מניעה מהנאות מותרות מחשש הלכתי

יצא לי לדבר עם רב שכונה שהוא גם אב"ד חשוב והוא הסכים אתי שאכן אין שום מצווה לעיין בספרים של החרקים ודי בבדיקה יסודית סבירה אלא שהוא הוסיף שהוא מורה לנהוג כדברי החזו"א שכתב ביחס לכינים בדגים שהפתרון הוא ללעוס היטב כך שנפטרים מדין בריה שיש בחרקים וכיון שכל דין בריה הוא דרבנן ומדאורייתא חרק שקשה למצוא אותו בטל ברוב כמו בכל תערובת לכן די בלעיסה בשביל להתיר ללא חשש
[הוא הוסיף שכך הוא גם מורה ביחס לתולעים בדגים שיש שמצאו בהם חשש ולכשעצמו הוא לא חושש להם מעיקר הדין וכמו שכבר האריכו בעניין אלא שכיון שרבנים חשובים חתמו עליהם לאיסור לכן גם בהם הפתרון הוא ללעוס היטב ותו לא מידי]

ממליץ מאוד על ספר למדני-הלכתי בשם 'לכם יהיה לאוכלה' שדן ביסודות הסוגיא של החרקים בצורה מאוד מסודרת וישרה ומגיע למסקנות מאוד מעניינות

בהלכות פסח (שו"ע סי' תנג) מצאנו שכתב הרמ"א שמותר לטחון ולאפות מצות מחיטים שמעורבות בהן חיטים מצומחות שהנן חמץ גמור. פשוט וברור שם שניתן לזהות את החיטים המצומחות ולהוציאן, שכן מעל לאחד בשישים יש למעטן באופן שיהיה בוודאי שישים בחיטים הכשרות כנגד החיטים שהחמיצו. ולכן גם כותבים האחרונים שהחיטים המצומחות אינן בטלות ברוב החיטים הכשרות מכיוון שהן ניכרות בעליל. ואע"פ כן התירו לטחון את החיטים יחד עם החיטים המצומחות ולערבן ולבטלן, ורואים שלא מטריחים להוציא את החמץ מהתערובת, כנראה מחמת שקשה לבררן אע"פ שבוודאי הדבר אפשרי. וטחינה זו איננה נחשבת לביטול איסורים לכתחילה, מכיוון שכל כוונתו לטחון ולא לבטל (שער הציון וכ"כ בפר"ח). או כפי שמגדירים זאת אחרונים אחרים שמחמת הטורח אין הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה, אלא לביטול בדיעבד אע"פ שניתן לטרוח ולהוציא את האיסור מתוך ההיתר (מנחת שלמה סי' סא אות ב)  וכיוצ"ב בפמ"ג (מובא בפ"ת סי' צט ס"ק ד).  
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/37/03710.htm


עי"ש עוד
וק"ו כאן שהוא חיפש עד היכן שיכל ולא מצא ולא מדובר כאן בירק שמוחזק ככזה שהנגיעות שיש בו הוא מסוג כזה שאי אפשר לנקות אותו בצורה רגילה וגם שיעור הבריה שיש בו הוא ממין כזה שנטחן בלעיסה ולא כמו שם שמדובר בגודל כזה שהלעיסה לא עוזרת

ותודה למגני שהשם שהספר שהוא הביא מקשר להרבה חומר בנושא שנמצא ברשת