בית פורומים עצור כאן חושבים

מתוך מנוחה והרפיה \ הרב דורון

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-14/3/2012 14:13 לינק ישיר 
מתוך מנוחה והרפיה \ הרב דורון

פרשת דרכים / ארז משה דורון
דרכים בעבודת הלב מתוך פרשת השבוע

משהו מוזר קורה: אני קם בבוקר ואין לי כוח, כאילו עבדתי קשה כל הלילה. משהו מטריד מתרחש: אני נורא מתאמץ ללמוד, להבין, לזכור, אבל בסוף היום אני מסתכל ורואה דף ריק. משהו מבהיל מתחולל: אני חי בעולם עשרות שנים. חושב, מדבר, רץ לכל כיוונים, אבל איכשהו אני מגלה שאף פעם בעצם עוד לא עשיתי כלום. רק נדמה לי שאני הולך קדימה, אבל בעצם אני מוצא את עצמי שוב ושוב לפני תחילת הדרך.

נראה לי שזה קורה, כי אף פעם לא היה לי זמן לגדול. אף אחד לא ראה שדרוש לי זמן כדי להתמלא באהבה ואמון, כדי להרגיש בטוח בעולם. הייתי עסוק בלתפקד. בלהיות בסדר. ומהר. עניתי את התשובות הנכונות, עשיתי מה שנדרש, אבל לא הספקתי להבין למה הן נכונות ולמה זה נדרש. איבדתי את החירות לחבר את הדברים פנימה. בסוף נעלמתי. נותר רק מקרן שקופיות של "אני בסדר", או "אני לא בסדר". עולם של רוחות רפאים.

אולי בכלל צריך ללכת אחורה ולא קדימה? אולי צריך פשוט לעצור?

"מה היה העולם חסר? מנוחה. באה שבת - באה מנוחה".
"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת", כותבת הפרשה. ומבאר רבי נתן "כי על ידי שבת זוכין שתהיה המלאכה נעשית מאליה, כי עיקר קיום של כל ששת ימי המעשה הוא על ידי שבת, דהיינו על ידי השביתה והמנוחה של שבת - על ידי זה עיקר חיות ושפע וקיום של כל ששת ימי המעשה" (ליקוטי הלכות שבת הלכה ג')

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ללא מאמץ. ומי שרוצה לפעול, חייב לפעול כמוהו. ברכות, באהבה, באמונה, בהמתנה.

אפילו הדברים הכי נחוצים לי, הכי קרובים לליבי, ילכו לאבדון ויהיו מוחמצים לעולם, אם אנסה לקטוף אותם טרם זמנם. מה שנלקח בכוח מלא רוח רעה של ישות עצמית. אם אנסה לעשות משהו שלא הגיע זמנו, אני אשבור את עצמי. אם אני אתבע ממי שאיתי, אשה או ילד, להשתנות מהר, אני אשבור גם אותם.

אני לא רוצה יותר לפעול מתוך רחמים עצמיים, אני מוותר על נקמה במי שלא ראה אותי. אני מסכים לעצור, לראות את התלויים בי ולבלום בעבורם את הבהלה הפנימית. אני לא אהפוך אותם לאבק רק בגלל קולות פנימיים שדוחפים אותי למהר ליעד שלא קיים.

אני משנן לעצמי: כוח הפעולה האמיתי בא מתוך מנוחה. קיום כל המעשים אפשרי רק בגלל ההשגחה. אתה פועל עם השם והשם פועל איתך. תיכנע. תפסיק לקחת דברים בכוח. רק זה נקרא הצלחה.

"כי בעניין זה של פגם הדוחק את השעה בזה נכשלים הרבה בני אדם גדולים וקטנים עד שנוגע הפגם גם בצדיקים גדולים ונוראים. כי כל העבירות והפגמים של כל בעלי עבירה נמשך רק מבחינת דוחק את השעה שאינו רוצה להמתין, כי אין היצר הרע מצוי אלא לשעתו כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ואם היה ממתין איזה שעה היה זוכה בעולם הזה ובעולם הבא. וזה עיקר החטא והפגם של אדם הראשון, שלא המתין עם זווגו עד ליל שבת ולא די בזה רק רצה תיכף לידע כל הידיעות שהיו נעלמים ממנו שזה היה עיקר הסתת הנחש כמו שכתוב: "והייתם כאלוקים, יודעי טוב ורע". נמצא שדחק את השעה בכל הבחינות". ("ליקוטי הלכות גזלה ה' סעיף ז'")

אני צריך לעשות את כל מה שאני יכול, אבל באפס כוח. גם כשאני ממתין ולא יכול לעשות דבר, אני בינתיים עסוק בלחשוף ולבנות רצון. לחזק את עצמי לגבי הכיוון שאליו אני רוצה להגיע. אני בטוח שכוח ההתכוונות שלי, כמו מים בסלע, יחצוב לי את הדרך. כשהכלי יהיה מוכן, כשהפרי יהיה בשל, הקליפה תבקע. האור יגיע.

מהמקום שאני ריק מתחבולות איך לפתור את הבעיות, איך להכניע את הקשיים, איך לשלוט במציאות, אני יכול להתחיל לרצות. אני מסכים להיכנע. אני מודה ששום דבר לא באמת בידיים שלי.

סוף סוף אני נהיה קטן. ואז - ברחמי שמיים, אני מתחיל באמת לגדול. כשהשם איתי, אני יכול.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/3/2012 14:33 לינק ישיר 

אשר ברא אלוהים לעשות.
אמר ואיני זוכר מי
עד כאן "אשר ברא אלוהים" מכאן ואילך על האדם לעשות. ואני לא מודה ששום דבר לא באמת בידיים שלי. יש אחוז מסויים שהוא ניתן בידי.

מתברר שלא פעם אנשים מכריזים הכרזות כאלו (ואיני מתכוון לרב דורון שאיני מכירו) עד שזה מגיע לחמש אגורות שלהם. הם מכריזים הכרזות כאלו כאשר יש מישהו יוזמתי בסביבתם שמוציא להם את הערמונים מהאש. לא לחינם הרמב"ם שם כזה דגש על הבחירה.




תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/03/2012 14:48:25




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/3/2012 14:59 לינק ישיר 

מי שלא מקורב לצדיקי אמת לעולם הוא לא יבין את שפלותו קטנותו ואפס עבודתו

מי לא מקורב לצדיקי אמת הוא לא יכול להבין בכלל שהוא בעצם לא עושה כלום

זה לא שהוא לא רוצה להבין זאת אלא פשוט הוא לא יכול כי כנראה עדין עוד לא הגיע הזמן שלו להבין זאת



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/3/2012 15:03 לינק ישיר 

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ

(ט) ששת ימים תעבד ר' אומר הרי זו גזירה אחרת שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה שלשבת כך נצטוו על המלאכה. ר' אלעזר בן עזריה אומר גדולה מלאכה שלא שרת שכינה בישראל עד שעשו מלאכה שנ' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמ' כה ח). ר' יוסי הגלילי אומר גדולה מלאכה שלא קנס המקום מיתה על אדם אלא מתוך בטילה שנ' ויגוע וימת ויאסף אל עמיו (בר' כה יז). ר' עקיבה אומר גדולה מלאכה שהרי נהנה שווה פרוטה מן ההקדש מביא מעילה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעים והפועלין שהיו עושין בהקדש נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ר' שמעון אומר גדולה מלאכה שאפלו כהן גדול נכנס ביום הכפורים שלא בשעת עבודה חייב מיתה ובשעת עבודה טמאין ובעלי מומין מותרין להיכנס. ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך זו היא שבית שמאי אומרין אין שורין דיו וסמנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום ואין פורשין מצודות חיות ועופות אלא כדי שיצודו מבעוד יום.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/3/2012 16:04 לינק ישיר 

מסורתי אולי תפסיק עם ההבלים האלה של צדיקי אמת- אין דבר כזה צדיקי אמת, יש רק עולם האמת ושם מתגלה עם היו באמת אנשי אמת  כל היתר הם הבלי הבלים כל הצדיקים שלך הם הבל ורעות רוח רע.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/3/2012 19:35 לינק ישיר 

מי שבאמת חושב שמאומה אינו בידו לא היה מסתבך עם משטרת ארה"ב



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/3/2012 20:27 לינק ישיר 

תלמיד
?????



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/3/2012 23:14 לינק ישיר 

דבר אחד ברור אין שבת בלי ששת ימי מלאכה ויגיעה גדולה הקודמים לו. זה החוק הראשון שניברא בבריאה.


תוקן על ידי תורה_ודעת ב- 14/03/2012 23:16:01




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/3/2012 00:13 לינק ישיר 

יש להבחין כאן בין ההרפיה ככלי שימוש נכון בחשיבה שפעמים צריכה התובנה להתבשל ואי אפשר לכפותה בכוח לבין דרך חיים של חוסר עשיה ופילוסופיה האומרת לחיות את החיים מבלי להציב מטרות אלא חיים לשם חיים.
הזיהוי שזהו מקצת ממורי האנושות במטרה כסיבה לסבל,, כי המטרה לא תצליח להתגשם וכי האדם טועה בהצבת מטרות והופך אמצעי למטרת על, כמו מטרת העל ברדיפה אחרי כסף והופך במרדף אחרי חירות לעבד נרצע, וחשבו שיפתרו את הסבל בזה שישחררו את האדם מרצון להשיג משהו וכך בפרישה מן המשחק לא יהיה לו מה להפסיד.
וכל זה תרמית כי האדם בא כמו שכתבו בשביל ששת ימי המעשה והשבת זוהי רק המטרה אליה יכוון את מעשיו היא השלמות שאליה צריכים לבוא כל המעשים אך היא אינה תכלית האדם ותכליתו ביצירתו שיצר לקראתה.
ותמיד יש לדמיין מה היה קורא אם בן גוריון היה מחליט ששלמותו בלהרפות ולזרום ולהאמין וללטף האם היה מביא את העם הזה לאן שהוא והאם היה מוצא יותר טעם בחייו הוא.







דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/3/2012 08:25 לינק ישיר 

טעיתי
התחלף לי ארז דורון בארז (שלמה) אלברנס



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/3/2012 10:38 לינק ישיר 

רווח
אפשר לאנוס את המילים לעלות אותם על הכתב ,הנייר והצג מאד סובלנים , אבל אי אפשר לאנוס את ההגיון ואת השכל הישר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/3/2012 14:22 לינק ישיר 

לומדת לומדת

איקון ירוק על הנושא.

רוח חדשה

ברוך הבא לפורום!

איקון ירוק על התגובה. אולם כפי שיתבאר אני סבור שלא לזה התכוון ארז דורון.

***


מתוך דברי שניכם אני למד שדברי ארז דורון - הראוי לאשכול בוודאי - אינם ברורים ואין הבנתם חד משמעית.

אציין מה הבנתי מהם ומדוע אני סבור שגם אם רוח חדשה צודק, אין לזה ולדברי ארז דורון קשר הכרחי.

נראה לי שארז דורון בא לומר כמה דברים, שלפחות אחד מהם נמצא אצל ר' נחמן.

א. החיים שלנו עוברים מהר מאד ובמבט לאחור, נראה לנו שלא עשינו כמעט ולא כלום.

התשובה, שלא נזכרה כאן למרבה הצער, שאנו כן עושים הרבה. אלא שאיננו חשים בכך, מפני שאנו שופטים את עצמנו לפי השאיפות הגבוהות שלנו (להתפלל הכל בכוונה למשל) ולא לפי המציאות הפסיכולוגית שלנו.

את זה כבר כתב ר' נחמן ולמעשה גם בחובות הלבבות יש מזה (נדמה לי ).

וצריך אדם לחזק את עצמו ולשמוח בחלקו ובהישגיו. ויעויין בסיפור והחכם על הסנדלר התם והנעלים העקומות שלו, שהיה שמח בהן. זה משל גם על הישגינו במצוות שצריך לדעת לשמוח בהן למרות שאינן מושלמות. וגם זה עצמו עבודת ה'.

ב. הדרך להצליח היא לא להחפז אלא לשמור על מנוחת הנפש. זה בא לידי ביטוי במיוחד כאשר אנו חפוזים לעשות מצוה, ודוחקים את סביבתנו (האשה, הילדים, החברותא, התלמידים?). ואת עצמנו.

וחיוני לדעת להפסיק את המירוץ אחרי המצוות כי מרוב ריצה לא מספיקים כלום. בדיוק כפי שנכתב.

ג. אסור להאבק יותר מדי על שום דבר. זו מימרה מפורסמת של ר' נחמן שיפה לענייננו ונראה לי שלזה כיוון המחבר.

ד. יש גישה בחסידות ששוללת את המעשה. מקבילה פילוסופית היא גישת ה"קוויטיזם" (אחד המחקרים הראשונים על החסידות של רבקה שץ ניסה להציג את החסידות מהפן הזה). גישה זו, שנמשכת מתוך התפיסה של הבריאה המתחדשת, שוללת כל מעשה מן האדם, ומותירה את הכל ביד הבורא (וכמובן יוצרת בעיה מוסרית ותיאולוגית עם חופש הבחירה ועם הגמול). אמנם דומני שר' נחמן, שהינו אקזיסטנציאליסט, אינו דוגל בתפיסה קוייטיסטית.

אם ארז דורון כיון לזה, הרי אני סבור שהוא טועה. ולא זו בלבד שהוא טועה, אלא שהגישה הקוויטסטית לא רק שהיא שקרית (=לא נכונה, מונח פילוסופי) אלא שהיא מזיקה מבחינה פרגמטית. אמנם נכון שהמחבר סבור כנראה שאימוץ גישה של "הכל בידי שמים" חוסכת מן האדם מתחים. סוף סוף אין אני עושה כלום, אז גם אין לי צורך ברגשות אשמה על כשלונותי. לא אני עשיתים אלא ה' החליט כך עבורי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/3/2012 14:51 לינק ישיר 

 

הרהורים בנוגע לשלילת המעשה

בדורנו ראינו שני מקרים בהם מנהיגים כריזמטיים הנהיגן שינויים משמעותיים. האחד הוא הרב נריה שאחראי בצורה משמעותית לרשת הישיבות ה"סרוגות", מתוך כוונה לשמר את האוירה הלמדנית ובמבט לאחור  יתכן מאוד שמפעלו נראה ככשלון, ראה במאמר שלינקק אליו בע"ב באשכול הקישורים עמ 21 . לא רק במובן של אי הצלחה אלא כמפעל שסופו נסיגה, לפי השקפת הרב נאיה עצמו. השני הוא הרב שך שביסס את מה שקרוי עולם התורה ו"הרג" את הדרך האמצעית שעד ימיו היה לה קיום, וחוששני שגם מפעל זה נמצא לפני משבר שאולי ויגרום לנסיגה ממהמצב ההתחלתי.

קיימת גישה "בהדי כבשי דרחמנא למה לך" ויתכן שבענייני צבור (התלויים בתהליכים ארוכי טווח ובמשתנים רבים) צעד מהותי נושא סיכון גדול.

יצויין כי גם במדינאות העולמית ידועים מקרים רבים בהם המדיניות שבה אל עושיה כבומרנג.

אין הכוונה לעודד פסיביות, אבל שינוי משמעותי כשגבך אינו אל הקיר מסוכן




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מתוך מנוחה והרפיה \ הרב דורון
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext