אם לפי חשבון בית דין הירח לא יכול להיראות בשלושים, אין מצפים לעדים בשלושים. ויום שלושים ואחד מקודש מן השמים, ונקרא חודש מעובר.
אם לפי חשבון בית דין הירח צריך להיראות בשלושים, אזי מחכים לעדים בשלושים, ואם באו עדים והתקבלה עדותם, מקדשים את החודש ביום השלושים, וחודש קודם חסר.
אם לא באו עדים כל יום שלושים, אזי בית דין עושה סעודה בנשף יום שלושים ואחד, שהוא ראש חודש, לפני עלות החמה, וזו סעודת מצוה של עיבור החודש.
אם כעבור כמה ימים באו עדים רחוקים שמעידים שראו את החודש בזמנו, ולמרות איומים גדולים נמצאת עדותם מכוונת, מקדשים את החודש וחוזרים ומונים לאותו החודש מיום שלושים. ואם החודש היה מעובר לצורך, מחלוקת חכמים אם מניחין את החודש מעובר או לאו.
התקנה של קבלת עדים רק עד מנחה ניתקנה כדי שיהא שהות ביום להקריב מוספין של תמיד ובין הערבים ונסכיהם, ואחרי שנחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן-זכאי, כבראשונה, שיהיו מקבלים עדות החודש כל היום כולו.
מכל מה שנאמר המסקנה שקידוש החודש נעשה לפי חשבון, ועדויות הראיה באו לחזק את החשבון.
|
|
