אנשי הלכה ואנשי מטא-הלכה – נסיון לפרופיל.השקפתי.
בהודעה זו אנסה לשרטט פרופיל השקפתי של אנשי הלכה 'נטו' מול אנשי מטא הלכה. כמובן שכל נסיון כזה יהיה סכמתי וגם אם נשרטט פרופילים 'טהורים' הרי במציאות ייתכנו גווני ביניים מרובים.
אנשי הלכה טהורים רואים את תכלית ההלכה בהלכה עצמה, לטעמם הכל שפיט וכל דיון הלכתי אמור להתבצע אך ורק בכלים הלכתיים. הכלים ההלכתיים מוגדרים ע"י אנשי ההלכה עצמם, ואנשי ההלכה הם גם הקובעים מי הם האישים הראויים להחשב כאנשי הלכה ומהו המידרג הפנימי שלהם.
אנשים מהטיפוס הזה מניחים שההלכה שלפנינו היא ההלכה שניתנה למשה מסיני. כמובן הם מודעים לכך שחכמים הוסיפו גזרות ותקנות במשך הדורות, אולם הם יעדיפן לטעון שזו סמכות המעוגנת ב'כל אשר יורוך', הם אינם מאמינים בכל התפתחות אבולוציונית של ההלכה ובכך שההלכה מתאימה את עצמה למציאות חדשה. לכל היותר הם יטענו שדברים שנראים מחודשים, כגון עמוני ולא עמונית הועלו לדיון בנקודת זמן מסוימת ובאותו זמן הועלתה ההכרעה מהמקורות הקודמים. ההלכה אינה מושפעת מגורמים כלכליים, סוציולוגיים והיסטוריים, ולכן לא יעלה על הדעת לטעון שחזקות שנקבעו בימי חז"ל הם כתוצאה מנסיבות סוציולוגיות מסוימות, אלא הם אינהרנטיים להלכה, בחינת שני אלפים תורה. הם ישתדלו ככל כוחם לברוח מהנחות שנובעות מתרבות כל שהי, כגון הנחה שפעם התרבות היתה אורלית והיום היא תרבות שבכתב ולכן גזרות מסוימות של חז"ל שנראות נובעות מהקשר תרבותי מסוים פקעו מאליהם. רבים מהם גם יסתייגו מנתינת טעמים למצוות, הן טעמים רציונליים והן טעמים קבליים, כי עצם נתינת הטעם למצוות מכפיפה את המצווה וההלכה לגורם חיצוני. לדוגמא, טעמים רציונליים יכולים להביא לטיעונים שהזכרתי לעיל, ואילו טעמים מיסטיים יכולים להוביל למחשבה שניתן לקבוע הלכה ע"פ הטעם הפנימי, לדוגמא ע"פ קבלה ניתן לומר שמי שלא מניח תפילין של רבנו תם הוא קרקפתא דלא מנח תפילין, אולם בעלי הלכה יטענו שהואיל ונפסק כרש"י, אזי תפילין של רבנו תם הם לכל היותר הידור או חומרא, אך אינם חובה על אף אחד. כמובן שניתן לזהות חריגות.
לשיטתם, מי שמוסמך לחוות דעה בנושאים הלכתיים ובוודאי לפסוק הלכה הוא רק איש הלכה. איש הלכה הוא חי את ההלכה ורק הוא מבין את ההלכה. מאידך, מי שהוא סמכות הלכתית, חידושיו מתקבלים ללא עוררין, ולעתים יהיו תמוהים כאשר יהו.
לכן, חידושו של החזון איש בנושא מורידין ואין מעלין, למרות שעל פניו אינו הלכתי נטו ויש לעיין בהבנתו את המציאות השונה בימי חז"ל למציאות שבימינו, וגם מבחינת הביסוס ההלכתי הוא צ"ע, יתקבל על דעתו של איש ההלכה הטהור.
גם באמונות ודעות הוא יסתמך על המקובל בקרב אנשי ההלכה. קושיות מסגנון ביקורת המקרא, פשט ודרש, כוחה של הנבואה בהלכה וכו', תתפרשנה על ידו בקונטקסט ההלכתי המתואר לעיל. אין משמעות לפשט, התורה ניתנה במילואה וכל הקושיות אינן קושיות. ולנבואה אין זכות התערבות בהלכה. אם ישאלו אדם כזה, כלום אתה מצפה להחזרת הקרבנות או להחזרת דיני העונשים שבתורה? הוא יתמה על עצם השאלה.
מאידך, אנשי מטא-הלכה רואים את ההלכה כחלק מקונטקסט נרחב יותר. וניתן לחלקם למימיניים ולמשמאילים. המימיניים סוברים שההלכה היא חלק מחכמת התורה שכוללת לשיטתם את חכמת הקבלה. ניתן לראות את ההלכה בקונטקסט 'עליון' יותר מאשר הפשט הנגלה, וקונטקסט זה יכול להשפיע הן בכיוון של החמרה בפסיקה, דקדוק יתר המצוות והן בפסיקת הלכה ע"פ קבלה. זה היה מאוד מפליא אם העוסקים בקבלה לא היו מנסים לפסוק הלכה ע"פ קבלתם.
המשמאילים סוברים שההלכה אינה יצירה עצמאית, אלא חייבים לראותה בהקשר זמנה ומקומה, הן בהקשר ריאלי גשמי והן בהקשר הרוחני. יהיו שיאמרו שהתורה ניתנה כתורה מחנכת ולכן אם היא אמצעי לחינוך ניתן לדון על התועלת החינוכית שבפרטים מסויימים שבה (והוא כנראה עומק טעמו של החזון איש שהוזכר לעיל). אם הוא מצליח לזהות שגזרה מסוימת של חז"ל היא תלוית זמנה, אזי או שיטען שאינה רלבנטית לימינו, או שיטען שעלינו לקבלה עד שתקום סנהדרין שתוכל לשנות ורק הבעיה הטכנית של סמכות היא המעכבת על ידינו.