בינתיים קראתי את מאמר התגובה של בראון, בנסיונו להתעקש על תיאוריית 'הפרק האפל' בחיי החזו"א הוא חוזר משום מה על המשפט השקרי: "החזון איש קרא בצעירותו בעיתון 'הצפירה' המשכילי, ואף מביא ממנו בחידושי תורתו". (אף שבסמוך בהערה 25 הוא מודה ל'גולשי האינטרנט מוסווי השם'..).
עוד משהו, לא שאני הולך לגונן על לוין, אבל היה נראה לי מוזר.
לוין כותב:
"בעמוד 193 מגדיר בראון את "נקודת המוקד" של פעילות החזו"א, לא פחות, והיא הקמת התשתית לחבורת הלומדים החרדית בישראל, מה שעתיד להתברר בהמשך כהקמת גרעין ה"כוללים". בראון מתאר את רעיון ה'כולל' כהמשך הלימודים "עד קרוב לגיל ארבעים"[24]. בעמוד 253 מניח בראון את התיאוריה שהחזו"א חידש את ה"כולל" הליטאי בארץ, שנעשה לימים לדגם להתנהגות חרדית כללית, ושהכולל של החזו"א בבני ברק היה הדגם הראשוני[25]. כל הדברים האלו אינם מדויקים כלל. כך גם כל האמור בין העמודים 291� לוקה בטעות יסודית שכמובן יש לה השלכות על כל הניתוח שאחריו, ומשליך על דמות החזו"א בכללה כפי שהיא מוצגת בספר".
הערה 24: לא ברור מה המקור לקביעה עד לאיזה גיל בדיוק סבר החזו"א שיש להמשיך ללמוד תורה. אך מי שיודע מהו "כולל", ובפרט מי שהכיר את חבורת תלמידי החזו"א שהתקבצו ב"כולל חזון איש" (על פי דרכו והכוונתו האישית) לא על פי השמועה או מכלי שני, יודע שהלימוד בכולל היה מעין לימודו של החזו"א עצמו, קרי: 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי'. חברי הכולל המשיכו את לימודם במסגרתו עד יומם האחרון, גם אם היו בגיל שמונים ותשעים ומעלה. חוסר הדיוק בפרט זה מראה שוב שבראון סח על נושאים שאיננו מבין אפילו את המבנה החיצוני שלהם, קל וחומר שלא את 'נשמתם'.
בראון כותב על כך:
"במקומות אחרים הוא לוקה בהבנת הנקרא: כתבתי שמרבית אברכי הכוללים לומדים במוסדות אלה עד קרוב לגיל ארבעים – ואילו המבקר (-לוין) החליט שכך כתבתי על כולל חזון איש דווקא".
האם מישהו מוצא את מה שבראון מצטט מתוך דברי לוין? בפרט כשהוא כותב שאלו רק דוגמאות אחדות של סילוף, אולי היה כדאי להציג את כל שאר הדוגמאות כדי שנהיה בטוחים?
