צבי
1.
אין לי הוכחה ברורה אבל לבי נוטה שכל אינטואיציה וכו' הכל שייך למערכת המוחין [אם תרצה בדווקא לקרוא לו שם יותר גבוה כמו כתר וכו' או להשתמש בשום ערך אחר, לא משנה, הכל אותו ערך של חכמה מול בינה]
אני לא הייתי קורא לשום חלק ממשהו שמתגלה בתהליך המחשבות והמוחין הנשמה. הנשמה לדעתי הוא משהו יותר פנימי וגבוה מכל זה. נכון שכל שהמח יותר גבוה הוא יותר קרוב להנשמה עצמה ומגלה יותר את אור הנשמה בטהרתה. אבל כל דבר שאפשר למששו ולהגדירו הוא לא הנשמה. [בשפת האר"י הרי הנשמה יותר פנימי מכל מח וגם מאריך ונקרא הנרנח"י. וישנו בפנימיות כל דבר]
[היה ראוי לקרוא לנשמה אולי התודעה, אבל גם זה לא נכון במובן ההרגשה של התודעה, ששייך ג"כ למוחין , אלא לעצם המציאות שלו.]
לפי מה שלמדתי אודות מהות מח החכמה והשימוש בה יוצא לי שהוא גבוה מספיק שמה שאתה מזהה כנשמה נזהה כמח החכמה. [ראה במיוחד במאמרי דרך היחוד של הגרי"מ מורגנשטרן בתוך כרכי ים החכמה-נמצא בהיברובוקבס]
2.
לענין אם בלוגיקה אפשר לחדש. במובן החמור של לוגיקה אם הוא חידוש אז הוא לא יוצא מתוך ההנחות וממילא הוא לא לוגי. אם הכוונה שמתוך כל הקושיים שבסוגיות יכולים להציע היפותזה שמיישב את הכל. שוב הרעיון של התזה בא מחכמה ולא מבינה.
צריך לזכור גם שלימוד גמרא, וכל לימוד תורני, אינו שימוש בלוגיקה במובן החמור. וכדברי הרמב"ן הידועים. ולכן יש תמיד יותר מקום לאינטואיציה.
בלימוד סוגיות כדרך הרגיל תבחין שבעצם כל ההברקות והלומדות הם כבר שם עפ"ר בתחלת הלימוד כשעדיין לא למדו בכלל כל ההיקף והחשבונות וכו'. רק שההתאמה שלו לסוגיא ומה שנותן לזה באמת טעם בא בהמשך כשמחשבנים וכו'. וממילא אני עומד על דעתי ששום חידוש לא יוצא מתוך ניתוח לוגי טהור אלא מתוך אינטואיציה. , רק שהאינטואיציה הזאת היא נרכשת ע"י השימוש בכמה סוגיות שלומדים את דרך דברים שיכולים להגיד וכו'. מכיון שהיא ספציפית ללימוד הזה.
בקיצור עוצם החבור שבין החכ' לבינה, שנאמר עליהם תרין רעין דלא מתפרשין, הוא מה שגורם לך לזהות מה שנובע באמת מחכמה כנוסע מבינה. אבל כשנבין את ההגדרה של שניהם נבין שזה לא כך.
[בעיקר אלו דברים דקים שתלויים באבנתא דליבא וולהסביר אותם בכתב קשה, שלכן אני משתמש בשפת הקבלה שנותן מילים לזה קצת, אבל נ"ל שהבנת הכוונה , ממה שכתבת אולי לזה נתכוונתי וזה אכן כך.]
