האם התורה שבכתב מובנת ללא התושב"ע??

אבל אעפ"כ אף אחד אינו טוען שכל מה שחזל אומרים קרה בפועל בצורה מוחשית,

אין נבואה אחד חוץ ממה שכתוב בתורה, נקודה, אפי' מה שכתוב בתורה (ויש מאות נבואות כאלה בתנ"ך) אז שואלים חז"ל איפה אמר כמו ב"בקרבי אקדש" ועוד ועוד,

אלא זה אכן קרה לפעמים בצורה מוחשית ולפעמים בצורה רוחנית ונכון לפעמים זה רק משל ונמשל,

מה זה רוחני ומזה מוחשי, מזה השטויות האלה, השאלה הפשוטה היא האם האלוקים דיבר\אמר או לא, מה לי באיזה צורה, האלוקים רוצה לעביר לנו תוכן אז השליח לא רלוונטי העיקר שהתוכן יבוא למי שהיא מיועדת, אלוקים לא שולח שליח ותוכן אם לא נקבל או לא נאמין בו ובתכנו, הרי הוא לא עושה צחוק מעצמו,
במילא כל המושגי דרגות נבואה היא קשקוש לגמרי,
יש מושג אחרת שאם בני אדם רוצים לדעת את דרך האלוקים, והאלוקים הרי לא עונה לטלפונים אז כאן צריך להיות חכם ונביא מספיק גדול להבין את דרכיו שהאלוקים, לא שהאלוקים מדבר עימו רק החכם הנביא חוקר את דרכיו של האלוקים,
וכאן יש דרגות נבואה, למשל רופא גדול הוא נביא יותר גדול מרופא קטן, וכן כל חכם בתחומו הוא נביא לפי גדלותו בתחומו,
ראה אשכול זה, מהי נבואה ?? (חשיבה מחדש)


ולכן דווקא שם ניתן ללמוד מהחומש (זה בעצם מה שתנא דבי אליהו מנסה ללמד אותנו) שלא אמר לו הקב"ה למשה כו' כנ"ל אבל בכל בשאר המקומות בוודאי שהקב"ה אמר זאת למשה רבינו בלי שום פקפוק.

שוב ושוב מה שכתוב בתורה אמר לו ואין אף נבואה יותר מזה, אפי' מה שכתוב לא הכל אמר לו כמו בקרבי אקדש וכה אמר ועוד ועוד, ראה אייך מסביר הרמב"ן את שאלת חז"ל מתי האלוקים אמר בקרבי אקדש, הרי לעולם לא אמר,

רמב"ן ויקרא פרק י פסוק ג

ולדעתי בדרך הפשט אין צורך לכל זה, כי דבר השם, גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו, והדבור יאמר בכל אלה, דברתי אני עם לבי (קהלת א טז), חשבתי מחשבה זו. וזה הדבר אשר מל יהושע (יהושע ה ד), זה הענין, על דבר הכסף (בראשית מג יח). וכן ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' (שם כד נא, ואין שם דבר השם כלל הרי אליעזר עשה ניחוש\גורל, ולבן ובתואל אומרים כאשר דיבר השם עיין שם max), גזר, וכמוהו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון (מ"א טז לד):
והנה אמר משה, המקרה הזה הוא אשר גזר השם לאמר אל לבו, בקרובי אקדש, שלא יהרסו אל קדושתי, ועל פני כל העם אכבד, שיהיו נוהגים כבוד במשכני:

כלומר הרמב"ן במפורש טוען שנבואה היא בדרך שהסברתי לך לעיל שהחכם רוצה להבין את האלוקים ולא שהאלוקים רוצה לדבר או לשלוח משהו אלינו, שהאלוקים רוצה לעביר תוכן לא יעזור כלום כל אחד יקבל את התוכן, למשל רצה שנדע שאש שורפת אז כל ילד יודע מעצמו שהאש שורפת, רצה שנדע ש1+1=2 אז כל ילד יודע את זה מעצמו,
אבל שהחכם רוצה לדעת את דבר השם איך הוא יודע זאת ? מסביר הרמב"ן  "כי דבר השם, גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו, והדבור יאמר בכל אלה" כלמור כל רופא בעניין רפואה היא דבר השם ומחללים שבת על דעתו, ולא נחלל שבת על להביא סידור הרש"ש שלפי הכת הסידור יכול לרפות,

כלומר הראיה שלך היא בעצם ראיה הפוכה שאכן בכל שאר המקומות בתורה באמת הכל קרה בפועל בצורה מוחשית,

מי מתווכח על מה שכתוב בתורה נאמר, (ושוב צריך להבין מהי נבואה בכלל) אני אמרתי שחז"ל מדברים\מעבירים את רוב המסרים שלהם כאילו האלוקים אמר כמו הסיפור שמשה ביקר בישיבה ר' עקיבא, כל אלה לא היו ולא נבראו כלל, זה רק מליצה לעביר מחשבה, כמו היום המדע מעביר מחשבה וידיעה על ידי משפט מתמטי, כך פעם העבירו חשיבה על ידי סיפור, ואף אחד לא חשב לרגע שהסיפור היה, וזה המושג דבר תורה\נביאים\חכמים בלשון בני אדם או בלשון הבאי

בכלל תחשוב לרגע לו יש כזה אפשרות שהאלוקים ומשה יכולים לבוא בעתיד, אז העתיד כבר קבוע מראש אז אייך מספרים לנו שיש בחירה ??

ממלא שאר התאוריות שבנית אינם נכונות משום שאין להן מקור מוסמך בחזל, ואדרבא מתוך חזל משמע להיפך ממה שכתבת (באמת במקומות שאכן חזל דיברו רק בצורה רוחנית כבר אמרתי לך שאף אחד אינו חולק על זה, ורציתי להדגיש זאת כדי שיהיה ברור שאני מודה בזה ולא מכחיש זאת בכלל )

על מה אתה צריך מקור ? אני מראה לך על כל דבר מקור, אין שום תזה דיעה שאני ממציא מעצמי, להפך כל אלה שרוצים ללמוד את התורה וחז"ל כפשוטו ראה מה הרמב"ם אומר בסנהדרין פרק י' בפירוש המשניות,

ממלא שאר התאוריות שבנית אינם נכונות משום שאין להן מקור מוסמך בחזל, ואדרבא מתוך חזל משמע להיפך ממה שכתבת (באמת במקומות שאכן חזל דיברו רק בצורה רוחנית כבר אמרתי לך שאף אחד אינו חולק על זה, ורציתי להדגיש זאת כדי שיהיה ברור שאני מודה בזה ולא מכחיש זאת בכלל )

על מה אתה צריך מקור ? אני מראה לך על כל דבר מקור, אין שום תזה דיעה שאני ממציא מעצמי, להפך כל אלה שרוצים ללמוד את התורה וחז"ל כפשוטו ראה מה הרמב"ם אומר בסנהדרין פרק י' בפירוש המשניות,

על מה אני צריך מקור?! למען האמת על המון דברים אבל נתחיל במה שאתה ממציא בשם חזל שהכל ענין של מליצה

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק י משנה א

הכת הראשונה והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם כפשטם ואינם מסבירים אותם כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות מחוייבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים, ואין בהם מן השלמות עד כדי שיתעוררו על כך מעצמם, ולא מצאו מעורר שיעוררם, ולכן חושבים הם שאין כונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף על פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשטו להמון העם כל שכן ליחידיהם היו נדהמים בכך ואומרים היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים, וכל שכן שימצאו חן בעיניו. והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, (נשבע הרמב"ם וזועק max) וחי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרה, ועושים תורת השם בהפך המכוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו אשר ישמעון את כל החוקים האלה וכו', והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה. והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי יתן ושתקו כיון שאינם מבינים מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה, או היה להם לומר אין אנו יודעים מה רצו חכמים בדברים אלו ולא היאך פירושו, אלא חושבים שהבינו, ומעמידים את עצמם להבין לעם מה שהבינו הם עצמם לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם מלה במלה.

והכת השניה גם הם רבים והם אותם שראו דברי חכמים או שמעוהו והבינוהו כפשטו, וחשבו שאין כונת חכמים בכך אלא משמעות פשטי הדברים, ולכן זלזלו בו וגנוהו וחשבו למוזר מה שאינו מוזר, וילעיגו על דברי חכמים לעתים קרובות, וחושבים שהם יותר נבונים מהם ויותר זכי רעיון, ושהם עליהם השלום פתיים חסרי דעת סכלים בכל המציאות, ואינם משיגים שום דבר כלל, ורוב מי שנפל במחשבה זו אותם הטוענים שהם רופאים, וההוזים במשפטי המזלות, לפי שהם לפי דמיונם פקחים חכמים פילוסופים וכמה רחוקים הם מן האנושות אצל הפילוסופים האמתיים. והם יותר סכלים מן הכת הראשונה ויותר פתים, והם כת ארורה שהתפרצו כלפי אנשים רמי המעלה שכבר נודעה חכמתם אצל החכמים. ואלו הכשירו את עצמם במדעים עד שידעו איך כותבים את הדברים בענינים האלהיים וכיוצא בהם מן המדעים להמון ולחכמים, ויסגלו לעצמם את החלק המעשי של הפילוסופיא, כי אז היו מבינים אם החכמים חכמים או לאו, והיו מובנים להם עניני דבריהם.

והכת השלישית והם חי ה' מעטים מאד עד שאפשר לקרוא להם כת כמו שאפשר לומר על השמש מין, והם האנשים שנתבררה אצלם גדולת החכמים וטוב תבונתם במה שנמצא בכלל דבריהם דברים המראים על ענינים אמתיים מאד, ואף על פי שהם מעטים ומפוזרים בכמה מקומות בחבוריהם הרי הם מראים על שלמותם והשגתם את האמת. וגם נתברר אצלם מניעת הנמנעות ומציאות מחוייב המציאות, וידעו שהם עליהם השלום לא דברו דברי הבאי, ונתברר אצלם שיש בדבריהם פשט וסוד, ושכל מה שאמרו מדברים שהם בלתי אפשריים אין דבריהם בכך אלא על דרך החידה והמשל, וכך הוא דרך החכמים הגדולים, ולפיכך פתח ספרו גדול החכמים ואמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, וכבר ידוע אצל חכמי הלשון כי חידה הם הדברים שענינים בסודם ולא בפשטם וכמו שאמר אחודה נא לכם חידה וכו', לפי שדברי כל בעלי החכמה בדברים הנשגבים שהם התכלית אינם אלא בדרך חידה ומשל, ומדוע נתפלא על שחברו את החכמה בדרך משל ודמו אותם בדברים שפלים המוניים, והנך רואה החכם מכל אדם עשה כן ברוח הקדש כלומר שלמה במשלי בשיר השירים ומקצת קהלת, ומדוע יהא מוזר בעינינו לפרש את דבריהם ולהוציאם מפשטן כדי שיהא תואם את המושכל ומתאים לאמת ולכתבי הקדש, והרי הם עצמם מבארים פסוקי הכתובים ומוציאים אותם מפשוטם ועושים אותם משל והוא האמת, כפי שמצאנו שאמרו שזה שאמר הכתוב הוא הכה את שני אריאל מואב כולו משל, וכן מה שנ' הוא הכה את הארי בתוך ה

תוקן על ידי maxmen ב- 21/03/2012 00:20:41