חוויה דתית אמיתית: רי"י ויינברג על רבי יצחק בלאזר

נו, ו...??

מצד שני,
אותו מי שהתלהבות אחת הוכיחה בעיניו שיש אלוקים, 
למחרת ילך לשמוע את טרוצקי ויעשה קומוניסט.

מקובל שה"סבא" היה שולח לראות מי בוכה בדרשות של ר"י בלאזר,
באומרו מי שמסוגל להוריד דמעות מדרשה, הרי הוא כחבית חומר נפץ בלי אחראי.

פחד, הרב ווינברג פספס את כל העניין, ר' איצלה לא היה מעוניין להוכיח אמונה, אלא לחיות אמונה, ובזה זה עצום, למרות שיש לדון על הסוג קשר המפחיד הזה לה'.

"כמדומני, שמי שלא זכה לשמוע דרשה מעין זו של רי"ב אינו יודע טעמה של חוויה דתית אמיתית. ולפעמים אני מהרהר בלבי, כי אין צורך בהוכחות לאמיתת הדת, חוויה דתית המחוללת סערה בלב ונפש היא ההוכחה היותר ברורה והיותר משכנעת. "

לאחר קריאת משפט מופרך זה האם צריך הוכחה נוספת לאמיתות הסקרים שהאתאיסטים הם יותר אינטלגנטים מהמאמינים?

מקסוול

לאחר התמיהה המתבקשת כפי שכתבו כאן אפשר לחשוד שגם אתה הבאת זאת משום שאתה מבקש לחלוק על מסקנתו של ה"שרידי אש".

מלבד זאת, הציטוט יפה גם אם ארוך (לא נורא זה חיוני) אבל מה המתווה?

אני מרשה לעצמי להעלות את השאלות המתבקשות:

א. מה טיב החויה הדתית שעבר השרידי אש (שאלה על דבר שאינו ניתן לידיעה כמובן, אבל קוים עקרוניים אפשר להעלות כהשערה).

זה מחייב לדון בסוגים של חויות דתיות.

ב. מה ההוכחה שמצא כאן השרידי אש לנכונות הדת?

שתי נקודות שכדאי להביא בחשבון.

יש לשאול מה טיבן של חויות כאלו שהוא מתאר. אני הייתי מתחיל לחפש את התשובה כשאני מעמיד עצמי בנסיבות כאלו או בדומות להן שאני מכיר מנסיוני. כלומר, משותף לכולם, לדובר ולשומעים: אמונה בה', בגמול, ביום הדין, בחובה של חשבון נפש. גם העובדה שאדם מסתכל אחורה וגם אם הקדיש עצמו למצוות הוא רואה את הכשלונות יותר מאשר את ההצלחות, גם זה מוכר וידוע.

הפחד מן האחריות שבה נכשלנו, הפחד אולי מן המוות והצורך בזכויות כדי לקבל חיים לעוד שנה, זה נראה מניע לדברי ר' יצחק. לפיכך, יתכן שביקש לעורר אחרים לנצל את הזמן שלהם, ויתכן שביקש לעצמו זכות (וזה לא מונע ששתי המניעים נכונים).

אם זה ברור לי, האם זה לא היה ברור לשרידי אש? יתכן כמובן שבהכירו את ר'  יצחק או מתוך האמונה התמימה יותר שלו בניגוד לשלי ייחס לר' יצחק רק רצון לעבודת ה' ולא פחד לעצמו (וכמובן פחד לעצמו יכול להיות בכל מיני רמות ואינו בהכרח חסרון) וגם לא יכול היה להאמין שיהיו לו כשלונות (אם כי לפי רמתו ודאי היו והאם לא ידע זאת).

זה נראה יותר כמו נסיון של בעל השרידי אש להעביר חויה מרגשת לדור הבא ולחזק באמונה ובהתחזקות לקראת ראש השנה.

ואיך יש מכאן הוכחה לדת היהודית? זה איני יודע. התכנים? המסירות? הפחד מהגמול? ההנחה שהדובר היה חכם מופלג ולכן מה שאמר הוא בהכרח נכון? איני יודע לענות על כך. וההשערות שיכולות להיות לי אינן נראות לי מספיק אמינות כדי להציען כאן, בינתים.

וצ"ע רב.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

קראתי בזכרונות ר"י מזא"ה על יל"ג שלא כל כך התרגש מהאקדמות של ר"י בלאזר...

נראה לי שההתייחסות כאן לסיפור של השרידי אש לוקה בחסר גדול. השרידי אש כתב שבהזכרו בשיחה של רי'ב עולים בו הרהורים וכו'. הוא לא כתב שזוהי המסקנה וכך היא הדרך הנכונה לחיות הוא רק כתב שעולים הרהורים כאלה. גם אדם שיכלי מודע לצד החוייתי שבו ומודע לזה שהצד החווייתי שבו משפיע על השכל ומי שאינו מודע לכך אינו אדם רציונאלי היות והאדם חווה באופן מוחשי מאוד את עולם החומר חשוב שיהיו לו חוויות רוחנית בעוצמה כזאת שיגרמו לו להרהורים שהם אמת.