| נשלח ב-15/2/2012 00:04 |
 |
| |
אכן כוכב נולד.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2012 06:46 |
|
| |
ה'חד גדיא' הוא לא סולו שלי
קורה לי פה דבר מענין.
כשאני חלק מהדיאלוג אתך, תורה ודעת, אני תמיד נוטה הלאשים את עצמי אולי באמת איני שומעת אותך מספיק בפתיחות, או כושלת בטיעוני ולא מודעת לכך.
אבל כאן, כשאתה דן מול יתכן, שדעותיו רחוקות מדעותי, והרגשיו מהרגשי,
ולמרות זאת אני מרגישה על הדיון ביניכם אותו דבר,
ופה כבר אינני סובייקטיבית, זו לא אני שמגנה אולי על עצמי,
והנה אני רואה שאתם מדברים בשתי שפות, זה טוען בחיטים וזה עונה בשעורים.
וזה כבר יתכן, מלך הרציונלים, לא אני עם ההרגשים והחושים ואור הנשמה.
אני קוראת ורואה שאתה עונה לו דברים לא תקפים מבחינתו. פשוט ככה.
כשאתה אומר לו לא להסתכל על אומן אלא על משה שכה הרגיזוהו ולא התפטר,
אתה עונה לו משהו לגמרי לא תקף מבחינתו.
כשאתה עונה לו שאין בעולם חידה, כי לך אין חידות,
אתה עונה לו משהו לא תקף מבחינתו. הוא רואה חידה.ומסתורין. ועמימות וחמקמקות של הקיום.
כשאתה אומר לו שאין בעיה עם רצון השם,
אתה עונה לו תשובה לא תקפה מבחינתו. בתפיסתו , אם יש השם,
א"א לראות בו רצון ותכלית כי רחקו דרכיו ומהותו מעמנו. וא"א להסיק עליו מסקנות מראיית העולם.
כשהוא אומר לך נעסוק בחכמה, בישר ובטוב ואתה מסביר לו שהעולם לא ניתן רק לעינוג, אתה סתם לא מתייחס לדבריו.
וזו דוגמה קטנה מתוך כל דבריך.
יש לך דרך שאתה חי בה, תורה ודעת, יפה מאד ומתאים לך וזה בשלב זה
השביל שהשם סלל לך,
אבל כמו שבים סוף לפי המדרש היו 12 מסלולים, 1 לכל שבט, וה'קירות' שקופים,
ככה בחיים (פה זה ודאי נכון) יש מסלול לכל אדם ואם הקירות שקופים או אטומים, זו בחירה שלו.
'תשקיף' את קירותיך ותראה מימינך מסלול של יתכן ומשמאלך מסלול שלי,
(ויש לכל אחד מעמנו שותפים רבים בשבילו)
ועוד מסלולים רבים מאד, שהם לא יותר טובים ולא פחות,
לא יותר קרובים לאמת ולא פחות, אלא א ח ר י ם. אל תכופף אותנו למסלולך.
אולי וכנראה שגיתי כשניסיתי להצעידך במסלולי.
ואפשר בהחלט לקיים דיאלוג למרות המסלולים השונים,
והוא יהיה פורה ומעשיר,
אבל אם כל אחד יתעקש שהדיאלוג ייערך דווקא בכלים שלו,
או בתמרורים שבשבילו, זה יהיה בלתי אפשרי לדון.
הרי אין כאן ענין לנצח אלא לדון.
אני קוראת את יתכן שדעותיו כאמור רחוקות מאד מדעותי, אבל רואה
שאנו יכולים לדון כי איננו מתעקשים על כלינו אנו.
אני קראתי את דברי יתכן וראיתי שהוא (ביודעין או בתת הכרה) ויתר זמנית על כלי הבוחן שלו
ועל אמות המידה הקפדניות שבדרך כלל טיעוניו בנויים מהן,
והלך לקראת הפורום כדי ליצור בסיס לדיון כללי, כשפרט עמדתו.
וגם יהי עשה פה כך השבוע בדיון המופתים
וגם מימוני בדיון אופצית הפיקציה
תנסה גם אתה לעשות זאת.
וגם אני.
כל עוד שתדרוש מאתנו את סוג החשיבה שלך
ותצפה שנחשוב על הבורא הלא מוגבל בתוך המציאות המוגבלת
ושכנראה יש תכלית כי להכל תכלית, ותרצה שנאמין במסורת בדיוק במידה שאתה מאמין בה,
וכל היתר,
אתה חוסם את אפשרות הדיון.
ואנא, אל תחזור לי על הטיעונים, אני יודעת אותם בעל פה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2012 07:55 |
|
| |
תודה,
הנה עוד הרצאה חמודה של דה בוטון (למי שזה משנה, הוא יהודי, כמובן), ב'שפות' יש אפשרות לאופציה תרגום עיברית.
http://www.ted.com/talks/alain_de_botton_a_kinder_gentler_philosophy_of_success.html
לא חייבים להסכים עימו בכול, אבל כדאי להאזין לדבריו.
ללומדת
איני מנסה חלילה לכוף אחרים לדעתיי (זה הרי לא שייך מיבחינתי כלל, דרך שהאדם לא שלם עימה רעיוניית, איין זו דרכו כלל הוא רק כמראה של דרך זולתו),
וביכלל כפיה היא מושג ההייפך מהאזור שלדעותיי, רק השכל ידבר, רק הטיעון התקייפים ישרדו, רק מה שנכון במובניינו ימלוך,
כל דבריי לייתכן, הם על דרך טיעון האפשרות, הם באים כהצעת נגד לטיעוניו הוא,
(ומה שאני מביא את משה מהתורה, זה להנגיד את דמותו מאשר דמות ר' אומן מיברסלב או ר' משיח מ770 או כל הרבנים שסיפריהם הם סיפורי תוקפם וגברותם על כל העמים וככזה יש להיתייחס עליהם, לא כן עבדו משה סיפרו הוא כימעט קיברו בכל אשר יוזכר -קוץ ודרדר יאכילוהו, ורק בעיון שמים לב שתחת הנעצוץ מיתגלה ההדס, איין סיפרו הילולו אלא סיפרו אמיתותו.
וכן בדברים אחרים רק הראיתי האפשרויות האחרות מבחינה הגיונית, זולת עמדתי שהייתה אכן מקבלת כל אותם טיעונים על בורא ריגשיי ואוהב רגשות או על עולם קדום חוקיי מעולם ועד, ורק ביגלל טיעון הגיוניי שהעלתיו מיכבר על מציאות מוחלטת ולא מוגבלת המחוייבת מעצם המושג 'מצוי' היא המביאה אותי ליסבור את סברותיי, ומי שוצה יקבלה, ומי שלא, יטעון לסותרה).
תוקן על ידי תורה_ודעת ב- 15/02/2012 07:56:29
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2012 13:31 |
|
| |
ר' ירוחם, רמב"ם הלכות גזילה ואבידה פי"א ה"ג. אבידת עובד עכו"ם מותרת שנאמר אבידת אחיך והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק יד רשעי עולם. ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח. ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה. ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל מפני דרכי שלום. וכן העתיק השולחן ערוך, חושן משפט רסו א.
אגב, מכאן תשובה לכל ה"מסבירים" כי אבידת עכו"ם מותרת, אינה גזענות ח"ו, אלא כל ענין השבת אבידה הוא הסכם פנימי בין היהודים.
הנה, לא רק שאין חיוב אלא יש איסור בדבר.
ומה יאמרו כיום שדינא דמלכותא להחזיר אבדות? עדיין אבידת עכו"ם מותרת? (לא מצד דינא דמלכותא, אלא מצד שבטל טעם "הסכם פנימי").
והאם מי ששונא אנשים הסבורים שאבדתו מותרת, נקרא "רשעי עולם"?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2012 14:54 |
|
| |
ייתכן
בתורה כתוב לא תחנם- לומדים מכך חז"ל. כי אסור לתת לגוי מתנת חינם-אזי אם אבידת גוי מותרת- להחזיר לו את אבידתו. היא מתנת חינם.
וראיתי נוהגים כך בהידור רב. והרודפים אחר קיום המצוות- אם הגוי לא מאבד בעצמו- גורמים לו שיאבד,
|
|
|
|
|
