אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא

שאלה יפה.
בבדיחותא, פרדוקס המשיח די דומה.
"אין בן ישי בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב"
הצדיק האחרון בארץ, כשכל הדור כולו רשאי, האם עליו לעשות עבירה כדי להפוך חייב ולהביא את המשיח?
שאם עליו לעשות עבירה, שוב אין זו עבירה, והוא עדיין זכאי.

מבקש טוב

עוררת שאלה או אפילו כמה שאלות חשובות.

1. מה פירוש הפסוק?

2. מה זה חטא? מה הן רמות החטא?

3. כמה אפשר לתבוע מן האדם?

אני מציע כמה תשובות העולות על הדעת בהתבוננות ראשונה. ונשלים יחד עם שאר חברינו.

התורה קובעת לנו דרכי התנהגות. ציוויים (עשה) ואיסורים (שב ואל תעשה). התורה קובעת עבורנו בתחום המעשה, הדיבור והמחשבה. יש שיטענו שהתורה מחייבת אותנו גם להתמודד עם רגשות ומידות (ושאלה נוספת היא מה הן אותן מידות).

כלל גדול בפילוסופיה, המוצדק מן הסברה (כלומר מן המוסר הטבעי) הוא: אין תביעה אלא אם יש בחירה.

לפי זה, כל מה שאדם ייתבע עליו הוא מה שהיה בכוחו, באפשרותו.

אולם הרעיון של "בכוחו" הוא פחות חתוך ומסויים ממה שנראה תחילה.

בתורה אנו מכירים שלוש דרגות של חיוב שכולן מופיעות בהקשרים שונים.

1. מעשה בידים ובמזיד. זו דרגת החיוב החמורה ביותר.

3. אנוס. על זה אין חיוב, אם בגלל שאונס רחמנא פטריה (=הרחמן=האלקים פטר את האנוס) ואם בגלל שמעשה שאנוסים בו אינו נחשב כלל כמעשה (סיכמתי מחלוקת אחרונים. לדעתי הצד האחרון אינו נכון אלא במי שדחפו אותו על התינוק ולא היה מסוגל למנוע זאת, אבל נשאיר את הדיון המורחב לאחר כך).

(כן, לא רשמתי לפי הסדר כדי להשאיר את המקום האמצעי לסוף)

2. שוגג.

גם בשוגג יש רמות. הא קמן (=הרי לפנינו) שהתורה מחייבת לפעמים על השוגג. כך מי שעשה עבירה שעונשה במזיד כרת אך עשה אותה בשוגג חייב להביא קרבן חטאת. זאת לפי פרשנות חז"ל.

מי שספק עשה עבירה שיש עליה כרת בשוגג חייב אף הוא בקרבן הבא על הספק, אשם תלוי.

למדנו כי אדם נתבע על שגגותיו ואפילו על ספק איסור של שגגה.

מדוע?

הרמב"ן כותב (איני זוכר היכן ואולי יציינו) כי השוגג חייב משום שפשע. היה עליו להשתדל יותר. לשים לב, להיזהר.

אם ארחיב את הרעיון (ומסתבר שהרמב"ן היה מסכים לכך, לדעתי), אדם חייב לא רק על מה שהוא רגיל בו, לבדוק ולבחון ולהכריע, אלא גם על מה שהיה יכול להשתפר, להתקדם, ללמוד עוד.

אדם חייב לא רק על שגרת חייו שבה הוא חי ברמה מסויימת, אלא נתבע להתקדם עוד ואם לא עשה כן, הכזיב מבחינה מסויימת את ייעודו.

שוב ניתן לדרג את האחריות ואת רמת החומרה על פני ציר. בצד אחד יש פשיעה בולטת, כגון מי שיש לו שומן (מותר) והחליף בינו לבין חלב (בצירה. איסור חמור) ואכל. מדוע לא בדקת?

בדומה לזה, אשה שנדרה איסור ובעלה הפר לה והיא לא ידעה מן האיסור ואכלה, צריכה כפרה למרות שאין עליה חיוב כי בעלה הפר את נדרה.

ועוד דוגמא שיש לעיין בה. אדם יצא בשבת לדוג והעלה את הרשת ובה דגים - חיוב סקילה/כרת/חטאת (לפי מציאות עדים והתראה) - אך נמצא ברשת גם תינוק. כיון שיש בה תינוק, למרות שכיוון לדוג ולא לתינוק ואף לא ידע עליו, פטור מעונש.

האם הוא באמת פטור או שעליו לעשות תשובה?

שתי הדוגמאות האחרונות לקוחות מן הגמרא פה ושם. הן באות להציג את הרמה היותר ברורה של חיוב. יש היבטים של המעשה שמונעים חלות של חיוב, אבל עדיין עבירה יש כאן ותשובה נדרשת.

בצד השני ניתן למצוא אדם שלא ידע כלל שיש אפשרות לעשות טוב ולא עשה. כגון תינוק שנשבה (הדוגמא המפורסמת של הגמרא) בין הגויים ואינו יודע שיש שבת בעולם. האם כשיגדל ויתקרב ליהדות יתחייב בקרבן? מדוע?

אדם מתאפק ואינו רוצח ואינו פוגע אבל כאשר מכעיסים אותו הוא כועס בפנימיותו ואינו מוציא זאת החוצה. האם יש על כך חיוב תשובה?

עוד ציטוט ממעשה המובא בשם הרס"ג. המעשה מוכר (ואיני יודע או זוכר את מקורו הראשון) על שהרס"ג היה נוהג להתנפל לפני ה' בתחנון. לא על עבירות אלא על כך שכל יום הוא מוסיף בידיעת ה' ומבין כמה קיצר (=החסיר) במה שהיה ראוי לעשות עוד. ועל זה הוא שב - על ידי תחנון (ומן הסתם גם קבלה לעתיד).

הדוגמא האחרונה מבהירה לנו שנראה שתמיד יש מקום לתשובה כי תמיד יש מקום להתעלות.

אולם איך נעשית תשובה זו?

האם תשובה היא תהליך של היטהרות וכפרה כמו מכנית? כך אמרו על אותו תנא שהיה מביא כל יום ויום אשם תלוי. על מה? על הפחד שמא ואולי. רק למחרת יום הכיפורים לא הניחו לו חבריו.

יתכן שצריך לעשות תשובה על תשובה שהיא רק בחיצוניות. יתכן שנמשיך להתעלות ואז נבין שהתשובה היא לא להתמקד בעבר אלא להתרחק מן הטעות ולהיות טובים יותר, ואפילו לא לבזבז זמן על טעויות העבר אלא רק להשקיע בעתיד. (יש כאן מקום לעיון רחב במקורות, כמו מחלוקת אם אדם צריך להתוודות משנה לשנה על חטאים קודמים, אבל יתכן שגם זה רק לדרגות מסויימות. כמו כן יש לדון בארבעת חילוקי כפרה ובשיטה המובאת בראשונים שכל ארבעת החילוקים הם רק לעושה תשובה מיראה ולא מאהבה. ומעל לכל יש לדון מהי מיראה ומהי מאהבה...). תם ולא נשלם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

<מה יעשה בתפילת "סלח לנו"?> 

מה יעשה הבינוני וזה שלמטה ממנו  המתפלל/ המתוודה: "ועל חטא שחטאנו לפניך בגילוי עריות"?

התפילות בלשון רבים, הן תפילות היחיד עבור העם שהוא חלק מהם.

_____________

צענערענע

ומלאכים אינם חוטאים?

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1047247&forum_id=1364