| נשלח ב-23/8/2011 10:38 |
 |
| |
לימוד תורה - בצער הגוף או בתענוגים
חבר'ה בוקר טוב, סוף סוף הפורום הזה בפעולה, אני רואה שב'בין הזמנים' חברי הפורום מתעוררים פה. [אגב, אני מסתכל בעיקר בפורום הזה בזמני פנאי]
אז ננצל את הזמן לשאלה שמטרידה מסתמא הרבה אנשים.
שמצינו לכאו' קצת סתירה בחז"ל. מצד אחד: אחד מקנייני תורה זהו 'יישוב' והיינו ישוב הדעת. וגם מצינו בחז"ל סיפורים על גדולי הדורות שהיו אוכלים מאכלים מסויימים כדי להיות מיושבים. מצד שני במשנה באבות נאמר - פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך וכו'. ברמב"ם בהל' ת"ת פ"ג כותב הרבה שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.
אז אולי תעשו לי סדר בדברים. כי לא נראה שיש בזה מחלוקת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2011 10:45 |
|
| |
מי אמר שמה שפירשת במשנה באבות זה נכון. אפשר לפרש -"פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה" וכו' היינו שאפי' עני שאין לו אלא פת במלח שיישב ויעסוק בתורה [ואולי גם כתוב פה שלא יילך למעבר לים ויתבטל מתורה כדי לחפש פרנסה אם יש לו כדי מחייתו].
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2011 15:23 |
|
| |
ראה בספר 'אבי עזרי' למרן הרב אליעזר מנחם מן שך זצ"ל בהקדמה על נשים קדושה.
האריך שם וכתב [ציטוט חלקי]:
"אבל עיקר עבודת האדם בזה להתרומם מעל כל דבר המפריע ועל כל סיבה, ומתוך צער ימציא לו האדם רוחה ושיהיה לו ישוב הדעת וצילותא, וזאת בא לו להאדם אחר ההתבוננות בגדלות החכמה ועמקותה שאין לה קץ ותכלית וארכוה מארץ מדה ורחבה מני ים, וימלא שמחה ואהבה לחכמה זו עד שלא ידע וירגיש שום מפריע, ואור תורה יחייהו וגדלות המצוה עלי', ועל מה יתאונן כי יקרה היא מפנינים ומפז, והפוך בה והפוך בה דכולה בה ואורך ימים בימינה ובשמאלה אושר וכבוד".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2011 00:18 |
|
| |
בעצם למה זה אמור להיות סותר,"פת במלח תאכל" וכו' זה לא הוראה מדוייקת ממש אלא זה דוגמא לחיים ללא מותרות המוקדשים והמקודשים ללימוד התורה וקיומה.
ממילא, כל דבר שאם יחסר - ממש מפריע לתורה, או אמצעי שיכול לסייע באמת, אין ספק שזה תכלית הבריאה ועילוי גדול הוא לחפצים להיות משמשי האדם המקודש בקדושתו ית', - כדברי המסילת ישרים פרק א'.
|
|
|
|
|
