יש שם חוויה מאד חזקה ועוצמתית
קיים שם מימד רוחני אמיתי
אנחנו [יש מאתנו] צריכים את זה.
אילו הפסוקים המהותיים בדיון הזה. הצורך המצוי אצל רבים להתאסף יחד בהקשר לאיזה רעיון.
כאשר אספה זו מיוסדת בעיקרה על עוצמת רגשות ומופעלת על ידן, היא הולכת ומתגברת עד מאד.
חוויה זו היא רומנטית. כמובן, אנחנו עוסקים כאן בתופעה נפשית [מינוח מדויק יותר מ'רוחנית'], שיש לה גם השלכות מעשיות.
השאלה היא איך להעריך את אותה תופעה נפשית. האם היא מאוזנת מספיק? האם היא חוויה של יצרים ותאוות? האם היא תועלתית, מעשה שיביא בריאות או פרנסה? האם היא עשויה להביא להתעלות רוחנית של הנפש – מעשה פנימי הדורש דוקא את ההתבודדות?
איך נעריך משחק כדורגל מלהיב יצרים? האם אין שם חוויה מאד חזקה ועוצמתית? ואת מלחמות השוורים בספרד, ה'אלגנטיות' כביכול שבה מענים אט אט שור אלים עד מותו, ומאבקי הגלדיאטורים עד מוות ברומא העתיקה, היש חוויה חזקה ממלחמתו של אדם על חייו במחיר הריגתו של המתחרה? האין אנו, הצופים, זקוקים לאותה תחושת ביטחון באותה הכרה שאנחנו לא מצויים שם למטה, חשופים למוות, אלא מוגנים היטב על היציע? ומה על חוויתם של קהל איכרים מוסת על ידי הכומר, ההולכים לנקום את הבגידה בישו הטוב על ידי פוגרום ביהודים? האין שם מימד רוחני עמוק המכוון למען המשיח המתעכב לבא בגלל היהודים הסרבנים?
מה בין מימדים רוחניים כבירים אלו ובין החוויה של אדם הצופה בדוד של מיכלאנג'לו, או המקשיב ליצירה של מוצרט [לפעמים יחד עם עוד אלפיים איש לידו], או צופה בריצ'רד השלישי של שקספיר רווי הדם [כעת בתאטרון הקאמרי. מומלץ ביותר]?
קבר הוא מקום בו טמונים עצמותיו של המת ומעליהם מצבה. אין בו שום רוחניות. אבל לנו, בני האדם, יש צורך להאחז באיזו אבן ממשית. בדיוק כפי שהצטרך לדבר הזה כל עובד פסילים.
עודד
