דיני ספקות למסופק באמונה

תוקן על ידי ביליצר ב- 17/06/2012 22:56:26

תוקן על ידי ייתכן ב- 17/06/2012 23:24:08

א-      מה רע ב"לשאוב השראה" ממערכת ההלכית. שאיבת ההשראה תעשה בהכרח דרך דיון כזה, כי זהו גופה של המערכת הזאת המאופיינת בדיוק חלות דיניה.

ב-      מעניין מאד לברר מה יכול להיות יחס ההלכה אל טענה שיכולה לשבור את עצמה.

ג-       כבר הארכתי שכללי ההכרעה [לפחות אמורים להיות] הגיוניים ואינם שואבים את סמכותם מתורה משמים, וממילא קושיא מעיקרא ליתא.

ד-      לגבי חזקה דנתי קצת עם מנחם, ויל"ע.

בכל אופן לא מובן לי איך עולם כמנהגו נוהג הוא החזקה שעומד בניגוד לתורה מן השמים, אבל זה פרשה אחרת ואכמ"ל. [אולי בקרוב אפתח אשכול לדון בשאלת תורה מן השמים ביתר דיוק] 

תוקן על ידי יהיאור ב- 17/06/2012 23:34:45

תוקן על ידי יהיאור ב- 17/06/2012 23:35:55

תוקן על ידי ביליצר ב- 17/06/2012 23:47:25

[לא יודע למה לא הולך לי לצרף את זה להודעתי הקודמת.]

איני יודע אם אני זה שיש לו טעות בסיסית או מישהו אחר, כי נראה שבנקודה זו אני מחולק עם כמעט כולם כאן באשכול, ועדיין איני מבין היכן טעותי. אולי תעזרו לי להבין את זה.

אתה כותב "אם תורה מן השמים, הרי אין כאן ספק....

אם אין תורה מן השמיים, מה טעם לתת משקל לקביעות ההלכה אודות ספקות.

ואני איני מבין, הלא זה גופא הוא הספק [או הספק ספיקא], האם התורה משמיים וכדו'. למה בגלל זה שלפי אחד מצדדי הספק אין אנו צריכים או יכולים להיזקק לתורה לפתור את הספק הזה בגלל זה לא נכון מה שטענתי, הלא אדרבה, אני טוען שגם על הצד שיש תורה אתה עדיין פטור שהרי התורה היא שאמרה שספק פטור, וא"כ ממה נפשך יש לך פטור. משא"כ לפי הטענה שלך, אין לך דרך פטור לפי הצד שזה כן אמת. ואתה נשאר שוב במצב הספק הפשוט, ללא שום הכרעה.

[אולי לפי שאצלך אם יש ספק אז מובן מאליו שאין שום צד לחייב, אבל אז אתה אומר שבעצם כבר הוכרע אצלך הספק, ואין לך ספק שקול או אפילו לא שקול כלל אלא קרוב לוודאי, אני מדבר כאשר יש ספק אמיתי]

הטענה היחידה שאני מבין הוא מה שסיכמתי בהודעתי הארוכה האחרונה, שבכדי לפתור ספק אנחנו זקוקים למערכת כוללת שני צדדי הספק שבתוכה הם מתקיימים, וזה אפשר לטעון שחסר כאן, ועל זה השבתי שם. 
ואת"ל שאין ההלכה מכירה במי שמסתפק בה, על זה כבר השבתי [לשיטתי] שזה אי אפשר, שמאיזה טעם יקיים מישהו את ההלכה אלא אם כן הוא חושב שהיא נכונה, אם כן היא בנויה על האוטונומיה  של האדם. עי' בתשובתי הראשונה למיימוני.

תוקן על ידי יהיאור ב- 18/06/2012 00:09:05

אבל אמונה (דתית) שונה בזה שמבחינה עובדתית גרידא כל העדויות הקיימות לנו מתיישבות גם עם חיוב האמונה וגם עם שלילתה. מכאן שמושגי האמונה, הלוגיקה, הספק והוודאות הקיימים בתחום זה הם שיתוף המילה בלבד, כלומר אם לצטט איזה אמרה של איינשטיין: " לא ניתן לפתור בעיות על ידי אותו אופן חשיבה שיצר אותן לכתחילה". אל לנו לתת לשיתוף המילה לגרום לנו לצפות לדיון בחוויה הדתית על שלוחותיה בכלים משפטיים. לדעתי באלה שייך יותר כלי דמיון ורגש. יטען הטוען לנחיתות של דמיון ורגש על היגיון משפטי – לא ברורה לי הנקודה הארכימדית ממנה ניתן לטעון טענה זו.

אם כי גם אם נקבל טיעון זה, עדיין יתכן ספק עצמי כמו למשל האם אני אוהב מישהו או משהו? כאן הדברים פשוטים יותר ותלויים בעוצמת הרגשות או בחופשיות הדמיון ולא בטיעונים בעלי אופי משפטי.