|
|
| נשלח ב-13/6/2012 15:28 |
 |
| |
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ד - פרה אדומה
גוי אחד שאל את רבן יוחנן בן זכיי א' ליה, אילין מיליא דאתון עבדין נראין כמן כשפים, מביאין פרה ושוחטין אותה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת ומזין עליו שתים שלש טיפים ואומרין לו טהרתה. א' לו לא נכנסה רוח תזזית באותו האיש מימיו, א' לו לאו, אמ' לו ולא ראיתה אחר שנכנסה בו רוח תזוזית, א' לו הין. א' לו ומה אתם עושין, א' לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרבצים עליה מים והיא בורחת. א' לו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, כך הרוח הזה רוח טומאה היא, דכת' וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה וג' (זכריה יג: ב). וכיון שיצא אמרו לו תלמידיו ר' לזה דחיתה בקנה לנו מה אתה משיב, א' להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים אלא גזירתו של הקדוש ברוך הוא הוא, א' הקדוש ברוך הוא חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין אתה רשאי לעבור על גזירתי זאת חוקת התורה (במדבר יט: ב).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2012 22:33 |
|
| |
| מקרא כתב: |  | אינני מבין מדוע אתה מתעלם מההסבר המילולי שמופיע בתוס' - התורה אמרה "והזה הטהור", ובגלל שיכלו לומר בסתמא והזה (מי שהזה) ובכ"ז הדגישו שדווקא טהור משמע שנשאר טהור בכל מקרה.
דברי התוס' הללו תמוהים. שהרי גם על אוסף אפר הפרה נאמר שהוא "טהור", ובכל זאת הוא נטמא. ראה "ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור ... וכבס האסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב" (במ' יט,ט-י).
כלומר, שזה שהוא מכונה "טהור", אינו אומר שהוא יישאר טהור גם לאחר מעשה.
|
|
שאלה יפה.
בהזיה כתוב הטהור בה"א הידיעה, כלומר הטהרה בו היא קבועה (לפני ואחרי ההזיה).
באיסוף כתוב איש טהור, כלומר מצב האיש כרגע הוא טהרה אבל זה יכול להשתנות לאחר האיסוף.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2012 23:18 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: | | בהזיה כתוב הטהור בה"א הידיעה, כלומר הטהרה בו היא קבועה (לפני ואחרי ההזיה).
באיסוף כתוב איש טהור, כלומר מצב האיש כרגע הוא טהרה אבל זה יכול להשתנות לאחר האיסוף. |
|
הבעיה היא שגם לגבי הזאה נאמר "איש טהור", ורק בהמשך כשמדברים על אותו "איש טהור" נאמר "הטהור". ראה "וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר: וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב" (במ' יט,יח-יט).
אבל בכל מקרה דחוק על סמך דיוק לא מוכרח, להוציא דברים מפשוטם ולומר ש"ומזה מי הנדה" הכונה היא ל'נושא'.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 01:01 |
|
| |
| יהיאור כתב: | | פתח ר' שמעון . וי להון להני עצכחי דמזלזלי בהאי גננא קדישא דמרבין ביה ינוקין עילאין. דעליה איתמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, דא גנא דאורייתא, ועלייהו [על אנשים הנ"ל-מתוק מדבש] הוא אומר וישכן מקדם לגן את הכרובים, כמה דתנינן אפי רברבי ואפי זוטרי, דכרוביא הוי בדרגא דהאי ינוקא קדישא דגנתא עילאה. ואילין דלא ידעין ולא משגיחין ברזי עדן גנתא דא גרם להון דלא מכבדין לינוקיא האלין. וי לון וי לחייהון.. טב להו דלא אתברי. והא הני שותפיא דילי נחתו לאתראה בהו. |
|
די ליאון, יש לך מתחרים! :)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 08:28 |
|
| |
מקרא
טול איקון ירוק!
שותף
הנסיון של התוס' ושלך אחריהם לעגן את הדרשה בכתוב הוא מאד יפה. אולי הוא גם נכון. אבל כפי שהעיר מקרא, זה עוגן קצת חלש מכדי להוות הוכחה.
הגע בעצמך, אילולא היתה דרשת חז"ל בידנו, והיה לנו רק את הפסוקים, והיה עלינו לענות על השאלה לפיהם: האם המזה נטמא? האם לא היינו מבינים בפשטות שכן?
זוהי ההבנה שחז"ל באו לשנות. ולדעתי האות הנוספת ה"א יכולה לעזור בדבר, אבל העיקר הוא הסברה והצורך וכן הרצון לברוח מתוצאה פרדוקסלית.
אתה כמובן יכול להחזיק בדעתך שלך כי יש לך מקור. וכמו תמיד בפורום, אנו משוים עמדות ומסיקים מסקנות, כל אחד לפי מה שהוא ומה שהוא בוחר להיות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 10:15 |
|
| |
"הרצון לברוח מתוצאה פרדוקסלית"
למיימוני
הרי חוק פרה אדומה הוא חוק ללא טעם אז בתמונה הכללית של החוק הזה העובדה שהמזה נטמא אינה פרדוקסלית כלל אלא רק מחזקת את הטענה שמדובר בחוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 11:04 |
|
| |
צענע
הקביעה כי חוק פרה אדומה הוא "ללא טעם" אינה הנחת יסוד שלי. אדרבה, דברי הם בניגוד להנחה הזו.
כיצד זה מסתדר עם המקורות של חז"ל?
שתי נקודות.
א. חז"ל אמרו עליה כי שלמה המלך ניסה להשיג את הטעם ולא עלה בידו ורק משה ידע. יש גם דעה, שמוזכרת פחות, שגם שלמה הצליח. בין כך ובין כך, שמע מינה שיש טעם.
כמובן, סוג הטעם האמור, אם כהרמב"ם ואם כהמקובלים, לא נאמר.
ב. גם אם נקבל שיש לשונות שמשמען ש"אין טעם", יש לומר שהן אינן מתייחסות לכלל המצוה אלא לפרט זה או אחר בה, כגון הפרט הפרדוקסלי.
יש להאריך ולבאר עוד, אבל איני יודע אם צריך. וכבר ביארתי את מה שנראה סביר בטעם הדין על פי ליכט באחד האשכולות אי שם. ואיני יודע לחפשו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 11:14 |
|
| |
מה הפרדוקס דווקא בזה שהמזה נטמא, הרי כל הפעולות הנעשות בקשר לאפר הפרה מטמאות - שריפת הפרה, אסיפת האפר וגם הכהן המזה לכיוון המשכן!
אז על סמך מה נניח מסברה שההזיה על הטמא לא תטמא את המזה, אם גם המזה מול המשכן לטהרו נטמא, וכל המתעס עם האפר נטמא?
ראה "וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ--בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל-נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד מִדָּמָהּ--שֶׁבַע פְּעָמִים: וְשָׂרַף אֶת-הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת-עֹרָהּ וְאֶת-בְּשָׂרָהּ וְאֶת-דָּמָהּ עַל-פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף: וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב--וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה: וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבֹא אֶל-הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד-הָעָרֶב: וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב: וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה--חַטָּאת הִוא: וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת-אֵפֶר הַפָּרָה אֶת-בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב" (במ' יט,ד-י).
תוקן על ידי מקרא ב- 14/06/2012 11:15:44
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2012 12:00 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: | | לאחר שהובא הר"מ בהל יסוה"ת ובמו"נ הרי לנו שגם הר"מ היה "גננת" (והדברים עתיקים) ומה לכם מלינים על גננות דורנו |
|
(מועתק מהאשכול הסמוך - נראה שמקומו כאן)
ספר מגדל עוז להיעב"ץ
מתברר שהרעיון הסוסרטיאני אודות פיצול האישיות של מורה נבוכים והיד החזקה מופיע כבר שם, יחד עם חרפות וגידופים הבנויים בפראפראזות על פסוקים מקראיים ותלמודיים כדרכו בקודש (מסכן ר' יהונתן אייבשיץ...)
"אין ליבם שווה עם אותו ספר דרכיו סורר ומורה הנבוכים, עד סורים סבוכים, חלילה מלייחס אותו חיבור עצבים למחבר המהיר בעל 'יד החזקה', בל יתיצב עם חשוכים, מה לתבן את הבר? ויש להוכיח זה בראיות גמורות שדברי שני אלו החיבורים סותרים זה את זה מן הקצה אל הקצה, לא יתחברו לעולם"
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30778&st=&pgnum=226&hilite= (בטור הימני, כעשר שורות מלמעלה)
|
|
|
|
|
