בהודעה למעלה הארכתי לחלק בין דקדוק הדין לבין דין שאינו מדוקדק אלא הוא מוכרע על ידי ההרגשה הפנימית לחוד והדברים עדיין היו צריכים להמחשה ולהסבר מפורט יותר ומוחשי יותר
והנה אינה ה' מקרה מבהיל שאפשר לראות בו כמה חמור חוסר הדקדוק בדין תורה עד היכן אפשר להגיע בעיוות הדין במקום שאין בו עמל מעמיק דיו בעיקר הדין על פי דברי חז"ל והראשונים אלא צורת הכרעה שהיא בעיקר בהובלה של דעת בעלי בתים רווחת ["קאמן סנס"] והשפעה של השקפה מערבית שמושפעת הרבה מהמשמעות הציבורית והרושם החיצוני שהדברים יוצרים [ואפילו אם מדובר ברושם הדתי שלהם]
מדובר כמובן בפרשת הרב אלון
הדבר הראשון שעלה לי במחשבה שקראתי עליה הוא הגמרא המפורשת שאומרת ז"ל "ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו - אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ, ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי: דוד - הבא על אשת איש מיתתו במה? ואני אומר להם: מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין את פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא" (בבא מציעא נט, א)
אפשר לראות מכאן שמדובר היה על מקרה ידוע שבו חטא דוד וסביר להניח שהלומדים של אז ראו צורך להתנער מהמעשה הזה של דוד במידת האפשר ובכל זאת המשקל של הלבנת הפנים הוא כבד ומשמעותי הרבה הרבה יותר
ועל זה אפשר לומר שאפילו אם הדנים שם יהיה אפשר לקרוא להם בית הדין הגדול כאן הם "טועים בדבר משנה" מפורשת ואין דינם דין כלל
אלא שהיה כאן מקום לחלק כיון שכאן מדובר במורה לרבים ובו צריך להחמיר יותר וכדברי הגמרא במו"ק "מאי דכתיב (מלאכי ב') "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא"? אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו." שעל ידי הדרשה הזאת הוזקק רב יהודה לנדות את "ההוא צורבא מרבנן דסני שומעניה" אלא ששם עיקר השאלה הייתה על מצב שרב יהודה אמר עליו "היכי ליעביד? לשמתיה - צריכי ליה רבנן, לא לשמתיה - קא מיתחיל שמא דשמיא." המצב היה שהיה שם חילול ה' אם הם לא היו משמתים אותו ולכן ההכרעה לבסוף הייתה לפרסם על אף שהיה צורך בתורה שלו אבל במקום שהדבר לא מפורסם לא מצינו שום התר לרצוח את החכם המדובר
חילוק נוסף שהיה אפשר לומר בין המקרה כאן למקרה של דוד הוא ששם מדובר היה בחטא פרטי ואילו כאן מדובר על חטא ששייך בו נזק לרבים ונראה שהדברים מופקעים כיון שברור שהוא לא היה חוזר על הדברים כשהוא עומד תחת אזהרה וכמו שהם עצמם כתבו בתגובה שלהם שלהלן
מדהים ביותר התגובה הרשמית של הפורום -
"פורום תקנה פועל בהרשאה מלאה ובשיתוף פעולה הדוק עם היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות. הפורום עימת את מוטי אלון עם העדויות החמורות על פגיעות מיניות בתלמידיו. אלון הודה בהן בפני חברי הפורום, בשתי הזדמנויות נפרדות, תוך שהוא מבקש מחילה על מעשיו הנלוזים. הפורום טיפל בתלונות בדיסקרטיות משך למעלה מארבע שנים כדי להגן על הנפגעים ועל פי בקשתם. לאחר פגישות חוזרות ונשנות של חברי הפורום עם מוטי אלון התברר כי הוא ממשיך לסכן את תלמידיו, בניגוד מפורש להתחייבויות שנטל על עצמו. לאור הסכנות החמורות לפגיעה נוספת בחפים מפשע ולאחר התראות רבות נאלץ הפורום לפרסם את הפרשה.
החלטתו של אלון לפרוש מעמדת הנהגה ולהתפטר מכל תפקידיו הציבוריים היא הוכחה לאשמתו, זאת מעבר להודאתו המפורשת למול קבוצה רחבה ומגוונת של רבנים משפטנים, פסיכולוג ואנשי מקצוע נוספים.
שני המקרים הנידונים בבית המשפט בשעה זו אינם אלא קצה הקרחון וכיום מדובר על הרבה יותר מעשרה מקרים. שורת הקורבנות הארוכה שנפגעה ממעשיו של מוטי אלון היא הנפגעת. יש לעמוד לצד הקורבנות ולא לצד מי שתקף אותם. שום להטוטי תקשורת לא ישנו עובדות קשות אלו".
- פשוט מפחיד עד איפה אפשר לרדת - מה שהוא "ממשיך לסכן" זה שהוא המשיך להיפגש עם התלמידים ביחידות דבר שהוא אלמנטרי ובסיסי לכל אדם שרוצה להמשיך בהתנהגות נורמאלית ואפילו רק בשביל שלא לעורר את חשד התלמידים וזה מה שנקרא "להמשיך לסכן" שהוא דבר שברור לחלוטין שהוא לא היה אפילו חושב עליו לגרום לתלונות להמשיך להצטבר
מדובר כאן בדיני נפשות וכבר אמרו חז"ל "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים " מדובר כאן ברציחה ממש והליך כזה מצריך כובד ראש והכרעה שנתונה בלעדית לגדולי הדור בלבד בלי שותפות מרכזית של נשים ועמי ארצות שפסולים לדון בגלל קלות דעתן [במקרה הזה אכן היה אפשר לראות עד היכן דברי חז"ל מגיעים כמה הם נכונים עד ימינו ממש] והם אלו שניהלו במקרה הזה את עיקר הדיון והם אלו שייחצנו אותו בתקשורת [דבר שהוא לכשעצמו מעורר תמיהה רבתי]
ולעצם המקרה ברור שהם צדקו בזה שהם קראו לו לדיון וניסו להעמיד אותו במקום אבל גם ברור לגמרי שאין להם שום זכות לרצוח אותו גם במקרה שהוא לא לגמרי נשמע להם
איך שהבנתי מי שמשך לפרסום לבסוף דווקא הזנבות ולא הרבנים העיקריים עד שזה יצא מכלל שליטה – וזה לימוד הזכות היחיד שיש לי בעניין - אלא שמראש ברור שהיה כאן טעות בשיקול הדעת להעמיד ביה"ד בצורה כזאת
