יכולת העיסוק בנושאים עיוניים – גנטי?

בסרט הקלאסי 'איש הגשם', האוטיסט הבוגר נכנס לחדר השינה של אחיו בשעה שהלה מתעלס עם חברתו, נעמד מולם, ואף מחקה את הקולות שהם משמיעים. סצינה קלאסית של חוסר כל הבנה ורגישות, אפס עמידה בציפיות חברתיות. כאשר האח מנסה לבקש מ'איש הגשם' שיעזוב את החדר, למרבה ההפתעה הוא לא מוצא שום מלים בהם הוא יכול לנמק את בקשתו לאיש בוגר ושולט בשפת הדיבור. בדומה לדיאלוגים של לואיס קרול, הוא מגלה להפתעתו כי מי שלא מבין זאת באינטואיציה שלו, לא יבין בשום הגדרה לוגית. זה אישי? מעולה, זה אינטימי? כנ"ל, זה לא מתאים? למה, אני הרי אחיך, אתה מסתיר ממני משהו? ---לך תסביר לו משהו שיש לך בגנים ולו אין!

אמנם, דוקא מכיון שהאוטיסט הוא בעל יכולת למידה, ברמת העיקרון יש לו את היכולת להשתוות בהרבה מובנים לאדם סטנדרטי, במידה וסיטואציית החיים שלו מראה לו בגיל בו הוא מגבש את דפוסי החיים שענין חברתי יכול להביא אותו לנוחות, הוא לומד את ההתנהגות החברתית של סובביו, הוא אמנם מתחיל כחסר אינטואיציה המסייעת רבות בהבנת האחר, אך בדרך של ניסוי וטעיה ועוד דרכים טכניות אחרות הוא משתלב בחברה ברמה סבירה. הדבר ייתכן במקרה והאוטיסט משולב בכיתה רגילה בה הוא נדרש בתוקף לציית לכללים והתנהגויות, או במקרה שהוא מטופל באמצעים המודרניים הגורמים לו לגירויים והתניות (שיטת ABA). כמובן שכעומק (מה שאנו קוראים) ה'לקות' כך יקשה על האוטיסט להגיע למצב זה. אבל במקרים רבים אכן כך הוא.

מכיון שהאוטיזם מוגדר כלקות גנטית, אין מדובר בשום מסמך רשמי על מישהו ש'יצא' מאוטיזם, אבל בהחלט מדובר רבות על אבחון מוטעה (בעיקר ע"י גרינשפן), ומכיון שלא ידועה לנו דרך לזהות את הלקות הגנטית, אין משמעות באיזה דרך נבחר, העובדה היא שמי שעונה לתסמין של אוטיזם, יכול בשלב אחר של חייו שלא לענות לתסמינים אלו. וזו כל העובדה. (ההשערה שחלק מהמאובחנים הגיעו למצב זה על ידי סיבה גנטית, אינה יכולה כיום להיבדק, ואף אין לה משמעות מעשית. כך נטען בבמות רבות ע"י מפתחי שיטת DIR).

לפי השערה מקובלת יצחק רבין השתייך לספקטרום אוסיטסי (אמנם השערה זו מחזיקה בדעה שרבין סבל מ'תסמונת אספרגר' שהיא פרט באוטיזם בו לא עסקנו), ולפי השערה אורבנית אחרת אהוד ברק גם הוא 'בספקטרום'. ברק אדם מוכשר ואנליטי, הצליח מאד בכל מה שקשור לניתוח, קור רוח, למידת סיטואציות וניתוחם. אבל נכשל בהחלט בכל מה שקשור ליחסי אנוש.

איני חושב שמדובר בהגדרה חריפה, משהו שמזכיר השמצה וכדו', אלא בענין רציני ביותר. היכולת של האדם להבין את המתרחש בלבותיהם של האחרים היא יכולת מופלאה ובלתי מובנת מאליה. בסופו של דבר כל מח אנושי שונה מחברו, ואעפ"כ אנו מבינים בצורה מאד יפה מעניינת ומרגשת את מה שקורה בלבותיהם של אחרים. ישנם אנשים שיכולת זו פגומה אצלם מבחינה גנטית, ואעפ"כ הם יכולים להצליח גם בחברה על ידי הישגים. השוני הגנטי הקטן לא תמיד מהווה סיבה להתייחס אל האוטיסט כנחות.

(אגב, ההשערה בנוגע לרבין התנוססה עד לא מזמן בויקיפדיה ערך 'הספקרום האוטיסטי', לפני מספר חדשים כנראה נמחקה. אך מנויים שם מספיק שמות מכובדים כגון המתמטיקאי ריצ'רד בורכרדס, הסופרת והמלומדת ד"ר טמפל גרנדין, דניאל טאמט שהתפרסם כגאון, בראם כהן יוצר רשת הביטורנט, הזמר קרייג' ניקולס, חתן פרס נובל לכלכלה ורנון סמית, ועוד שלגביהם משערים או יודעים בודאות שהשתייכו לספקטרום).

דוגמא פופולארית תשמש לנו תכנית הטלויזיה 'היפה והחנון', אם נתייחס לעונה הנוכחית, היפות יוצאות כמטומטמות אמיתיות (בתשובה לשאלה: האם מלחמת יום הכיפורים התרחשה לאחר השואה: "יום כיפור זה שהם צמו, לא? איזה מסכנים, מיד אחרי שהם צמו שלחו אותם לשואה..". ובתשובה לשאלה: "איזה מלחמה נמשכה ששה ימים" – "לא יודעת"), ואילו החנונים יוצאים חנונים אמיתיים, הם מדברים אל הבנות באופן הכי דוחה שאפשר, והצופה אינו מצליח להבין כיצד אדם שפוי חושב שכך הוא יצליח להרשים בחורה.

באופן כללי, צופה ממוצע בעולם מערבי, יפתח הערכה לחנונים הרבה יותר מאשר ליפות, הם עוסקים בפיזיקה וכימיה, אחד מהם העפיל לפסגות של תיכנות מחשבים. הם 'אנשי מדע', ייתכן שאחד מאלף כמוהם יגרום לכך שהטבלט של הנכדים שלנו יהיה קצת יותר משוכלל. ואילו היפות, למרות היופי, הן סתומות לחלוטין, אין להן שום מושג מי ראש הממשלה הנוכחי, היכן מצויה ישראל על המפה ובאיזו יבשת, באיזו שנה הוקמה מדינת ישראל. ולא מדובר במליצות, אלא בשאלות ששאלו אותן, לאחר שהן התכוננו ושיננו את הדברים מתוך טקסט כתוב.

האמת היא, שכפי שכתבתי בחלק 1, אין כאן 'לקות' מול 'תקינות', ברמת חיי היום יום כל אדם אנושי יסתדר הרבה יותר טוב עם היפות מאשר עם החנונים, ולא בשל היופי שלהן. גם אם המוחות הדגולים האלו היו משובצים ע"י האל בגוף קצת פחות יפה, עדיין מדובר בבני אדם אנושיים, מבינים את רגשות העומד מולם, יכולים לתת לו הרגשה טובה, יכולים לאהוב, יכולים לחלוק רגשות. נכון שהחברה שלנו היא תובענית ודורשת השכלה, למרות שרוב ההשכלה לא פרקטית בחיים האמיתיים. אבל כשמסתכלים רק על הענין האנושי, הרי היפות האלו יכולות להיות בנות זוג, אמהות, חברות, הן יכולות לעבוד, הן יכולות להתאחד עם החברה. החנונים הם אנשים מוזרים ודוחים שאין להם יכולת להתאחד בחברה אנושית, רק ההישגים האינטלקטואליים שלהם מעניקים להם מקום של כבוד ומעמד, המחפה על חוסר הרצון של כל אחד להיות קרוב אליהם בזכות עצמם. (וכמובן אין כאן ענין אישי, לא באמת התחקיתי אחר כל אחד ואחד מהמשתתפים בתכנית. אני משתמש בהם כדוגמא בלבד).

בשביל לאבחן את קבוצת החנונים כPDD צריכים איבחון רשמי, אבל ניחוש זהיר שלי הוא שרבים מהם נמצאים בתוך הספקטרום, והכשרון שלהם סייע להם לחפות על הבעיה ולהשתלב במוסדות הרגילים במדה מסויימת. כיום המגמה של שירותי הרווחה והרפואה המודרניים לשלב את כל האוטיסטים במסגרות רגילות ככל האפשר, שכן המחקרים הראו שהשיטה הישנה של טיפול בהם כחריגים מנציח את חוסר הענין שלהם בבני אדם אחרים, והופך אותם לתלויים באופן מוחלט בצוות מטפלים של מוסד סגור. שכן אוטיסט בוגר לא ימנע מלהפעיל את כחו להשיג כל דבר שירצה, חישוב קר וכלכלי הוביל את הרשויות להשקיע עשרות אלפי שקלים בחודש בכל אוטיסט קטין, בכדי למנוע את הצורך להשקיע בו את אותו הסכום למשך כל חייו כשישהה במוסד. המגמה היא להכניס לתוך החברה שלנו עוד ועוד 'חנונים' מן הסוג הזה.

אני מניח שכל אחד מאיתנו שיש לו זכרון של כמה עשרות שנים לאחור, יזהה בחברה שלו, בכיתה, בשכונה, או סתם במשפחה המורחבת, מישהו שהיה קר כקרח, מוזר, ממוקד בעצמו, לא מגיב לרגשות, נוהג בשמרנות ותבניתיות קיצוניים. ועם זאת חי כאדם נורמלי. אני יכול לשחזר סביבי לא אחד ולא שניים כאלו. עם התקדמות המחקר מאבחנים כיום יותר, ומטפלים הרבה יותר.

ברצוני לטעון כי חלק מהדיונים בנושאי השקפה עיונית קשורים ליכולות גנטיות. כשעוסקים במחקר התלמוד למשל, הנושא העיקרי הוא להבין הלך חשיבה של אנשים רחוקים מאיתנו בזמן ובתרבות. מלבד הדרכים הטכניות והסטטיסטיות היכולות לסייע לפעמים, השאלה העיקרית היא עיונית, ועוסקת בהבנת רגשותיו ותרבותו של האחר. והנה היכולת הזו של הבנת רגשות האחר וחשיבתו, היא בהחלט גנטית. ישנם כאלו, שייתכן שהם מוכשרים מאד, ובעלי הישגים בתחום הגרפים והציורים והשרטוטים, אבל הם נעדרים לחלוטין את היכולת לעסוק במה שאינו בתוך התחום המרובע מאד של מתמטיקה וסטטיסטיקה.

דומני שהאפשרות לדון מולם כלל אינה קיימת, ישנה כאן מראית עין של דיון. התשובות של ה'יפה' אינו יכולות להיקלט באזני של ה'חנון'. במקרה וה'חנון' הוא בעל רצון טוב, הוא מנסה לתרגם את הדברים של בן שיחו ל'מתמטית' וממשיך לדון עליהם, בעוד הלה כלל אינו עוסק במשהו שניתן לתרגום למוחו של ה'חנון', הנושא הוא עיוני פילוסופי, אי אפשר לצייר אותו, עם כל הרצון הטוב.

כאן הויכוח בעצם מסתיים, אלא שלעתים אחד הצדדים לוקה באובססיה. במקרה של אובססיה, קשה מאד להמשיך את הדיון, מכיון שהלה אינו מבין את הלקות הגנטית המובנית, הוא שוב ושוב חוזר על עצמו, ובאמת חושב שמישהו מתחמק ממנו. מישהו עושה לו דוקא. מישהו מנסה לסובב אותו. הוא באמת אינו יכול לקלוט שהבעיה נמצאת אצלו.