פירושים לפרשת ניצבים-וילך
כולל קצת מכי תבוא
בסוף הברכות והקללות בפרשת כי תבוא נאמר "אלה דברי הברית אשר ציווה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת איתם בחורב". יש כאן מקום לשאול: א. מדוע לא הסמיך את הנחמה וגם לא כללה בברית. ב. האם בניצבים אין את המשך הברית, (כולל הנחמה, אולי)?
והתשובות כדלהלן
הברית כוללת את הברכות והקללות, ובהקשר זה, לצורך הגדרת חלקי העניין של הברית, שמתארכת מאוד - לכן הפסיק והגדיר רק את הברכות והקללות כ"הברית", וחלוקה זו מועילה לצורך הבנת הכתוב בפרשת ניצבים, כפי שיוסבר.
לאחר שנחתם החלק שנקרא סתם "הברית", קורא משה לכל ישראל (בסוף פרשת כי תבוא) ומציין שהיום כבר יש להם "לב לדעת ועניים לראות ואזניים לשמוע", ולכן היום הוא יכול לצוותם - כפי שמתחיל בפרשת ניצבים, ומבהיר להם שהיום הזה הם עוברים "בברית ה' אלוקיך ובאלתו" (אלה לאו דווקא קללה, אלא: שבועה), והכוונה לאמור בפרשת כי תבוא שנקרא 'הברית' כאמור, אלא שהוסיף לזה את האמור בפרשת ניצבים - לומר להם: אל תחשבו שאם אחד מכם יחטא בשרירות לב "מיוחדת" עדיין יזכה בזכות הציבור, אלא "והבדילו ה' לרעה" - "ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה" - ואם תאמר והלוא כולם יענשו אם יחטאו? - לכן אמר שבאיש ההוא תרבוץ הקללה עד ש"ומחה ה' את שמו מתחת השמים" ובכך יבדילו ה' מכל שבטי ישראל.
"ואמר הדור האחרון וכו'" אני מדלג ותכף אחזור לזה
"פסוק קשה נוסף הוא "הנסתרות לה' אלוקינו" שנתקשו מאוד בביאורו בהקשר שבו הוא כתוב, ואציע את פירושי:
כיוון שאמר שהעם יגלה, ו"ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת... ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם... ויתשם ה' מעל אדמתם... וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" ואם כן עם ישראל דווים וסחופים בגלות, ואינם יודעים כיצד ייגאלו, וגם כן הגויים שואלים ואומרים "מה חרי האף הגדול הזה" ויש מהם שמונים את ישראל ואומרים ש"וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה".
על כן ענה ואמר: הנסתרות - מדוע קרה כך בחרי אף כ"כ גדול, ומה יהא באחרית, זה "הנסתרות לה' אלוקינו". אבל כיצד ניגאל - גם בזה יש "נסתרות" ואף על פי כן יש בזה גם "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" - שהתורה שרירה וקיימת לעולם, ובזכותה ניגאל, כמו שכתוב מייד אחר כך "והשובת אל לבבך" וכו'.
נחזור ל"ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנוכרי אשר יבוא מארץ רחוקה" הרי שתיים:1. בניכם אשר יקומו מאחריכם, ו2. הנוכרי אשר יבוא מארץ רחוקה, וקשה, שאחר כך אמר "ואמרו כל הגויים" ולא אמר מה יאמרו בניכם אשר יקומו מאחריכם. ויש לומר שזה אמור בהמשך שנאמר "והיה כי יבואו עליך כך הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו..." - וזה מה שיאמרו הבנים - ישיבו אל ליבם לשוב בתשובה, וכמו שכתוב בהמשך "ואמר ביום ההוא הלוא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה" ולהם אמר משה, כמו שהסברתי ש-"הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת".
אחר כך סידר את סדר בגאולה, ויש לפרש שהוא כמו שפירשתי בספר יחזקאל (אלא שכאן עשה הכל לפי הסדר ממש)
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=3042939&whichpage=#R_0בהתאם לסימון בקישור:
א1 - דברים ל', א-ב: עצם התעוררות העם לשוב לצור מחצבתו
א2 - דברים ל', ג-ה: החייאת העם בארץ
ב1 - דברים ל', ו-ז: גאולת התורה
ב2 - דברים ל', ח-י: גאולת העם תופשי התורה ("ואתה תשוב" מעצמך) והשלמת תהליך התשובה
והחלק השלישי של הגאולה אינו מופיע כי אם ברמז (ותכף אפרש למה):
ג1 - דברים ל', יב: "לא בשמים היא" - כנגד " הארץ הלזו הנשמה הייתה כגן עדן" - שגן עדן הוא בשמים וכאן הוא בארץ.
ג2 - דברים ל', יג: "ולא מעבר לים היא" - כנגד מלחמת גוג ומגוג, שהיא בעצם מבטאת "ויכוח" בין עם ישראל לגויים - מה יותר חזק - "גן העדן" של היהודים או ה"עולם הזה" של הגויים. וויכוח זה יוכרע במלחמת גוג ומגוג, והוא בלשון "מעבר לים", שדרך הנלחמים ללכת לארץ רחוקה, וגם כאן ללכת מ"גן עדן" אל גוג (אף שגוג בא לארץ ולא להפך, מכל מקום אנו "צריכים" את ההוכחה שתצא מניסי המלחמה)
ולמה הוציאו רק בדרך רמז, לפי שכאמור כל עניין החלק השלישי נוגע לענייני "גן עדן" ועולם הבא, ולפיכך יש לשאול, אם כן כיצד נגיע לשלב זה של הגאולה, ועל זה ענה ש(דברים ל', יא) "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא", שאע"פ שהרוחניות עצמה של גן עדן וכו' שייכת ל"עולם הבא", מ"מ התורה והמצווה שעל ידם נזכה לזה - התורה והמצווה האלו אינם רחוקות מאיתנו "לא בשמים" "ולא מעבר לים" - כי אם "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", וכשהאדם עושה את שלו אז גם ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.
ואף בפרשת האזינו בא לומר ככל סדר של ענייני השבועה והברית האלו בדיוק, אלא שכאן אמר הכל בתור 'אם' ו'ואם', מה אם תשמעו ומה אם לא, ובפרשת האזינו זה בתור דבר ידוע, שנתנבא שאכן כך יהיה. ואע"פ שכתוב גם בניצבים "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה" מכל מקום הכוונה "אם וכאשר", לעומת האזינו שזה רק "כאשר"
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 17/09/2017 01:37:06
 |
|
|
