וז"ל הרמב"ם פ"א מתפלה: ד כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר (נחמיה יג-כד) ''ובניהם חצי מדבר אשדודית'' וגו' (נחמיה יג-כד) ''ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם'' ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר. שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה. ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן. כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה. ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג:
הרי שתיקון התפלות בעיקרון נועדו פשוט לעזור למי שקשה לו להתנסח בלשון הקדש [ומה יהיה אם יתפללו באשדודית? וכי ה' אינו מבין רק לשוה"ק??]
למעשה זה עדיין עוזר, אם כי היבטים מסויימים אינם מתאימים לזמננו. עיקר צרכי בני אדם לא התשנו. ומי שרוצה, שינסח בעצמו [רק שישמור את פתיחות וסיומי הברכות].
