ושוב: האם הארכיאולוגיה תסתור את ביקורת המקרא המינימליסטית?

לירוחם

תודה רבה.

הרצאה מאלפת והכרחית להבנת התהליכים שקרו בעבר .

ההרצאה מלמדת  אותנו בבהירות וללא ערפל איך מימצא ארכאולוגי שאין ספק באמיתותו  התפרש על ידי כל אחד מבעלי האינטרס (המחבתים של אותה תקופה )  לטובת הצד שלו ולהאדרת האל שלו..

לא רק כדאי אלא חובה.

"צענע זה מוכיח שמה שכתוב בתנ"ך מדויק"


בדיוק להפך.
כנראה שלא הקשבת להרצאה.

לא ממצא ארכאולוגי התפרש - אלא מציאות חיה עוותה. who cares? זו דת. לא מאמר מדעי עם רפרנסים... הכהן אומר וכולם אומרים אמן.

ארתח

טול איקון ירוק על אבחנותיך דלעיל בענין שמות רבים לאותו אדם, או משפחה (עכשו ראיתי).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

לדייר

אני שואלת שוב האם הקשבת להרצאה או לא.

לטובת המתעצלים אסכם את הנוגע לענייננו מההרצאה:

במקרא נטען כי י-הוה דיבר עם כורש ויתירה מכך, כורש ציטט את הדיאלוג הזה:
דברי הימים ב' פרק לו כב וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְ-הוָה, בְּפִי יִרְמְיָהוּ--הֵעִיר יְ-הוָה, אֶת-רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כג כֹּה-אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְ-הוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה:  מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְ-הוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ--וְיָעַל. 
ובדומה בעזרא פרק א  א וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְ-הוָה, מִפִּי יִרְמְיָה:  הֵעִיר יְ-הוָה, אֶת-רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס, וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר.  ב כֹּה אָמַר, כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס--כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, נָתַן לִי יְ-הוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם; וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.  ג מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיַעַל, לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה; וְיִבֶן, אֶת-בֵּית יְ-הוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--הוּא הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם.  דוְכָל-הַנִּשְׁאָר, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר-שָׁם--יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה; עִם-הַנְּדָבָה--לְבֵית הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. 

לעומת זאת בגליל כורש מיוחס הכל לאל הבבלי הראשי מרדוך (שעל שמו נקרא מרדכי מיודענו ממגילת אסתר - כמו שליהודי בן ימינו יקראו ג'יזס).

למעשה, כורש לא היה לא יהוד(א)י ולא בבלי, אלא פרסי - ודתו הייתה הדת הזורוארתוסטרית, זו שמאמינה בדואליות של טוב ורע, ואליה הראשיים אהורה-מאזדה (האל הטוב) ואהרימן (האל הרע) נכנסו לתלמוד כשני שדים (הורמיז והורמין/אחרימן, בהתאמה), ועל שמו של האל הטוב יש חברת מכוניות יפנית.

(במאמר מוסגר: יש טענה (ראיתי אותה בפורום 'ביקורת המקרא' מפי מקרא, עכשיו אני שם לב שהיא מופיעה גם בערך בוויקיפדיה) שההצהרה המונותאיסטית המפורסמת של ישעיהו השני באה להתפלמס עם תפיסה זו (הקטעים המודגשים עם קו תחתון):
א כֹּה-אָמַר יְ-הוָה, לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר-הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד-לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמָתְנֵי מְלָכִים, אֲפַתֵּחַ--לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם, וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ.  ב אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ, וַהֲדוּרִים אושר (אֲיַשֵּׁר); דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ.  ג וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ, וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים:  לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֲנִי יְ-הוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ--אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  ד לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי; וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ, אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי.  ה אֲנִי יְ-הוָה וְאֵין עוֹד, זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים; אֲאַזֶּרְךָ, וְלֹא יְדַעְתָּנִי.  ו לְמַעַן יֵדְעוּ, מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה, כִּי-אֶפֶס, בִּלְעָדָי:  אֲנִי יְ-הוָה, וְאֵין עוֹד.  ז יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע (כאן התפלמסות ישירה עם הדואליות הזורואסטרית. ר"ס); אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה.  {פ} 
שימו לב שבקטע זה יודע המחבר (שמן הסתם לא היה ישעיהו בן אמוץ שחי בתקופת חזקיהו מלך יהודה - שלא ידע על כורש, אך לא היה גוזמן בסדר גודל של מחבר דברי הימים) כי כורש לא ידע את י-הוה (הקטעים המודגשים ונטויים)!!! )  

יכולות להיות כמה אפשרויות:
יתכן שכורש התנסח לכל עם בצורה מותאמת (למרות שהדת הזורואסטרית היא עמדה פילוסופית ולא סתם פולחן פוליתאיסטי, אולי אין בה את הדגש של הדת היהודית על אי הכרה באלים אחרים, ולו מן השפה ולחוץ. כך שלכל אחד הוא אמר את מה שהוא רצה לשמוע - שהאל שלו הוא גדול וחזק - מילים לא עולות כסף), ויתכן - כפי שמציע מקרייגור - שהיו אלו כהני הדתות השונות (מהם נותרו לנו הגירסה היהודית והגירסה הבבלית) שתרגמו את דבריו למסגרת הפולחנית המקובלת עליהם.
מה שברור הוא שכורש לא האמין שי-הוה או מרדוך הם אלו שנתנו לו את כל ממלכות הארץ. 

יחככם זו בזו, לפי יוספוס הראו לכורש את הקטע בישעיהו, והוא התרשם מכך שהדברים נכתבו מראש ולכן הסכים, מה שמיישב את שתי קושיותיך. ה' לא דיבר אליו באופן אישי, אבל הוא הבין מישעיהו שה' דורש ממנו לעשות כך, וכך אכן עשה.

יחככם זו בזו, לפי יוספוס הראו לכורש את הקטע בישעיהו, והוא התרשם מכך שהדברים נכתבו מראש ולכן הסכים, מה שמיישב את שתי קושיותיך. ה' לא דיבר אליו באופן אישי, אבל הוא הבין מישעיהו שה' דורש ממנו לעשות כך, וכך אכן עשה.


ולפי עלי באבא וארבעים השודדים, עלי באבא דיבר עם הבעל שם טוב לגבי בעיית הפליטים הסודנים. שזה מגלה דפוס דומה לסגנון שמגלה עלי באבא במעשיית עלי באבא ובעלת האוב מעין דור, ולכן זה נכון,  ולזה קוראים 'הצלבת מידע'. 

תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 30/05/2012 02:26:35