מאמר מבריק של פרופסור זאב בכלר מסביר שגם רעיונות יפים יכולים להוביל לשואה . זה בדיוק תהליך שהוא המשך לרעיונות של קאנט . וכך מסיים פרופסור זאב בכלר את המאמר :
לו היה פופ עדיין בחיים חמישים שנה אחרי כן, סביר שהיה מוסיף עוד שורה:
אך אז ציווה השטן, יהי קאנט! – והכול החשיך כבראשונה.
. מן האפריורי אל השואה פרופ' זאב בכלר
השלב הגורלי הראשון בתוך מפעל ענק זה של קאנט לבניית צידוק פילוסופי מדוקדק לכל חשיכה תרבותית אפשרית בעתיד היה מאמצו לשתול אותה בלב מהותה של התבונה וכך להוכיח את מעמדה כהכרח אפריורי. מעמד זה, המאפיין החשוב ביותר גם של דעות קדומות ואמונות תפלות, פירושו הוא שמושגים ודעות מסויימים הם עניין השייך בהכרח לטבע האדם. השלב הגורלי השני היה רעיון הפיקטיביות של האפריורי ולכן גם של טבע האדם. שני צעדים אלו יצרו את הבסיס המושגי לתורת הגזע של המאה ה-20, מכיוון שהם אפשרו את הרעיון שטבע האדם הוא מערכת מושגים ורגשות מלאכותיים ומעוצבים המהווים, למרות זאת, תכונה מולדת ותורשתית, עניין מעין-גנטי של המין האנושי.
מבלי שקאנט יאמר זאת בפרוש, יהפוך האפריורי החבוט הזה תוך זמן קצר מנכס אינטלקטואלי מולד של המין האנושי כולו, לנכס המוטבע ע"י התניית החינוך וההיסטוריה לחלקים מקריים של המין האנושי, ובכך קאנט עיצב – ללא כוונת זדון, כמובן – את הקוד האינטלקטואלי לבנייתה של הלאומנות והגזענות. למרות שהוא כתב מילים נדיבות ואצילות רבות על התנאים לשלום נצחי ומנה ביניהם את הגלובליזציה של החברה האנושית כולה לרפובליקה גדולה אחת והתכוון להופיע כהומניסט אמיתי, השפעתו המכרעת היתה אחרת. רעיון הלאומיות, כאוסף של אמונות ומסורות ומנהגים הרוכש את תקפותו אך ורק מכך שהוא עובר במין הורשה גנטית-תרבותית במשך תקופה ארוכה, הפך לנצר מובהק של אמנות הצידוק הכפול של האפריורי. ראשית רעיון הלאומיות יצודק משום שהוא אפריורי, כלומר, משום שהוא קודם לניסיון ולכן הוא מהווה חלק מטבעה ומהותה של החברה. ושנית הוא יצודק משום שהוא אינו אלא פיקציה נחוצה לעונה הזו (ואח"כ נראה). ולכן אם אכן זהו אופן הקיום הכפול של האפריורי האנושי (כפי שקאנט טען), אין טעם מדוע לא יתקיים כך בדיוק גם אפריורי לאומי, או שבטי, או שכונתי, או משפחתי, או גזעי.
בסוף המאה ה-19 הכריז הפילוסוף הגרמני וילהלם וינדלבנד : " למעשה, כיום אנו כולנו קאנטיאנים". הוא עמד אז בראש פלג אחד בגרמניה של תנועת ה"חזרה לקאנט", אשר שניים מאנשיו היו מייסד הסוציולוגיה המודרנית מקס ובר וההיסטוריון פרידריך מיינקה, ואלו הפכו את האפריורי של קאנט לקטגוריה היסטורית וסוציולוגית המסמנת את המורשת (המולדת והנקנית בהתניה תרבותית) של קהילות מצומצמות כמו המשפחה, השבט, העם. הפלג האחר של הניאו-קאנטיאנים, אשר מרכזו היה במרבורג (ומנהיגו היה היהודי הרמן כהן), הדגיש את האופי הפיקטיבי של האפריורי, וממנו יצא ארנסט קסירר (יהודי גם הוא), אשר הציע לראות את כל התרבות כהיסטוריה של "צורות סמבוליות", הכינוי שמצא לפיקציות הקאנטיאניות, מה שיתגלגל במהירות לביטוי המאפיין כל כך את מחשבת ימינו –"המיתוס" (של המדע, של האמנות, של המדינה , של האדם, של הכל). לחיבורו של האידיאולוג הראשי של הנאציזם, אלפרד רוזנברג, הוא קרא "המיתוס של המאה ה-20", ובו הוא הסביר ש"רק המיתוס וצורותיו הינם חיים באמת." התנועה הניאו-קאנטיאנית היתה ההכנה המושגית והפילוסופית לצידוקו השלם של הטירוף הלאומי והגזעני תוך מודעות מלאה לפיקטיביות שבבסיסו.
על פי דגם זה עיצבו הנאצים את הלאומיות החדשה שלהם, את האפריורי של הדם והאדמה, ועיגנו אותו במורשתם הטבטונית הקדומה, ולחלופין במוצאם הארי הטהור. כאן הומצאה הפיקציה שטוהר הגזע הוא למעשה הערובה לטוהר המטען האפריורי שמביא עמו אדם לעולם עם היוולדו, ועל טהרתו של מטען אפריורי זה יש לשמור כנגד שיכחה, התבוללות, וסתם זיהום סביבתי. גירוש והשמדת עמים שכנים, שהם תמיד מקורות ההשחתה הזו של האפריורי הלאומי, הם מסקנה אפשרית אחת.
אחד המשפיעים ביותר על הגזענות הנאצית היה בוגר האסכולה הניאו-קאנטיאנית של מרבורג - האנגלי האוסטון צ'מברליין, חתנו ומעריצו של וגנר. בנוסף לספרו הגדול על קאנט הוא כתב גם היסטוריה תרבותית של המאה ה-19 שבו הוא הדביק את האנטישמיות של וגנר לגזענות של ניטשה ויצר מהם שיקוי שהשפיע ישירות ובעוצמה על היטלר (שהודה רק בווגנר כמקדימו), הימלר, אלפרד רוזנברג ויוליוס שטרייכר, לא רק בדבר רעיון האימפריה הנאצית אלא גם גם בדבר האידיאולוגיה הגזענית ורעיון הפתרון הסופי ("החוזה והחלוץ של הרייך השלישי, אביה של רוחנו", תאר יוזף גבלס ביומנו את צ'מברליין). והנה כמוטו הפרק הפותח את הצגתה של תורת הגזע שלו הוא הביא את הציטוט הבא:
כך אנו יכולים לשפוט בסבירות שערבוב הגזעים (אשר נגרם עי כיבושים גדולים) אשר בהדרגה מבטל את טבעיהם הטיפוסיים, נראה שאינו מועיל לגזע האנושי - למרות כל ההתיימרות לנדיבות לב. (צ'מברליין, יסודות המאה ה- 19, כרך 1: 258)
אלא שציטוט זה לקוח מתוך הרצאותיו של קאנט על אנתרופולוגיה, הרצאות שנשא כל שנה במשך כל שנות הוראתו (אנתרופולוגיה:236), אולי משום שהאנתרופולוגיה היתה מיועדת להוות את תשובתו למה שהוא ראה כשאלה המרכזית של הפילוסופיה - מהו האדם?
חיבור קטלני זה בין פיקציה ו"אמונה תבונית" היה משהו שיהדות גרמניה לא הבינה, ולכן גם לא היתה מסוגלת לראות שכל רעיונות החזרה אל האותנטיות והאפריורי של הלאום נתפשו ע"י מנהיגי הנאציות כ"אמונה תבונית", כפיקציה גרידא של התבונה המעשית, ולכן כמכשיר רגולטיבי בלבד שאיפשר להם להמציא לעצמם את האידיאות ש"נדרשו" (כמו הפוסטולאטים של קאנט) לצורך בניית האידיאה (ולכן האידיאולוגיה) של הגזע הגרמני. אולי כתוצאה מכך לא יכלה יהדות גרמניה גם לתפוש שהשמדת עמים יכולה להוות ביטוי לחובה מוסרית לממש איזה אפריורי שנבחר כפיקציה גרידא, ומתוך ה"דרישה" ל"אמונה תבונית" הפך לדגמה מכוננת של האומה הגרמנית המתחדשת. בשיחה שהתקיימה עם אחד ממקורביו הסביר לו היטלר כך:
אני יודע היטב, כמו כל האינטלקטואלים החכמים להפליא האלה, שמבחינה מדעית אין דבר כזה, גזע.[...] אך אני כפוליטיקאי זקוק למושג שיאפשר לבטל את הסדר שהתקיים עד כה על בסיס היסטורי ולהשליט בכוח סדר חדש ולא-היסטורי לחלוטין, וכמו כן עלי לספק לו בסיס אינטלקטואלי. (ראושנינג, היטלר מדבר :229)
לפני שנים רבות הזדמן לי לבקר בבית אחוזה קטן מאבן אפורה בוולסטורפ ליד גרנטהם במחוז לינקולנשר שבאנגליה. נכנסים אליו דרך דלת צרה ונמוכה, ומשם מטפסים במדרגות צרות לחדרי השינה בקומה השנייה. בחדר שמשמאל, שבו נולד ניוטון ב-1642, נקבעה מעל האח טבלת-אבן, ועליה חקוקות שתי השורות שחיבר אלכסנדר פופ ב- 1734, שבתרגום חפשי אומרות כך:
הטבע וחוקיו היו שרויים בחשכת הלילה;
ויצו אלהים, יהי ניוטון! – והכול היה אורה.
לו היה פופ עדיין בחיים חמישים שנה אחרי כן, סביר שהיה מוסיף עוד שורה:
אך אז ציווה השטן, יהי קאנט! – והכול החשיך כבראשונה.
