|
|
| נשלח ב-6/6/2007 23:52 |
 |
| |
אנחנו בכלל לא מדברים באותו מישור. אתה מדבר על באבות או רעבע'ס. אני לא מדבר על עשיית נפלאות אלא על פסיקת הלכה בעניינים של חיים ומוות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2007 10:40 |
|
| |
ממללא
אדרבא גלה את עייני, איזו פסיקת הלכה של חיים ומות אתה מדבר? ונברך- שנתן מחוכמתו לבש"ו
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2007 18:15 |
|
| |
ירוחמש,
הפסיקות בנוגע לקביעת רגע המוות לעניין השתלת איברי המת, בין אם כהציץ אליעזר, בין אם כשבט הלוי ובין כר"מ פיינשטיין - הם דוגמא להכרעה כזו, שיש לה השלכות על חיים ומוות ואני מניח שדינם של לא מעט אנשים נחרץ על בסיסן, לשבט או לחסד.
אני ממשיך את טענתי: כל קביעת קריטריון כל שהוא של'רגע המוות' היא שרירותית, כך שגם לגישת הכופר לא שנא קריטריון שרירותי 'הלכתי' לקריטריון שרירותי חדשני. מאידך לשיטת המאמין ודאי שיש הבל, וודאי שיש לפוסק יותר ביטחון בקביעת עמדה (וביטחון בפסיקה בסיטואציות כאלו חשוב לדעתי לא פחות מהכלים הרפואיים).
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2007 20:12 |
|
| |
ירוחםשמ,
דוגמא לפסיקה בעניני חיים ומוות: איזה טיפול חייבים לתת לחולה סופני שאינו רוצה להאריך את חייו ואיזה לא. הגרש"ז: כל טיפול רפואי שהיה מקבל בלי קשר למחלתו : הזנה, טפול במחלות אחרות וכו' חייבים לתת. טיפול למחלה הסופנית עצמה לא צריך לתת. חילוק פשוט ונפלא, ובכל זאת אף אחד בעולם לא חשב עליו קודם. למשל האפיפיור הקודם ,שגם הוא לא היה טיפש, הציע את האבחנה הלא ברורה בין טיפול "רגיל עפ"י הנסיבות" לבין "מאמץ מיוחד". עד שהפתרון הנ"ל הוצג ע"י הרב פרופ' שטיינברג בכנס בינלאומי לאתיקה רפואית והיום יש גם נוצרים והומניסטים שמקבלים אותו. "כי היא חוכמתכם ובינתכם".
מלבד זה, אני מסכים לגמרי עם ממללא שבשאלות כאלה עצם העובדה שאדם פועל במסגרת של מסורת ולא עפ"י הכרעת עצמו עושה את הכרעתו ,למוסרית יותר כי על הצד שהוא טועה חלק קטן יותר מהאחריות עליו.. כמובן בהנחה שהוראת המסרות הנ"ל היא אחת האפשרויות הסבירות מוסרית. וזה גם אם לא ברור שהיא כשלעצמה הנכונה ביותר, שלא כבדוגמא שהבאתי.
תוקן על ידי nmzilber ב- 07/06/2007 20:25:48
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2007 22:04 |
|
| |
זילבר וממללא
אכן נכון מאד כתבת
עושה את הכרעתו ,למוסרית יותר כי על הצד שהוא טועה חלק קטן יותר מהאחריות עליו..
האמונה באמת עוזרת לאדם לחיות חיים יותר נוחים מבחינת קיומו הרוחני, הוא אינו צריך להתלבט בבעיות אמוניות קיומיות. הרי הכל ברור. ואם יש ספק שואלים את הרב והפוסק.
אין צורך להתלבט בשידוכים, מה שהרב אומר או הרבי, את זה עושים, ואז ודאי שמצליחים.אין צורך להתלבט על כלום, הכל פותר הרב, וזו בדיק כותרת האשכול הדת לחלשים.
וכן גם אני סובר, כי גדולתם של הפוסקים. אינו נובע מחכמתם הרבה, או מגדולתם הרוחנית. אלה בגלל האיצטלא של המשך המסורת שהם הממשיכים. ומי שמאמין בהם, רק הוא בלבד מקבל את דעתם,
אבל לדעתם אין כל תוקף מדעי או רפואי בקביעת סוף חייו של האדם.
אני ודאי גם מאמין שהאמונה הקתולית תאמץ הרבה מהדעות של האמונה היהודית,היא עשתה זאת הרי כבר בעבר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2007 00:09 |
|
| |
ירוחמשמ,
רק לוודא שהבנתיך:
לשיטתך, הכרעה של שופט/אתיקן חילוני בשאלות של: מהו רגע המוות? מתי חייך קודמים לחיי חברך ומתי לא? האם ראוי לצאת לפעולה צבאית מסויימת שתסב אבידות בשיעור מסויים? וכיו"ב על זו הדרך - הן הכרעות מדעיות, מדוייקות, רפואיות ומעידות על כבוד האדם וחירותו.
מאידך, הכרעה של רב בשיעור קומה בשאלות הנ"ל היא כמובן פרי אמונת המון המאמינים הדתיים ההולכים כעדר אחרי רבותיהם.
ועל זה אמרו בעצכח: אא"ס.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2007 10:27 |
|
| |
ממללא
הכרעה של שופט/אתיקן חילוני בשאלות של: מהו רגע המוות?
ערכם זהה ואולי פחותה בעייני מפסיקתו של הרב. ההכרעה שלהם היא הכרעה לא מבוססת בעליל .
רק קביעת רופא או מדען העוסקים בזה ברמה הטכנית ולא ברמה הערכית, היא הנכונה.
וכן יציאה למלחמה וכד. כל החלטות הנעשות ברמה הרגשית והאינפולס, פסולות.
עכשיו אני לא הבנתי אתה בעד זה כי הרבנים יחליטו גם מתי יוצאים למלחמה?
עם חיל אויר, או רק עם שריון וכד". ומאיזה צד ומתי יפעלו הכוחות,
זה בעיינך רציני, שהרב עובדיה יוסף בודק מפות טופוגרפיות של אזורים ביו"ש או בסיני וחבל עזה
_________________
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 10/06/2007 10:32:25
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2008 10:26 |
|
| |
הדת היא קונדום על כל הגוף. הבעיה שלה היא שהיא לא מוכנה להכיר בנסיבות שהיא חוצצת לרעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2008 11:29 |
|
| |
בוגי
הגיע הזמן להשתמש במילה הנכונה לקנדום, בעברית - בגד כפת בראש המילה
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2008 08:38 |
|
| |
"... המצוות הן עוגן. עוגן ושפה של מחוייבות. עוגן שמזכיר לך בכל רגע את עובדת היותך אנושי. את היותך נושא בעול..."
http://www.notes.co.il/aharon/19348.asp
מתורת רוני_גרין: "כל אדם "חייב" מחמת חיפוש עוגן לחולשתו, לקדש משהו ואם לא יקדש דברים שמקרבים אותו לרצינות הוא יקדש דברים שמרחקים אותו ממנה"
_________________
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 17/03/2009 15:25:28
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 09:52 |
|
| |
לפי תפיסת עולמי, הדת, במקום מסויים, אכן נותנת מענה הולם לחלשים,
אולם, לא מהפן שאתם הארתם, כל אחד בדרכו הוא, אלא, מנקודת המבט שונה, בה מציעה הדת כלים להתמודדות במצבים שונים, בייחוד של חולשה, ואני מתכוונת לחולשה במובן הפיזי ממש, כמו, במובן המופשט.
במונח: "חולשה פיזית" אני מכלילה: מחלות, כאב, עוני, ילודה וגרורותיה, מטלות לביצוע ועבודה קשה.
בכל אלו ובעוד, נותנת הדת כלים ודרך להתמודדות יומיומית תוך מתן בטחון והדרכה ברורים.
תחת הכותרת: "חולשה רוחנית" נכללים: צער, יאוש, דאגה, עצב, שכול, טראומה, דיכאון. וכן: קנאה, שנאה, נערווים, נקמה, מריבה ובעיות חברתיות, רדיפת כבוד ועוד דומים להם, אף באלו, מציעה הדת פתרונות הולמים.
בקבוצה האחרונה שמניתי, יתכן שיש יש דמיון לחלק מדברי החברים האחרים שכתבו לעיל,
בהם, טענו כי הדת מיישרת מידות עקומות,
בעיני, מדובר בהתמודדות מול מצבים לא נוחים וחסכון משמעותי באנרגיה, תוך מתן שלוות נפש, בטחון ושקט נפשי, הכנעה לקבלת הקושי/החולשה והשלמה תוך השלכת היהב על האלוקים.
אין בדברים אלו התייחסות למי שמגדיר עצמו כחזק מבחינה נפשית, לעניין התמודדות במצבי משבר למינהם.
|
|
|
|
|
