| נשלח ב-28/8/2011 11:34 |
 |
| |
הפשטות המתחדשים בכל יום
חזקה שנושא זה כבר הועלה אולם לא הצלחתי לאתר אשכולות קודמים.
אם אחד מחכמי אתרא קדישא הדין ימצא את הקישורים המתאימים אודה לו.
לפני זמן מה שאלני קרוב משפחה צעיר, בשביל מה בכלל ללמוד פשוטו של מקרא, מה זה מוסיף לעבודת ה'? מה ניתן לענות לו?
שמעתי לא מזמן תיזה שאין בעצם דבר כזה פשוטו של מקרא, כי הפשט הוא זווית חיצונית וחלקית ואילו הדרש מתחשב גם בעומק נוסף. דוגמא לדבר, אתה רואה כלי חשמלי נאה אולם המומחה יזהה בו בעיה, האם הפשט החיצוני צודק או מי שדרש וחקר היטב?
טוען התיזה הפנה גם לדברי הרש"ר הירש שהתורה שבכתב היא בעצם תקציר של תורה שבע"פ. ידוע לכם אם דנו בתזה הזו?
התיזה הזו נראית לי קשה. נניח שבתורה שבעל פה נמסר שעל בושת משלמים ממון. האם מישהו מאתנו היה כותב בתקציר 'וקצותה את כפה' ועוד מחזק את ההבנה כפשוטה באזהרה 'לא תחוס עינך'?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 28/08/2011 11:39:03
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 11:49 |
|
| |
פשט ודרש חד הם במובן דרש דרש משה, וכן רמז וסוד, אי אפשר ללמוד טקסט בלי פשט דרש רמז סוד, מה חוקר עושה בחקירתו ?? (כל חוקר ובכל נושא בעולם) הוא דורש פשט דרש ורמז וסוד, והם כולם פשט,
אני לא מדבר בחז"ל לגבי אסמכתות וכדומה, ויש גם הרבה דיבורים מהי אסמכתא כלומר אפי' אסמכתא היא גם לא דבר תלוש,
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 11:50 |
|
| |
מקס
לדבריך
מהו 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו'?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 11:52 |
|
| |
בדברי הרש"ר הירש, דן אבי שגיא במאמר ב"דעת" (המאמר מוקדש לתושב"כ במשנת הרמב"ן, סביב לגליון 50)
לשאלת האשכול בכלל, הוקדשו פרקים רבים בספרו של ר"י קופרמן "פשוטו של מקרא" השאלה מעסיקה אותו כבר כמה עשורים.
וע"ע ב"אגרות הגרי"ד הלוי" לפרק ראשון מהלכ' ממרים מה שהאריך במחלוקת הרמב"ם והראשונים בגדר פשוטו ש"מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 11:52 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | מקס
לדבריך
מהו 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו'? |
|
לפעמים החוקר מגיע לספיקולציות כל כך רחוקות שהוא מוציא את המקרא מפשוטו כלומר זה נשמע רחוק מידי,
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2011 00:29 |
|
| |
מקס
אם התורה ניתנה מהשמיים- אין דבר כזה רחוק מדי. אין מרחק לרוח- אין מרחק למחשבה. ואין מרחק לפשוטו של מקרא.
כבר שאלתי כאן מישהו- יש שבעים פנים לתורה! עם יד על הלב- כמה פנים אתה מכיר? בכמה פניים אתה משתמש?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2011 03:07 |
|
| |
ירוחם:
שבעים זה לשון גוזמה, כמו שאנשים אוהבים להתלונן ולומר "יש לי מיליון בעיות"
הרעיון העיקרי שבכל דבר יש כמה פנים, האף זה לנשום ולהריח ועוד, הפה לדבר ולאכול ועוד וכן על זו הדרך,
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2011 11:20 |
|
| |
מקס
אתה אולי מזלזל בבעל האמירה- המילה שבע - מעיד על הרבה במקרא. אם בעל המאמר היה חושב כמוך היה אומר שבע פנים לתורה.
אם היה רוצה להגזים היה אומר אלף פנים לתורה או מאות פנים לתורה. אם נקט לשון שבעים- כוונה היתה לו במספר. כמספר שבעים הזקנים. שבעים הסנהדרין. וכ'.
מה שרצה אולי להגיד שכל זקן יש לו את הפרוש והפנים שלו לתורה! אולי?
מה שמענין כש חרדים מגעים לבחון אמריה זו- כולם נכנסים ללחץ. הם לא מסוגלים להשלים שיש עוד פנים לתורה, מעבר לפנים שהם מכירים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2011 12:40 |
|
| |
אני הייתי רוצה להבין יותר את המשפט שבכותרת, אותו טבע הרשב"ם: "הפשטות המתחדשים בכל יום".
האם אין כאן אוקסימורון?
"פשט" - הבנתו הפשוטה והאובייקטיבית של המקרא. "מתחדשים בכל יום" - נראה יותר כמשהו סובייקטיבי שאדם "מלביש" על המקרא, ואם כן הוא ראוי יותר לתואר "דרש".
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2011 13:25 |
|
| |
ר' מש"כ בבאור לשון מיוחדת זו הגר"מ זילבר שיחי' בפרקי מבוא ל"חומש שטרן" (בינתיים לארבע פרשיות ראשונות מבראשית)
וע"ע בספרו של אליעזר טויטו "הפשטות המתחדשים בכל יום" המוקדש כולו לנושא.
תוקן על ידי ספרן ב- 29/08/2011 13:29:20
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2011 13:39 |
|
| |
היות והתורה נצחית והיא ניתנה לאנלפבטים של יוצאי מצרים דרך יושבי הארץ ודור התלמוד ראשונים ואחרונים- עד דורנו דור דעה וחכמה.
מטבע הדברים, כי כל דור או אדם יבינו את הפשט אחרת. בכל מיני רבדים ועומקות.- התורה לא ניתנה רק לבורים והדיוטות
אלא לכל אדם לפי הבנתו השכלית והשכלתו.
וזו היא הפשטות המתחדשים כל יום. יש לי דעה על אלו פשטות שרש"י -כתב היה משנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2011 13:48 |
|
| |
ירוחם
אתה תולה את הפשט בסוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2011 14:05 |
|
| |
| ברח_כוכב כתב: | | אני הייתי רוצה להבין יותר את המשפט שבכותרת, אותו טבע הרשב"ם: "הפשטות המתחדשים בכל יום".
האם אין כאן אוקסימורון?
"פשט" - הבנתו הפשוטה והאובייקטיבית של המקרא. "מתחדשים בכל יום" - נראה יותר כמשהו סובייקטיבי שאדם "מלביש" על המקרא, ואם כן הוא ראוי יותר לתואר "דרש". |
|
הרעיון פשוט שלפעמים טעם המצווה התחלפה\לא קיימת יותר אבל כתוצאה מזה עומק הטעם נפסד
לדוגמא: מלמדי תורה סובלים\מפסידים מזה,
לדוגמא: שבט לוי היו המלמדי תורה לעם, וגם עשו את עבודת השם במקום העם, אז נתנו להם מיסים (=מעשר ותרומה) כמו למדינה שנותנת לעובדי המדינה,
היום אין שבט לוי, היום מחדש הרמב"ם שכל אחד יכול להיות שבט לוי,
זה הפירוש מתחדשים, טעם המצווה מחוייב המציאות, אבל המציאות החברתית של אז לא קיימת, במילא לקיים את המחוייב המציאות אז נגדיר מחדש מי זכאי לכך,
תפילה במקום קרבנות: גם אותו חידוש שהתחדש, אני רק לא מבין למה כל העם צריך להתפלל שלש פעמים ביום אם יש היום את שבט לוי = תורה אומנתו, לכאורה היו צריכים לשלם להם מעשר כספים ולהפטר מתפילות לגמרי, רק הם יתפללו בשביל העובדים לפרנסתם כמו בקרבנות, אז הנה לך עוד דוגמא של פשט המתחדש,
קח עוד לדוגמא: "בן סורר" שחשבו פעם על דרך שימות זכאי ולא ימות חייב, היום התחדש שהיפראקטיבי אפשר לטפל ואז לא ימות חייב, אז אין סיבה להרוג היפראקטיבי (= בן סורר),
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2011 14:06 |
|
| |
בעל
לא! זה סוד הפשט! אם כל הכבוד הראוי לאנשים שחיו לפני מאות ואלפי שנים- הם לא הבינו או פשטו את התורה כפי שאתה, או אחרים בדורנו. היו מפשטים! אלמלא היו כבולים לפשטות הנילמדות והכובלות.
אתה מתפלל- אתה חונן דעת ומלמד לאנוש בינה.- בשביל לשנן ולהעתיק ולצטט אין צורך בדעת. בשביל לפשט לפי הפשטות החדשות המתחדשים כל יום- כלומר לעשות שימוש רחב בידע העצום שהתחדש. וגם בזו הטכנולוגי. בשביל זה צריכים דעת.
וצריכים בינה- להבין דבר מתוך דבר
והאדם שלא משתמש בדעתו- אלא רק בדעתם של אחרים, מברך כל יום ברכה לבטלה!
והעונש על ברכה לבטלה הוא גדול! לוקחים מנו את הדעת שנתנו לו שלשום במתנה. והוא ימשיך לצטט ולהביא מקורות של דעתם של אחרים. ובלי יכולת לנצל את בינתו.
|
|
|
|
|
