|
|
| נשלח ב-14/2/2012 10:54 |
 |
| |
כשהבעש"ט רצה להושיע את ישראל- נכנס ליער- מצא את המקום- הדליק את האש -אמר את התפילה- וזה היה עוזר
כשהמגיד ממזעריץ' רצה להושיע את ישראל. היה נכנס ליער את המקום הוא כבר לא מצא-היה מדליק את האש- נושא תפילה, וזה היה עוזר.
כש היהודי הקדוש רצה להושיע את ישראל, נכנס ליער- את המקום כבר לא מצא, ולא ידע כבר איך להדליק את האש- נשא תפילה וזה עזר
כשהרבי מרוזין -- רצה להושיע, לא מצא את היער- כבר לא מצא את המקום את האש הוא לא ידע להדליק אמר את התפילה וזה עזר
כשהשרף רבי אורי רצה להושיע את ישראל- אמר רק את התפילה- וזה עזר.
היום אנחנו לא יודעים איפה היער, לא מכירים את המקום-לא יודעים איך להדליק את האש- לא יודעים את התפילה,
אבל אנחנו יודעים לספר את הסיפור וזה עוזר ויעזור!
(מתוך זכרון מעורפל)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2012 10:56 |
|
| |
הקב"ה מחדש את העולם כולו מדי יום בניסים נפלאים, אלא שהאדם המודרני התרגל להתבונן במציאות באופן גשמי עד שרק לעתים רחוקות מסוגל לשומעם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2012 14:16 |
|
| |
תורה ודעת, לומדת, ספרן, וכל השאר שמאמינים בניסי אליהו הנביא ושאר התנ"ך אך לא בניסי הבעש"ט.
אני נשאר עם שאלה אחת. במה ניסי התנ"ך אמינים יותר או פחות הזויים בעיניכם מאשר שבחי בעל שם טוב. רק שהם נכנסו בסוף לספר הקנונני שנקרא תנ"ך שהיהודים מאמינים בו? מה זה מוסיף לאמינוךת הסיפורים. אנחנו יודעים שהם קרו ונכתבו בתקופה בו לדבר על נסים לא היה דבר חריג בכלל. כל עמי האזור והתקופה שמעו כל הזמן את קול ה' [זה מתועד גם בתנ"ך] וקרו להם נסים מפליאים. האין מתבקש לאור השכלתנו שממאן לקבל סיפור נס לדחותו בדיוק כמו שאתם דוחים את סיפורי הבעש"ט?
אני מחפש הסבר רציונלי לחלק. לא אמוני שבתנ"ך מחוייבים להאמין ובשבחי הבעש"ט לא, זו לא תשובה שכלית כלל. [ואל תענו לי שנסי התנ"ך היו לפני רבים שכן זו טענה מופרכת אפילו לגבי מ"ת כ"ש לגבי שאר התנ"ך.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2012 14:25 |
|
| |
יהי,
היכן ראית מה שהנך מייחס לח"מ ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2012 14:29 |
|
| |
מה לא נכון, שאתה מאמין לנסי אליהו או שאתה לא מאמין לנסי הבעש'ט? 
כך התרשמתי, אם טעיתי אתך הסליחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2012 14:36 |
|
| |
סליחה והלצות, לא כ"כ הולכים ביחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2012 15:03 |
|
| |
יהי צודק מאד כי אין שום עדיפות לסיפורי התנ"ך.
אינני בטוח שיש יתרון לסיפורי הבעש"ט, יש לבדוק את רוח התקופה ולהשוותה לתקופת התנ"ך. לא בטוח שזה אפשרי.
טענת ה"אימון" אין בה ממש.
הן בגלל שאין לנו שום היכרות אישית עם המספרים, אותם ה"דגל" מצטט, הן כי גאונות וצדקות אינן ערובה לאמינות ובוודאי שלא לפכחון וחוש ביקורת, הן בגלל הקרקע הפוריה עליה נבטו כל הסיפורים.
|
|
|
|
|
