תפקיד הרב, רב "ירוק"', שחור או מומחה הלכתי

באשכול על העבדות והמוסר היו חילופי דברים קצרים בין מיימוני לביני שנגעו בתפקידו של רב. בהערת אגב אעיר כי עמדתו של מימוני נובעת מראיתו את התורה כמכשיר מוסרי (אולי הגזמתי מעט בהגדרה, בוודאי לא הרבה) ואני איני מבין איך אפשר לראות בה ככזו, אבל זהו דיון אחר (וזו בעיית הבעיות של דיוני פורום כאלו, שמחלוקת אחת נובעת מחברתה וכן הלאה ואין מקום לשטוח משנה מסודרת) שאיני חושב כי יפתר אי פעם.

מיימוני כתב באשכול על המוסר/עבדות:

לפיכך, אני מסכים שהתורה העניקה שלב בהתפתחות הזו, אבל לא היה לנו להעצר שם.

ויש לנו לשאול: מה התורה מלמדת אותנו לגבי היחס לאדם? ואיך מיישמים זאת?

כמעט הייתי שואל: היכן המעורבות הרבנית בהנחית הציבור למודעות לכך ולהשתדלות בכך?

קשה יותר מן הסתם לתקן תקנות חברתיות מאשר תקנות בעניני כשרות. אבל הראשונות חשובות יותר מן האחרונות, הלא כן?

הערתי: הערת אגב
מיימוני תמה היכן ההתערבות הרבנית.

ואני תוהה – הזו הבעיה הדתית הדוחקת. בעיה מוסרית אינה בעיה דתית. תפקיד הרבנים אמור להצטמצם להוראת  הלכה, ולזו אין מה לומר בעניין. זה [העבדות] עניין צבורי/מדיני/מוסרי, לא רבני.

רוצה רב להתערב כאדם פרטי – בכבוד. לא בתוקף מקצועו. הדת – קרי, קיום ההלכה, אינה זקוקה לרבנים "ירוקים".

מיימוני "נזף" בי (כל מי שמכיר כאן את האיפוק שלו מבין כי כמעט אין בלשונו נזיפה חמורה מזו)

תלמיד-ט'

הרשה לי לא להסכים איתך.

כתבת שתפקידם של רבנים לפסוק הלכות ותו לא.

ואני תמה: האמנם?

וכי לא אמרו בגמרא שתלמיד חכם במקום, כל המקום מוטל עליו?

וכי לא מצאנו שחכמים תיקנו תקנות וגזרו גזירות לצורך הציבור והחינוך?

אסרו למכור נשק לגויים.

אסור להרויח "יותר מדי" במוצרים שהם אוכל נפש.

תיקנו חובת לימוד לילדים המוטלת על הקהילה.

תיקנו תקנות ממוניות שיש בהן צד מוסרי: זכות השכן לקנות ראשון את השטח המוצע למכירה (בר מצרא), זכות הלווה שגבו ממנו לפדות את הקרקע שלו לאחר זמן (שומא הדר).

אכן ברבות הדורות תקנות כאלו אינן מופיעות. אבל האם זה בגלל שהחכמים פטורים מלטפל בהן, או שהיו לכך סיבות אחרות?

עד כאן ציטוט.

במקרה או שלא במקרה נפלה עיני כאן על מאמרו של שנרב שבו הוא טוען שהמגמה החברתית המסתמנת בקרב רבנים מסויימים נובעת מההרגשה שהתרבות המערבית בנויה על אגואיזם כמעט טהור שמשום מה מצליח להפיק הרבה נוחיות חברתית, לעומת הדת הבנויה על מוסר ואידיאלים. הנה מאמרו.

http://woland.ph.biu.ac.il/uploaded/227.pdf

אני חושב שיש קשר הדוק בין דברי מיימוני למגמת הרבנים שצויינה אצל שנרב. התפיסה מהו תפקידו של רב.

חושבני שחלק מרבנים אלו ששנרב מצין אותם היו מצויינים כמנהיגים חברתיים. אבל הכשל של תפיסתם זו ושל תפיסתו של מיימוני הוא בהגדרת התפקיד. תפקידו של רב הוא בראש ובראשונה המקצוע ההלכתי.וטצל חלק מהרבנים החברתיים זו נקודת תורפה. רב צריך להקפיד בראש ובראשונה להיות מקצוען, אם הוא נשאל בנושאים אחרים,באופו אישי, כאדם, שיענה. מצידי שיפרסם גם את דעתו האישית, ככזו, בשלל נושאים, אבל, ללא הסמכות הרבנית והוא הדין בנושאים מוסריים, וגם בנושאים צבוריים ופוליטים.

\נכון שראינו כי .ת"ח כל ענייני המקום עליו, ושחז"ל תקנו תקנות מוסריות-חברתיות, בוודאי זה רק במקום שאין הנהגה פוליטית. אם יש מנהיג חברתי אין צורך שהרב יהיה כזה. הרי במקור תפקיד הסנהדרין הוא להורות בין דם לדם וכו' ולא להפיץ מוסר (אני מדבר לפי הפרשנות המקובלת ולא על הדעה שהכניסה לפסוק גם אגדה ולשמוע בעצתם).

בהל' יסוה"ת ט/ב לאחר שרמב"ם כותב שנביא אינו רשאי לחדש דבר בתורה שואל הר"מ "א"כ למה נאמר בתורה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה כמו שאמר האחרון שבהן זכרו תורת משה עבדי וכן אם צונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היום או אל תעשו בנו חומה זו או אל תבנוה מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים שנאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו"

יש הפרדת רשויות ברורה בין הסמכות הרוחנית – סנהדרין קובעי הלכה – לבין המלך שענייו כל התחטמים האחרים. אפילו הנביא נכנס לנעלי המלך אבל אינו יכול להכנס לנעלי הסנהדרין. התחום של חכמי ההלכה מאוד מוגדר ומאוד מוגן.

 מכאן שעקרונית התחום החברתי (למשל בדוגמאות שהביא מימוני - מתח רווחים, מכירת נשק לגויים. חינוך הוא עניין אפור בין ההלכה לממשל)) הוא עניינם של מלך ונביא ולא של רבנים. רק במקום שאין אנשים ואין מנהיגות השתדלו חז"ל להיות איש ולתקן. עקרונית זה אינו בסמכותם, ראה גם בפכ"ד הל' סנהדרין בהן מורשית הסנהדרין לעשות סייג לתורה ולגדור פרצות הדת. אבל לא להתקדם מוסרית ולא להתעסק ביעוץ זוגי או ברבנות ירוקה. זה פשוט אינו מסמכותם וגם לא ממומחיותם, כפי שעינינו רואת בכל יום [בכל אגפי היהדות שומרת המצוות, ה"לבנה" וה"שחורה"]

שנרב הציג את נזקם של הרבנים החברתיים בכך שהאליתה החזקה תתנער מהם. אני חוב שיש נזק ישיר הרבה יותר גרוע . שנרב הצביע על נקודה נכונה המסבירה מדוע רבנים מסויימים פונים להיות עובדים סוציאליים,אבל חושבני שטמון כאן עוד משהו. יסודי. כאשר הרב אינו מצטיין בשטחו המקצועי הוא פונה לעסוק בשטח אחר, הקרוב יותר לליבו (שנרב, האמן לי שאין זה רמז לכך לרמתו המקצועית של מדען כותב בענייני מחשבה! אין לי מושג בשיטחך המקצועי). כאשר אני מציץ בפריים של רבנים מסויימים איני רואה מקצועיות מרשימה בשטח המקצועי הבסיסי שלהם, שהוא ש"ס ופוסקים. קל יותר לשמור על רמה מקצועית מינימלית ולהתעסק בנושאים הקרובים יותר ללב, דורשים פחות הכשרה והרבה פחות מייגעים ומשעממים.  אוי ליהדות הלכתית אם רבניה יהיו רבנים חברתיים, ירוקים או פוליטיים ולא רבני הלכה.


*** הורחבה הכותרת והושמה הבדלה בין ציטוט מיימוני לדברי הכותב - באישורו. הק' מ'