האם אנחנו צריכים את המשיח?

יהי אור

תודה.

הדברים שכתבת נראים לי, עם כל חשיבותם, מנותקים עדיין מההקשר הכללי (מייד אבאר) וחסר לי המתווה שבתוכו אמקם אותם.

אנסה להשלים זאת. ואני מתחיל מהסוף:

מיקדת:

מיימוני

כמדומני שלקראת סיום ספר דברים מסופר אודות גלות, תשובה ותיקון פיזי. זה לא משיח? ניתן להתעקש שזה התקיים בבית שני, אך די דחוק.

סליחה שאני שואל,מה מקור המילה משיח?

אולי מלשון משיח,אולי משוחח? ע"י תפילה,כלומר דיבור.


שאלה שניה שאני שואל

משיח מלשון משוח,בשמן.

כגון משיחה בשמן על הראש.

במקורות כתוב,שהמשיחה נעשתה ע"י נביא.(כדבר ה')

ראינו במקורות לדוגמא שאול,שהיה זר לו הדבר הזה של השמן.(הוא לא ידע איך להתמודד עם הדבר הזה)

שאול ודוד היו משוחים בשמן(כך כתובים במקורות)

האין זה אומר ששמואל לא היה משוח בשמן.

הרי ידוע שהיו בני נביאים,עימם הלך שאול,להתנבא,ומן הסתם גם הם היו משוחים בשמן.

נשאלת השאלה,הרי יתכן שישנם אנשים שגם הם משוחים בשמן,ולא ע"י נביא כאם ישירות.

אם במחזה או בחלום וכיוצא בזה.

ניתן לומר שהמשיחה בשמן היא כאקט סימלי ,למשוח שכבר נמשח באופן ישיר(כגון דוד)

המשיחה נעשתה ע"י בחירה של נביא מפורסם,לאדם שמשוח זה מכבר.

יוצא מכך,שיתכן שישנם בודדים שמשוחים זה מכבר,באם הינם יודעים להתנהג עם השמן,או ששמן רותח בקירבם מזדהק,ומחריד.

עכשיו כשאין נביא בישראל,מפורסם.,כל שנותר הוא לשמוע לדברי חכמים.

מכאן השאיפה שכל אדם יהיה משוח בשמן(מקור המוסר להחריד)

ואם כך שכל אדם ואדם יהיה משוח בשמן.

כל שנותר לימות המשיח,הוא הפן הפוליטי(שכל בני ישראל כבר משוחים),כדיי שיהיה נשיא בפועל ,ולא מטאפורי.

אלו הן ימות המשיח.(לעניות דעתי)

וכמו שאמר החכם באדם.


טוב שם טוב משמן טוב,ויום המוות מיום היוולדו.

עיקר השאלה היא אם נקבל את דברי החת"ס והרמב"ן, ולא משנה למה הם אמרו זאת, זה לוקח מביאת המשיח את כל העוקץ שלו. וכל תוכן שנכניס בו, כמו התוכן שמיימוני מדבר עליו, של עולם אוטופי צודק ומושלם, הרי יכולים להתקיים עם או בלי קשר לכל ענין המשיח שיקום מבית דוד וכו'. וכן כל תקווה אנושית לנצחון או תקווה סתם [שהזכיר הרמב"ן, לא רק אני] אפשר לתת ביטוייים רבים אחרים חוץ מהביטוי שנגלם את כל זה תוך הדפוסים של ימות המשיח. וכפי שראינו בדורנו, אפילו התקווה לעצמאות גשמית בלי שיעבוד מלכיות אפשר לקיים בלי משיח, אז שוב למה ביאת המשיח חשוב לנו בכלל.

לפי המקורות שהבאתי הוא אכן לא חשוב יותר מאשר הידיעה שליצחק אבינו היו שני בנים. אלא שזה ידיעה על העבר שאנו יודעים מתוך התנ"ך שנתחייב להאמין, וזה ידיעה על העתיד מה יקרה. מי שמאמין בתנ"ך חייב להאמין בכל מה שכתוב בו. אבל אין במשיח וגאולה יותר משמעות מזה. 

מצאתי לשון יותר מפורש של ספר העקרים בפרק א' , "המשיח היא עיקר לדת הנוצרים, לא לדתנו" [הלשון בערך]
האם הוא רומז שהרמב"ם בעצם העמיד את המשיחיות כעיקר בתגובה לנצרות, כלומר העמיד את הגישה היהודית למשיח מול הנצרות שמבוססת כולה על משיחיות. [קרייסט הוא תרגום של משיח] אבל באמת גם הוא מודה שאין הענין הזה עיקר בדת.

למעשה הרי הרמב"ם גם הוא טורח להמעיט את העיסוק במשיח, לא להלהיב את הצפייה אליו כמו שכותב מיימוני. וזאת בזה שהוא מעתיק את תיפח רוחן של מחשבי קצין בתוך העיקר שלו, וביד שכל הדברים האלה אין לידע עד שיהיו איך יהיו.

בעל בעמיו
על דברי הרמח"ל, הרי זו פונקציה ידועה של תורת האר"י שהעמיד [או דרש?] את כל התורה כולה על התיקון והגאולה. והפך בעצם כל מצווה ומצווה לתכלית להביא לימות המשיח. [ויש לדבר הרבה אם המשיחיות הפיזית הוא העיקר להאר"י או אולי ההיפך, שהוא הפך את המשיחיות עצמו לתיקון מיסטי]

ועל זה גופא אני שואל, למה אנחנו מתאמצים כל כך למצוא איזה תוכן במושג המשיח והמשיחיות, עד להמסקנא הדרסטית של האר"י ורמח"ל. למה לא נוכל לומר בפשטות כמו שאמר החת"ס שהענין הזה באמת לא כ"כ חשוב בכלל. ואם התוכן של התיקון חשוב, הרי כמו כן נוכל להעמיס אותה בתוך ענינים אחרים כמ עיקר התורה או שר ועונש או תחייה"מ או כל דבר אחר [וכמו שעשה האר"י באמת]