| שנרב_נ כתב: |  | להעיר כי מתנהלים כאן שני דיונים נפרדים. האחד הלכתי והשני דיון מצד השכל הישר או המצפון כאשר הרקע הוא ההלכה האוסרת ממזר לבוא בקהל וזה עצמו מתקבל כנתון.... נניח לרגע שאנו מדברים על הלכה פרופר... ואם כך, שוב במישור ההלכתי גרידא... עד כאן הקפה א', וכעת הענין השני. עכשיו אנחנו לוקחים כנתון שאם יוודע משהו על הילד יהיו לו צרות בחיים, לא משנה למה, והשאלה אם זכותו של הילד שלא יהיו לו צרות כאלו שווה בצערו של אדם אחר שיחסוך לעצמו כסף על ידי הבירור. פה יש נושא לשיקול הדעת, וביחס אליו כתבתי את מה שנאמר לעיל: שבעיני לחברה אין זכות לפתור את בעיותיה (האמיתיות) על ידי גלגול משא האחריות לקבוצה אקראית של אזרחים שאין להם קשר מהותי לבעיה. |
|
פרופ' שנרב,
אני מסייג את דברי בהמשך לכך שלא בטוח שהבנתי האם הפסקה שתוכנה ממשיך את ההתחלה "עד כאן הקפה א' וכו'" עדיין מדברת במישור ההלכתי גרידא (ולכן "שיקול הדעת", בפרט, משמעו שיקול דעת הילכתי). אם כן, אז כפי שציינת בלטינית הצחה (נאלצתי לגגל. אגב, גם כשאני רואה סרטים בלטינית, אני קורא את הכתוביות שביוונית) פשוט מדובר בנקודות מוצא סותרות, שאר התגובה בטלה מראש, ונפרד מהדיון באשכול זה כידידים (אני מקווה).
מאידך, אם דעתך היא איננה הלכתית גרידא, אז אני רוצה לציין שהדבר יותר מסובך, ושיקול הדעת אמור להיות קצת יותר עדין לדעתי ממה שאתה אומר. נניח מצב לא חסר תקדים, בו בעל ואשה נכנסים לעסק כלשהו, וחותמים על חוזה מול לקוח (אולי ספק, לא משנה) מסויים. לאחר זמן מה, מתברר שצד אחד לנישואין רימה את הצד השני לנישואין (וכן את הלקוח). הלקוח תובע גם את הצד השני לנישואין, מפני שהצד הראשון אינו יכול להחזיר את החוב. הצד השני יכול לטעון שהוא לא בדק את הדברים היטב, מפני שהוא לא היה אובייקטיבי כלפי פרטנר הנישואין. סבורני שבמידה מסויימת זו בעיה שלו. השאלה כאן היא מי הלקוח. במובן מסויים (והשאלה פשוט באיזו מידה), תוצר הנישואין האנושי כאן לדעתי הוא הלקוח של חוזה הנישואין. לא מדובר לחלוטין על קבוצה אקראית של אזרחים, אלא במידה מסויימת על קבוצה של פרטים שנכנסו מיוזמתם לחוזה מול לקוח.
כעת חזרה לפרשנות העקבית עם ה"דת" שהיהדות היא אלטרנטיבה לה (שאני שוב מודה, חלקים שלה אינני מנמק כלל). הלקוח כאן (הילד) זכאי לגדול בחברה ששלטונה מכיר דה-יורה את זכותו להנשא לפרטנר בגיר שמסכים לכך (את זה אינני מנמק). הצד המרמה כאן, דהיינו האם, איננו מסוגל לבד להחזיר לו חוב זה, ולצורך כך נדרש גם האב. דא עקא, שאי אפשר להפריד זאת טכנית מהעניין הכספי של הוצאות הגידול. בשלטון הנוכחי בישראל כforce major, מדובר (שוב, בדת שלי) במשהו ששיקול הדעת שלו בסדר גמור.נ.ב. צענע, כתבתי לפני שראיתי את דברייך. נראה לי שיש חפיפה מסויימת, ואפילו העלית נקודות נוספות.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 03/01/2012 11:44:40
 |
|
|
