מאימתי שואלין את הגשמים כשאין ביהמ"ק קיים
כתוב במשנה: "בג' במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר בשבעה בו, ט"ו יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. גמ': א"ר אלעזר הלכה כרבן גמליאל"(תענית י.)
אומרת הגמ': "רבי יהודה אומר משום רבי יהושע העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר."(שם ג.)
וממשיכה הגמ':" א"ר אסי: א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה(דאמר העובר לפני התיבה וכו',רש"י). א"ל ר' זירא לר' אסי: ומי אמר רבי יוחנן הכי(דמזכיר ביו"ט האחרון,רש"י), והתנן בשלשה במרחשוון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו, וא"ר אלעזר הלכה כרבן גמליאל. א"ל: גברא אגברא קא רמית.
איבעית אימא לא קשיא, כאן לשאול(בשבעה במרחשון, רש"י) כאן להזכיר(מיו"ט האחרון,רש"י). והאמר ר' יוחנן במקום ששואל מזכיר(פי' ימי שאלת גשמים והזכרת גשמים הם אותם ימים), ההוא להפסקה איתמר(כשהוא מפסיק לשאלה בערב הפסח,רש"י). והאמר ר' יוחנן התחיל להזכיר מתחיל לשאול פסק מלשאול פוסק מלהזכיר, אלא לא קשיא הא לן הא להו(יש הבדל בין בני בבל לבני א"י). מאי שנא לדידן(בבל) דאית לן פירי בדברא(מדבר כלומר בשדות,רש"י) לדידהו(א"י) נמי אית להו עולי רגלים(אם ירדו להן גשמים קשה להן בחזירתן,רש"י), כי קא"ר יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים. השתא דאתית להכי הא והא לדידהו, ולא קשיא, כאן בזמן שבית המקדש קיים(דאיכא עולי רגלים,רש"י) כאן בזמן שאין בית המקדש קיים. "(שם ד:) (פירושי רש"י קוצרו, ונוספו הערות שלי)
דינים העולים מהגמ' בדף ד':
1. שואלים מ-ז'(הלכה כר"ג),בא"י, בזמן שיש עולי רגלים.
2. כשאין עולי רגלים, בא"י, שואלים מיו"ט אחרון של חג.
3. בבבל שואלים מ-ז', בגלל פירא בדברא. (יש סוגיא חולקת בדף י', האומרת 60 יום אחר התקופה, אך אין זה עניננו כאן)
4. שאלת גשמים והזכרת גשמים מתחילים באותו יום. (התירוץ של "כאן לשאול כאן להזכיר" נדחה)
קשה אם כן, למה אנו נוהגים כמו בזמן שיש עולי רגלים ?!
אומר הר"ן(ב. בדפי הרי"ף):
"ואיכא למידק הכא היכי פסק ר' אלעזר הלכה כר״ג, דהא ר״ג לא אסר הכי אלא מפני תקנתן של עולי רגלים, והאידנא בתר חורבן ליכא למיחש לתקנתייהו. וכי תימא בזמן שבית המקדש הוא דפסק הכי, וכי איצטריך למקבע הלכתא למשיחא."
כאן הר"ן מביא פסק הרמב"ם ששואלים מ-ז', ומדייק כך מהרי"ף שהעתיק את ור"ג ור"א, ולא העתיק את הסוגיא בדף ד'.
"ומדבריהם צריך לומר, דכי אפסיקא הלכתא כר״ג היינו אפילו לאתר חורבן, לפי שהיו מתאספים בכל הסבינות ברגל לירושלים, כמו שעושין גם היום, ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה שהיא היתה עיקר התקנה, אבל לא סגי כל כך שנאחר את ההזכרה."
תירוץ זה, של עליה לרגל גם לאחר החורבן, כתבו גם הלבוש (או"ח קיז), וגם המלאכת-שלמה(על המשנה בדף י) בשם הלבוש.
בביאור הגר"א לשו"ע סי' קיד (הובא בפרנקל הלכות תפילה ב טז) כתב, שמפני שסוגיא זו לא נכתבה במקומה על המשנה, אלא בדרך אגב במקום אחר, אינה להלכה. (אין ספר תח"י, כך שאיני יכול לצטט)
שאלותי:
1. מה המקור של הר"ן שהיו מתאספים גם לאחר חורבן הבית ? האם יש מידע היסטורי על עליה לרגל או הקרבת קורבנות אחר החורבן ?
2. האם הגיוני לומר שהיה מנהג בא"י, והמנהג השתמר עד זמן הראשונים (ולא שפסקו כך מהסוגיא) ?
3. לפי התירוץ של עליה לרגל גם אחר החורבן, למה נוהג גם היום ? (לא לוקח היום 14 יום לחזור)
4. ביאור הגר"א קצת תמוה לי. בסוגיות חולקות פוסקים בד"כ ע"פ הסוגיא המקומית, אך ממתי מדייקים מכך שלא נכתב בגמרא ?
5. (בר"ן) למה א"א לומר שר"א פסק הילכתא למשיחא ?
נ.ב. זכור לי שבמנין של ר' שריה דבלצקי אמרו ותן תל ומטר בשומע תפילה בחזרת הש"ץ. (יחידים שואלים גשם שלא בזמנו בשומע תפילה,גמ' ושו"ע. שו"ע פוסק שזה בתפילת יחיד ולא בחזרת הש"ץ. ואכמ"ל בינתיים)
תוקן על ידי פינגווינאי ב- 02/11/2011 20:09:37
 |
|
|
