הציץ ונפגע-דוד אסף (בקורת)

אסף מרבה לדבר על הצנזורה וההשכחה הפנימית שקיים בחברה החרדית והחסידית כלפי פרשיות לא נעימות בעברה, כאילו הייתה זו חטא מוסרי נורא, וכאילו הוא המלאך המושיע המקיים את המצווה הגדולה לחשוף את האמת המכוערת בפרצופם של החסידים. גם אני איני חסיד גדול של שקרים והעלמת המידע. [עובדה שקניתי וקראתי את ספרו] אבל נראה שבהצגת הדברים כמו שהוא מציג אותה יש חוסר הבנה גדולה. ולפחות במקרים של מחלוקות כאלה, יש הרבה לשבח את החברה החסידית על השכחת העניין הזה.

הרי מוסכם היום [על שני הצדדים כנראה], שהמחלוקת ההוא [כמו כמעט כל מחלוקת] הייתה טעות, ואסון. לא משנה כ"כ על מי נטיל את אשמת הטעות הזה, הוא היה טעות. והחברה החסידית הכירה בטעות שלה. [שזה דבר נדיר מאד בחברה כזו.] והפסיקה את כל יחסי המחלוקת לגמרי. עד שמהתנהגות שני הקבוצות היום, לא נוכל להסיק כלום אודות מלחמת העולם ששרתה ביניהם לפני מאה ושלשים שנה.

יש לדעת, כי בחברה החרדית, אין כזה דבר סיפור סיפורים לשם ידיעת ההיסטוריה. למעשה לא קיימת בתודעתה [למעט אצל אנשים פרטיים המתעניינים בזה] המקצוע היסטוריה בכלל. כל סיפור שמספרים נועדה להעביר מסר שנחייה על פיו. אילו היה חסיד צאנז מספר על המחלוקת הזו בביוגרפיה שיכתוב על האדמו"ר מצאנז, לא היה זה מתפרש שהוא ישר ומוסר את ההיסטוריה כמו שהייתה, אלא שהוא עדיין מחזיק במחלוקת הזו למעשה, או עכ"פ חושב שהיא נכונה ברעיון. וכשהוא מחליט לא לספר עליה, פירושו של דבר שהוא אומר שאין לנו להחזיק במחלוקת הזה, ושהיא היתה טעות.

תאמר, זה הרי דבר פשוט וטבעי, וכי למי יש כח להחזיק במחלוקת מאתיים שנה? הרי עינינו הרואות שמחלוקות אחרות, גם של לפי זמן הרבה יותר ממחלוקת הזו, ממשיכות להתקיים ושני הצדדים ממשיכים להחזיק במחלוקת. הרי ויכוח החסידים והמתנגדים עודנו מפליג את החברה החרדית לשנים במובנים רבים, והמחלוקת הזו עדיין חייה באתוס החברה ובסיפוריה. [בזה אשמים שני הצדדים. ובציבור החרדי הוצאת ספר הגאון המספר את קורות המחלוקת הייתה במטרה מוצהרת להחזיק במחלוקת למעשה. וכמו כן מצד השני.] כמו כן המחלוקות שהיו בחסידיות שונות נגד ברסלב וחב"ד, עדיין חיים וקיימים ביניהם, והם אף לא מתביישים לספר על כך בסיפורים  הרשמיים שלהם. וממילא זה שמחלוקת הספציפית הזו הושתקה, מורה שהיא הסתיימה.

[אמנם יש  מקום לבקר את החברה על חוסר מודעות היסטורית, לדעתי ידיעת הטעויות ההיסטוריות גם הם יש בה הרבה ללמדנו, ושלא נחשוב עצמנו מחוסנים מפני טעויות, אבל זה ענין לאנשים בעלי דעת, שממילא ידעו על כך. לא לילדים קטנים. ואמנם האסון של החברה החסידית והחרדית היא שהיא כופה דרך חינוכי שטובה לקטנים על הכלל כולו, אבל אין  כאן המקום לזה]