|
|
| נשלח ב-16/8/2012 09:58 |
 |
| |
תלמיד,
לא הבנתי .
למה אתה קורא כלים רגילים ?
למה אתה מתכווין כשאתה אומר "במקצוע הזה" (ההקשר במשפט לא ברור) ?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 10:39 |
|
| |
על שני ראשון: מקצוע הסקת הלכה והכלים הם אלו המחוייבים לפסיקתה ע"פ הטקסט כמחייב
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 11:38 |
|
| |
תלמיד,
אני (ונראה שלי שגם לבקוביץ' אבל צריך לשאול אותו ) מסכים , מה שכן זה מכניס את ה"מקצוע" (כלשונך) לערבון מוגבל כלשהוא , מה שמאפשר פתיחה מחודשת (וזהירה) שלו ופיתוח מחודש שלו לפי צרכי השעה.
אם כי ראוי להודות שבעיני זה לא הנימוק היחיד או העיקרי לצורך לבחון מחדש את המסורת, זה נדרש לגמרי מלכתחילה ודוקא מתוך עיון וקבלה של המסורת הזו כמחייבת, בעיני הבנה נכונה של המסורת הזו מחייבת עיון מחודש והתחדשות, אבל כרגע זה קצת חורג מגבולות הדיון הנוכחי.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 12:34 |
|
| |
במקרה דנן אני סובר שסוגיא כמו זו - עדיף היה אם לא היו מקבלים אותה, ואומרים שהיא שקלא וטריא בעלמא. ויש לזה הרבה תקדימים. במיוחד אצל הרמב"ם שדחה סוגיות שלמות מההלכה אפילו אם היה להם הגיון פנימי אלא שסתרו עקרונות שלו, כגון הסוגיא הידועה של היזק ראיה בגינה, עיין שו"ת הב"ח הישנות סי' ע'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 13:11 |
|
| |
ר' ישראל,
אני מניח שעקרונית אני מרחיק לכת יותר ממך (אם כי אני לא עוסק בפסיקת הלכה, בטח שלא במובן המקובל של המילה) בענין רמת ההיצמדות באופן מחייב לדיון תלמודי , ועם זאת קשה לי אם שלילה גורפת של הסקת מסקנות מ"שקלא וטריא בעלמא" אחרי הכל השקלא וטריא הוא הליבה של הלימוד והעיון בנושא , כך שמתבקש להסיק ממנו מסקנות גם אם SESSION מסוים של הווא אמינא התברר כלא מסתבר למעשה (כמו במקרה הזה) הוא בא להדגיש נקודה שחשובה להבנת הסוגיא.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2012 13:40 |
|
| |
| ואמאי כתב: |  | ירוחם
כולם מחכים שתגלה לנו סוף סוף את האמת שלך, (שהוכחת באותות ובמופתים, אחרי סיום הש"ס בעיון) |
|
אכן לאחר שסימתי את הש"ס 7 פעמים בעיון גדול. חוץ ממה שלמדתי אותה- עם הראשונים והאחרונים- רבות עם עיון, איני יכול להגיד לך מה האמת שלי. כי עדיין לא הגעתי אליו.
אבל בהחלט אני יכול להגיד לך כי רוב אמונותנו בדברי חז"ל היא, ככרכור הצפרדעים בביצת החיים- שמעולם לא יצאנ מהביצה שלה.
אנחנו מביאים מקורות מגדולים שהסתמכו על מקורות במקרה הטוב, לא נכונים ולפעמים מופרכים, ולפעמים סתם מתוך חוסר ידע.
אבל כאמור הדברים לא יכלו להבדק בצורה אוביקטיבית, כי כאמור הכל נעשה באותה ביצה שמעולם לא יצאו ממנה ונאסר באיסור חמור לצאת ממנה..
בהגדה של פסח יש את שאלותיו של הרשע- וכמעט ללא הבדל ניכר את שאלתו של החכם. ההבדל ביניהם הוא-
הרשע שאל את שאלתו עוד במצריים, מיד עם נתינת המצווה.
החכם לעומתו חיכה ארבעים שנה עד ספר דברים- למד ושינן והבין. ורק אחר כך הוא שאל מה העדות והמשפטים?
גם אני למדתי הרבה עשרות שנים -ואני שואל מה העדות והמשפטים שציווני חכמנו? על מה הם מבוססים?- רק על עצמם, ועל חוסר הידע שלהם.
השאלה אם זה מחייב אותי היום? לאחר כל זאת. כן בהחלט זה מחייב אותי,
כפי שמחייבים אותי חוקי המדינה שאני חי בה, החוקים המוניציפאלים, וכן חוקי החברה והעדה שאני רוצה לחיות בתוכם. נימוסיהם ואורחם, אבל אני יודע כי הכל חוקק בידי אדם, וביני ובין עצמי נוהג בהתאם.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2012 07:35 |
|
| |
הערה קטנה (לא בהכרח קשורה לשיטת לימוד מסוימת):
במסכת שבת מוזכר רבות ענייני רשויות ואין כל רמז שזו "הלכתא למשיחא" בלבד, ישנה שיטה שבשביל שמקום יחשב לרה"ר צריך שיהיו בו 600,000 איש או אולי אפילו שיעברו ברחוב המסויים מספר אנשים כזה, לשיטה זאת (שלפיה כמעט כל המקומות אינם רה"ר מדאורייתא) יש השפעה על אפשרות עשיית עירוב.
אבל לפי שיטה זאת לא היה כמעט רה"ר בזמנם של חז"ל ובודאי לא במקומם (ארץ ישראל ובבל), אם נדרוש מעבר 600,000 איש ברחוב מסוים אזי עד המאה ה20 כנראה שלא היה כזה מקום בעולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2013 02:56 |
|
| |
ישראל,
באשר למשנה כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה, מצאתי שהרב יעקב גולדמן בספר "פרט ועוללות" עמוד רנא פירש את המשנה כפירושך. מכל מקום, לשון המשנה רב-משמעית, ולענ"ד אפשר לפרש את הפשט הן כפירוש האמוראים והן כפירושכם.
תוקן על ידי מם80 ב- 08/08/2013 02:55:26
|
|
|
|
|
