מיימוני
<הרי בהמצב בחב"ד אינו אלא משל לכלל המסלול הישיבתי, אם כי יש הבדלים חשובים>
ההבדלים שביניהם ביחחס לעתידם של התלמידים, אינם כ"כ חשובים כפי שכתבת (?), והצעד המפתיע אינו שרבני ומשפיעי חב"ד קראו להקים בית בגיל צעיר ומוקדם, כפי שנטען בכתבה, מפני שהם רגילים בהכרזות מטופשות, אלא שהם תלו את כביסתם המלוכלכת לתצוגה בראש חוצות.
שאלת:
מה מיועד לבחורים לאחר הנישואין, האם הם עדיין במסגרת לימודית? או שהם משלבים לימוד עם עוד דברים?
את החתומים לא מעניינים הלימודים, או עתידם של הבחורים שאין להם ענין בלימודים, השכלה מינימלית או הכשרה מקצועית, לדעתם בעיותיהם של אותם הבחורים יבואו על פתרונם, אם הם יתחתנו בגיל מוקדם, מבלי לחשוב: כיצד הם יתפרנסו, כאשר אסור להם לעבוד מפני שהם חייבים בשרות צבאי, האם הם מציעים שהם יארגנו לכל אחד שיתחתן בגיל עשרים תעודה מפסיכיאטור שהוא אינו שפוי בדעתו, וההוכחה היא שהוא עשה את שהם הורו לו?
האם בתוכניתם להקים עבור הנושרים, בתי חב"ד בכל טרמפיאדה ותחת כל עץ רענן, וכשאלה יתמלאו, הם יקימו אותם בכל צומת אפילו שאין בה טרמפיאדה, או תחת עצים שאינם רעננים?
האם אותם רבנים דכחו מדברי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ה הלכה יא) שעליהם הם חוזרים בכל שנה:
"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה, אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה, וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע, כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך, ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו".
ואולי הם שכחו מהם, מפני שהם מתפללים רק פרק אחד רמב"ם ביום, והרי המת משתכח מן הלב לאחר שנים עשר חודשים (ראה ברכות דף נח עמוד ב, ומועד קטן דף ח עמוד ב).
<כמו כן, וזו שאלה פרטית על חב"ד, עד כמה שהבנתי הלימודים בישיבה מתרכזים סביב סדר חסידות ותניא לא פחות ואולי יותר מאשר גמרא, הלא כן?>
איני יודע אם כהיום הוא כך, או הלואי שיהיה כך, אך כשאני למדתי שם, בזכותו של אחד הר"מים שחתמו על הכרוז, רמתם של בני כיתתי היתה לפחות טובה, וייתכן שאף טובה יותר, מבני גילנו במרבית הישיבות הליטאיות המצטיינות.
