מה הוא גמול על טוב, ומה הוא עונש על רע

ינוח

העלית נושא מרתק. אולם כמדומה שראוי לפרט יותר מתי ואיך חלים הכללים שאמרת.

א. בעולם הבא. בעולם האמת, שבו אין לפי הידוע לנו שינויים והחיים נצחיים, למי שזוכה לזה, מה שנשאר עשוי להיות השמחה.

אולם בעולם הזה כל שמחה היא זמנית.

ב. האם כוונתך ב"שמחה" לרגש או להבנה - שכלית, קוגניטיבית (צריך לבחור את המאפיין הנכון ואולי כולם שוים?)?

ג. חילקת בין שמחה שמקורה מוצדק לבין שמחה פסולה. אולם האם יש הבדל ברגש השמחה לכשעצמו בהתאם למקורותיו? האם מי שחש שמחה מחמת רוע לב, כגון הצוחק למי שמחליק על בננה ונופל, האם שמחתו חלשה יותר אם מודדים רק את עוצמת הרגש?

ד. האם שמחה אינה תופעה פיזיולוגית? האם אין זה נכון שניתן לזהותה ואף למדוד את עוצמתה? לכאורה במכשירים לסריקת מוח זה אפשרי, ואפשר לתת משמעות פיזיולוגית לשמחה. כמובן, זה מצריך אותנו להגיע לשאלה הקשה מאד מהו הרגש ומהי הנשמה ומה היחס בין התודעה לגוף.

ה. שפינוזה טען כידוע ששמחה היא מלווה טבעי של עצם ההיות. אמנם דבריו אינם בהכרח אמיתיים (וגם לגביהם יש להעלות אותן שאלות כשלך). אולם יש מקום לשאול מה בין דבריך לדבריו (סליחה שאיני מסדר יותר. הנושא נראה חשוב אבל צריך לנסח במילים את הנחות היסוד של שיטתך ושלו).

ו. שוב, במילים אחרות, מה שכתבתי לעיל: האם הגרוע בשמחה שלא במקומה הוא מחמת המניע ואולי המוסריות שבדבר? אבל הרגש הוא אותו רגש, ואז החסרון הוא שאדם מזיק למידותיו ולנפשו או שזה יהיה קצר זמן והשמחה תהיה לצער, חרטה, בזיון ועוד? או שהשמחה עצמה שונה אם זו שמחה חיובית או שלילית?

ז. לא הבנתי לשיטתך אם שמחה כאשר יש עונש לרשעים היא שמחה טובה או רעה. (אמנם דעתי שלי היא שגם ענוש לצדיק לא טוב וזה נוגד את מטרת הבריאה שיהיו עונשים. ה' רוצה שכולנו נהיה מאושרים ונזכה לטוב. וכמדומה שכן למשל גם שיטת הרמח"ל - שהטוב אמור להיות מירבי לכולם, במידה שזה אפשר). אבל יש גם שיטות אחרות, כגון השיטה המפורסמת בשם התיאולוג הנוצרי קלוין, שכאשר הרשעים ייענשו בגהנום הצדיקים יתענגו לחזות בעונשם וזה כבוד השם (ומה שגרוע אולי יותר: אין בחירה חופשית אלא גזירה קדומה על הצדיק להיות צדיק ועל הרשע רשע לשיטתו...).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

יש להביא מקור למהלך של ינוח ממאמר הבעש"ט ששאל על סתירה אם אדם נידון בראש השנה או בכל יום וענה שראה שואב מים יום אחד הלך לשאוב בכזה עצבות על מר גורלו שצריך לעבד כ"כ קשה וכו'. ויום שני הלך בשמחה גדולה על שעדיין יש לו כח לעבוד כו' בלי שהשתנה שום דבר במציאות השתנה בהבנה שלו. וממילא אפשר שבר"ה נגזר שלא יהיה לו כסף ואח"כ עשה תשובה אז יהיה לו שמח בלי כסף כמו שאילו היה לו כסף. [כתבתי מזכרון לא דייקתי.]

נתינה מלאה ממקום נקי, לפעמים אנחנו גם נותנים מבלי להרגיש, כמו ללמד מישהו דברים על החיים ולתת לאדם אחר תובנות. כפי שהיה לי כשהייתי בקורס גמול השתלמות בנושא הדת.