אחר שלושה חדשים מרתקים שהיו לי כאן, אני חייב לפרוש, לפחות זמנית. תודה לכולם ובמיוחד לאלו שהיו איתי במגע הגותי. מאוד נהנתי, מאוד חשוב שיש כזה מקום, הוא לא מתאים לכולם, אבל למי שמתאים הוא מאוד נחוץ. תצליחו תמיד. אולי פעם אחזור.
כמתנת הוקרה ופרידה, כתבתי לכבודכם, מילים ספורות.
קין
קרבו אלי, אחי בני האדם. בואו ואספר לכם את קיצור תולדות האנושות ממקור ראשון. אני הוא שהייתי מתחילת ההיות, רציתי לשנות, ולא הצלחתי. טרם אעזוב לנצח, אין רצוני שיאבד סיפורכם.
היה זה כשאלוהים ברא את אבאמא. תחילה היה 'אדם' - סתם עפר מן האדמה. אף שרוח חיים בקרבו אבל טעם חיים לא ידע. כל ענינו היה עשה ולא תעשה. מ'הכל תאכל' 'תעבוד ותשמור'. ו'מעץ הדעת לא תאכל'. לא כי 'אסור', שהרי מהו 'אסור'... אלא כי 'ביום אכלך ממנו מות תמות' כשתנסה להבין ענינך יחדל בך אינסטינקט החיים...אל תחקור מדוע 'עשה' ואל תהרהר אל תשאל למה 'לא תעשה'. מלא פקודה.
אלא שאז היה האדם 'לא טוב' הוא היה 'לבדו' . מחשבתו הייתה אחדותית, לבדנית, לא היה לה גובה או עומק, לא היה לה רחבות או צרות. לבדו...עם עצמו.
ואז אלוהים הצמיח בתוכו את 'חוה' החווה. את חוה המרגישה בעלת האופק התהומי. את חוה ה'עזר' ע"י ש'כנגדו', תפקידה היה להניע את אותו 'אדמי', לבל יחשוב רק ב אסור - מותר, שיזדעזע קצת. שיתן לגלים המגיעים מנגד, משקל. שירימו ויטלטלו את תוכנו הסתמי. שיתנו טעם ועומק לענינו. וכך רק כך, הוא יגיע לדעת האמיתית. לא לזו הרואה טוב ורע, פרי העץ האדמותי. כזאת הצומחת מתוכו הרואה ב'אמת' (אל תדמינו מהו, כי עדיין לא נודע...עדיין אנחנו מבולבלים מדעת העץ).
וכאן קרתה תקלה חמורה. חוה קצת עזבה את אדם, חרגה מהמסגרת, התפרצה קצת מחוץ לאדמיות אותה הייתה צריכה לעזור ולהגדיל ולהצמיח, ובמקום להפעימה ולהצמיח את הדעת מתוך השילוב אדמחוה הביאה אל תוכה דעת זרה, דעת חוצית, דעת טוב ורע, ולא דעת אמת ושקר.
ומאז הכל מסתחרר, אין סיבה יותר למשוך חיים כאלו. רק זה היה חסר לו לאדמחוה, לו יחליט לטעום מעץ החיים האדמותיים, ולהשאר כאן תקוע לנצח. הוא נברא לחיים נצחיים מסוג אחר, כאלו שיצמחו מתוך הדעת הפנימית לו היה משכיל ענינו.
ואז גרש אלוהים את אבאמא מגן עדן. כדי שיעבדו קצת את האדמיות ואת התשוקות. כל אחד בענינו. אני נרתמתי לעבודה והחילותי להיות איש אדמה, לחקור בנמצא ובלא נמצא, את האנאליטי. אחי הבל לקח את החלק החיותי יותר את הסינטטי. אבל אין סינטטי אם אין ברור אנליטי מדוקדק. ולכן אני ראשון הקרבתי לאלוהים מעמלי ומחקרי, אבל הוא לא שעה אלי, הוא עדיף בראשונה את הסינטטי מהבל אחי. תחת התבוננות, ברגע של תיסכול בהיותינו בשדה, החלטתי לשים לסיפור של שתינו קץ. תחילה אחי ואח"כ אני. את אחי הצלחתי. אלוהים הרשה, כי אם אני מאוכזב מעבודתי, מה הוא יעשה. מה יאכלו החיות אם לא מהיוצא מהאדמה. אבל אז כשבאתי לערב דמי בדמו. תפסני האלוהים. והטיל אותי לנוע ונוד, לבלתי מנוח. לא היתה לי כבר אפשרות לכלום.
נשארתי לחיות, כדי להסביר לכם בני שת ואדם. את ההיסטוריה. אל תחשבו שבאשר אתם בני שת שהושת תחת הבל. ענינכם רק בסינטטי. כי אתם גם בני 'אדם'. עליכם לעבוד קשה. לאחד בין השתים. והכי חשוב לזכור שקודם בני אדם אתם ורק אח"כ בני שת תחת הבל אתם. וגם תזכרו ש'שת הוא תחת הבל כי הרגו קין'. חשוב מאוד לזכור זאת. תזכרו למה נהרג על ידי הבל.
זהו, אין בי כח עוד.
תרשו לי לנוח על ידכם.
אל תכניסוני אליכם. אינני רוצה
אינני יכול,
לא בן 'אדם' אנוכי כמותכם.
בן 'חוה' אני שקנתה אותי ישיר את אלוהים. היה בי דילוג על 'אדם'. לכן כ"כ רציתי לעבוד את האדמה ממנה לוקח אדם. אבל גיליתי שאני מצוי ממש בתווך. בין אלוהים לחוה. אין אדם בקרבי,
ושוב, אל תשכחו את הסדר, אתם - שת תחת הבל כי הרגו קין - אדמחוה ללא נחש. ואז אלוהים.
 |
|
|
