה יכול גם לטעון כי ההשוואה צריכה להיות מול תנאי הצטרפות לדתות ולא לעמים. אל תעשה שקר בנפשך. תנאי ההצטרפות ליהדות חריגים מאד ביחס לכללי ההצטרפות לאומות מתוקנות". לא עלי תלונתך ולכן ההשוואה שקרית ולא נכונה. בענין אחר לחלוטין.
מה התיחסותך להלכות הגזעניות, בעיקר בדיני ממונות? האם מקובל עליך הבדל כלשהו ביחס בין גזל ישראל לגזל עכו"ם ואם כן האינך סבור כי זה מצדיק את שנאת ישראל על ידי אומות העולם?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 16:00 |
|
| |
רבי בעלבעמיו
ככה פוסקים היום בהלכות החמורות בתורה? ע"פ רמזים מהלכות ירושה ותקדימים של רב אחד במעשה אחד? או בהקש מהלכה תיאורטית מהתקופה שלא הייתה בדיוק יהדות (עשרת השבטים)?
תמהני.
בוא נאמר שכדי לקבוע אם חשמל זה בונה השקיעו יותר מאמץ למצוא ראיות.
ואני מניח שאם אין ראיות להמצאה כזו לא ניתן להמציא אותה (גם אם זה פותח בעיה ענקית עם הנוצרים, בעיה שלחז"ל לא היה כי הם החילו את ההמצאות שלהם רטרוספקטיבית ולשם כך פירשו את התנ"ך בצורה שתעלה בקנה אחד איתן)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 16:07 |
|
| |
פרזנט
אתה צודק, רק הראיתי שיש חריגות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2013 11:21 |
|
| |
בישראל יש רוב מאמין אך רק כמחצית מהיהודים שומרים תורה ומצוות. בחול לעומת זאת הרוב גם שומרים תורה ומצוות אך יש הרבה רפורמים והתבוללות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2013 11:59 |
|
| |
מסורתי
רוב היהודים בחו"ל רפורמים קונסרבטיבים מתבולים מעוט שומרי תורה ומצוות, לפי השקפתך.
בארץ הרוב מאמינים והרוב הגדול שומרים תורה ומצוות- אמנם לא לפי השקפתך.
|
|
|
|
|
