| נשלח ב-18/4/2012 12:26 |
 |
| |
הדת ומדד העוני
בימים האחרונים ראה"מ נתניהו ציין כי אילו היו מסירים את החרדים והערביים ממדדי העוני (ממדד ג'יני) הרי שמדינת ישראל הייתה במקום מצוין.
מירב ארלוזרוב פרסמה מחקר של פרו' מומי דאהן הקובע כי הוצאתם של החדרים מן המדד משנה את התמונה אך בשברירי אחוז. (המאמר http://www.themarker.com/markets/1.1686600(
אחת הטענות המרכזיות של כלכלנים בעולם כנגד מדד ג'יני היא העובדה שהמדד בודק את העוני רק באמצעות הכנסות מול ממוצע ההכנסות במדינה. אך אינו בודק את אפשרותם של העניים להתקיים מהכנסתם (למשל: אינו בודק האם בשכר שכזה ניתן לחיות ביחס ליוקר המחיה). ובכך בעצם מציינים את הקושי של מדינה כמערכת להגדיר את העוני, שכן, העוני האמיתי אינו עניין למדדים, אלא מצב הנבנה מנתונים אינדיבידואלים.
ולענייננו:
בדת, משמע שהיא מתייחסת לצדקה וחסד בצורה אינדיבידואלית. למשל: הגמרה בסוכה (מח,ב) מציינת כי בעוד שצדקה מיועדת לעניים חסד מיועד גם לעשירים.
אלא מה? שכאשר מדובר בקופות צדקה, שחייבים להגדיר קריטריונים ישנם הלכות המגדירות 'עני' לפי כל מיני קריטריונים, כמו: מי שאין לו מאתיים זוז, או מי שאין לו קרן המניבה פרות. אבל ברור לגמרי, שההגדרות הללו פתוחות לגמרי להתאמות גמישות לפי הזמן, המקום והנתונים.
כששמעתי מרב חשוב מאוד שהסביר בערב פורים כי ניתן להירגע בעניין המתנות לאביונים בהידור, שכן, כל מי שאין לו קרן מניב הוא עני לפי ההלכה. או כששמעתי על ההידור לתת לבחורי ישיבות צדקה או מתנות לאביונים, שכן, אין להם מאתיים זוז. תהיתי: האם אלו שמעלים סברות כאלו הם באמת מהדרים? האם הם לא חוטאים במשפטיזציה של הדת? האם דברים מעין אלו אינם דומים ליהודי שבירר האם יוצאים ידי חובת מתנות לאביונים ב'מתנה על מנת להחזיר'?.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2012 13:21 |
|
| |
לי זה הזכיר את הבריסקער שעמל לפני פורים למצוא 'עני דאורייתא' לפי כל ההגדרות בראשונים. כשסוף סוף מצא אותו ונתן לו משלוח מנות, הזהיר אותו לא לספר לאף אחד, כדי שיישאר לו עני כזה גם לשנה הבאה...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2012 23:16 |
|
| |
| אידך_גיסא כתב: |  |
לי זה הזכיר את הבריסקער שעמל לפני פורים למצוא 'עני דאורייתא' לפי כל ההגדרות בראשונים. כשסוף סוף מצא אותו ונתן לו משלוח מנות, הזהיר אותו לא לספר לאף אחד, כדי שיישאר לו עני כזה גם לשנה הבאה...
|
|
אתה מתכוון שהוא נתן לו "מתנות לאביונים"
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 15:31 |
|
| |
היכן
מסתיים ההגדרות המשפטיות? ומהיכן מתחיל ההגדרות האינדיווידואליות? ובכלל האם
ההגדרות ההלכתיות הם חלק מהותי מהמצווה או שהם הכרח לתחום את המצווה למסגרת?
כשמדברים על דין צדקה הדיון מקבל משנה תוקף, שכן, ברור
שהחלק הריגשי הוא הקבוע. אבל ברור שבצורה פרוצה וחסרת מיסוד - המצווה לוקה באופן
אנוש. וכמו כן, ברור, שבצווה הזו, יותר מבהרבה מצוות שני האלמנטים הללו יוצרים
הרבה קונפליקטים נפיצים.
אז היכן הגדרים? אם ישנם בכלל...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 15:36 |
|
| |
מצוות הצדקה וגדריה מוגדרים היטב בירושלמי פאה פרק שמיני, ורמב"ם הלכות מתנות לעניים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 15:55 |
|
| |
מ
אני אוהב לשאול שאלות-
ההלכה קובעת כי מותר לקבל צדקה אם אין למקבל יותר מ199 סלעים- . למה הקביע הזו? מדוע בדיוק בסכום הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 16:22 |
|
| |
ירוחם,
בתקופת התנאים מאתיים זוז היה סכום המספיק לאוכל ולמלבושים למשך שנה. והכוונה למאתיים זוז שאינו נושא ונותן בהם, אולם מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם, כלומר יודע לסחור בהן, הרי זה לא יטול.
תוקן על ידי מ80 ב- 30/04/2012 16:22:47
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 16:54 |
|
| |
מ
ההבדל של סלע אחד בין 200 ל199 הוא הקובע מה מספיק ומה מה לא?
האם בימי חז"ל לא היתה אינפלציה? . ראה מעשה אלישע 4 מצורעים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 18:00 |
|
| |
ירוחם,
המשנה לא אמרה ששיעור 200 זוז הינו מסיני, אלא קבעה את השיעור בהתאם ליוקר המחיה בתקופת רבי.
מעשה בתלמיד של רבי, שהיה מקבל מרבי מעשר שני בכל שנה שלישית וששית. היו לו 199 זוז, וקנאו בו תלמידים, והמציאו לו זוז כדי שלא יוכל לקבל מעשר שני. כשבא רבי לזכותו, אמר לו התלמיד שיש לו כבר שיעור מאתים זוז ואסור לו לקחת.
אמר רבי: זה מכת פרושים נגעו בו. רמז לתלמידיו, וללקחוהו לחנות של צרכי אוכל, והחסירו ממנו רובע דינר. זיכה אותו רבי במעשר שני כמלפנים.
תוקן על ידי מ80 ב- 30/04/2012 18:22:44
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 19:21 |
|
| |
מ
הבן כשחז"ל קבעו שיעורים הם קבעו לפי רמז מהתורה או מהנבאים,
שעור מי המקוה הוא 40 סאה- מהפסוק מי השילוח ההולכים לאט- לאט בגימטריה 40
שעור הביכורים נקבע ל60- מהפסוק ושמת בטנא- טנא בגימטריה 60
צדקה בגימטריה 199 ומכאו השעור,
הלכות רבות אגב נקבעו מהגימטריות, אלו רק דוגמאות
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 19:54 |
|
| |
ירוחם,
מחלוקת רבי יוחנן ורבי הושעיה האם כל השיעורין הינם הלכה למשה מסיני או שמא דבר ששיעורו איננו מפורש בתורה רשאים חכמים לקבוע ולשנות את שיעורו. מכל מקום, הפסוקים שציטטת הם אסמכתא בעלמא. מהאגדה שבירושלמי למדים שרבי נתן מעשר שני לתלמיד שהיו לו 199.75 זוז.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 20:31 |
|
| |
במחילה מעשר שני אינה צדקה אפשר לקבל מקור לאגדה, מענין איך כתבה הגמרא 199-75
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 21:18 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | |
מ
הבן כשחז"ל קבעו שיעורים הם קבעו לפי רמז מהתורה או מהנבאים,
שעור מי המקוה הוא 40 סאה- מהפסוק מי השילוח ההולכים לאט- לאט בגימטריה 40
שעור הביכורים נקבע ל60- מהפסוק ושמת בטנא- טנא בגימטריה 60
צדקה בגימטריה 199 ומכאו השעור,
הלכות רבות אגב נקבעו מהגימטריות, אלו רק דוגמאות
|
|
הלכה למשה מסיני, או לא - הגימטריאות הללו אינן אלא סימנים לזכרון. אסמכתא בעלמא.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 22:12 |
|
| |
מואדיב ומי אמר אחרת? השתמשו בהם כשלא היתה ברירה או אסמכתא אחרת. הש"ך ביו"ד אומר שעור חלה- מ"ג ביצים- חלה בגימטריה מ"ג שעור סכין השחיטה הוא י"ד -גודלים- כתוב ושחטת בזה- בזה= 14 רמ"א יו"ד נזירות סתם 30 יום- כתוב נזיר יהיה- יהיה=30 האם זה הלכה למשה מסיני
חולין דף כח. וזבחת כאשר צויתיך - מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה, ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה.
תוספות מסכת חולין דף כח עמוד א
על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה - י"מ דדריש בגימטריא דכאשר אל"ף אחד בעוף שי"ן שנים בבהמה רי"ש רובו של אחד כמוהו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ראשי תיבות למפרע של כאשר הוי רובו של אחד כמוהו.
והנה המקור למה יש בשבת ל"ט מלאכות
תוספות מסכת פסחים דף קיז עמוד ב
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים - לכך קבעו זכר ליציאת מצרים ושמעתי מהר"מ שיש במדרש לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל שהם מלאכות ארבעים חסר אחת וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאות' ל"ט מלאכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2012 22:14 |
|
| |
אומרת המשנה (פאה ח, ח): מי שיש לו מאתים זוז, לא יטול לקט שכחה פאה ומעשר עני; היו לו מאתים חסר דינר, אפילו נותנין לו אלף כאחת, הרי זה יטול. דינר מדינה הוא שמינית זוז. כלומר, מי שיש לו 199 ו-7/8 זוז רשאי לקבל מתנות עניים.
תוקן על ידי מ80 ב- 30/04/2012 22:15:13
|
|
|
|
|
