"אתם ראיתם" - לא מסורת לא דברים לא עדים

אולי נעשה קצת סדר מתודולוגי?

אם אנו חפצים להשמיע את הדעות שלנו, אזי זה בדיוק מה שנעשה כאן בתגובות האחרונות. כל אחד הציג את עמדתו.
זה פוסל את הקדמונים, וזה מעניק להם תמיכה מלאה, או כמעט מלאה.

אם רצוננו לברר את האמת ההיסטורית בכלים היסטוריים, שומה עלינו, לדעתי, לברר ולהחליט קודם כל מה הם הכלים שבהם ניתן להשתמש.
כפי שציין אחד החולקים, לא ניתן לדחות את כל המסורות ההיסטוריות, יהיה מקורן מה שיהיה, כי אז לא יישאר לנו כמעט כלום (פרט לממצאים ארכיאולוגיים, והם אינם שוים הרבה בלי מסגרת שבתוכה ניתן לשלבם). מצד שני, אי אפשר להתכחש לכך שכותבים בתקופות שונות לא היו מורגלים באותה ביקורתיות שלנו, לטוב ולרע, בצדק או שלא בצדק.


מתודולוגיה נכונה עשויה לעמוד על הכללים הבאים, שמוצגים כאן באופן טנטטיבי:

א. יש לזהות מתי אדם כותב את האמת לדעתו, ועד כמה הוא מוכשר לזהותה.
למשל, שמי שמעיד כי שמע מפלוני שיש סלמנדרה, לטאה שחיה בתוך האש, אי שם במדינת הים, עשוי לכתוב את האמת לדעתו, אך בעינינו היום הוא לא ידע את האמת, והלך שולל אחרי מי שהטעה אותו. לפיכך, פרט זה שיופיע בספרי ההיסטוריה, או הביולוגיה של התקופה, יהיה בעינינו לא מהימן. לא בגלל אי אמינותו של הכותב, אלא בגלל שהסתמך על פרט לא נכון - גם אם מבחינה מתודולוגית לתקופתו לא היה בזה פגם. (גם היום אנו סומכים על מה שמביאים בשם ארכיאולוגים או ביולוגים שבדקו אי שם, אפילו במחצבים בקוטב).
לעומת זאת, יוספוס פלביוס ידע מה המצב בימי המלחמה בארץ ישראל נגד הרומאים, אך הוא חשוד לעוות כל דבר שיכול היה להתפרש נגדו.

ב. עלינו לדעת לזהות היטב מה באמת נאמר בטקסט שלפנינו, ומה היא תוספת פרשנית. סכנה לאי דיוק אורבת לנו מאד במקרא, מפני שחלקנו, בני הציבור האורתודוכסי אם נקרא לו כך, רגילים לקרוא את המקרא דרך האספקלריה של חז"ל ורש"י. וחלק אחר רגילים לקרוא אותו דרך המשקפים של אסכולת ביקורת המקרא.

ג. צריך לדעת מתי המקור מביא לנו ציטוטים ותיאורים מדוייקים, ומתי הוא מדבר בלשון כללית. אצלנו בעיתונות נוהגים לכתוב "קהל רבבות" וזו בדיחה עתיקה שהמספר האמיתי היה שונה. כך יש לדעת אם גם במקורות שונים, ואפילו בתנ"ך להבדיל, התייחסויות מספריות או תיאורים שונים נאמרו בדייקנות או בדרך ספרותית יותר.

אציג כיצד אני משתמש בקריטריונים אלו בעיון בפרשת ההתגלות בסיני. כמובן, זו דוגמא ראשונית.

א. מספר בני ישראל אמור להיות מדוייק, כיון שהוא נספר עד לפרטי פרטים. (וכבר העירו על זה בפורום כמדומני).
ב. מה בדיוק נראה בהר סיני? איך התקיים "כי אתם ראיתם"? בימינו, שמיעת שופרות וקולות מהדהדים אינה מעידה בהכרח על התגלות. יש גם מחלוקת היסטורית בין המפרשים בימי הבינים על מעמדו של הקול שדיבר עם עם ישראל, לפי פשוטו של מקרא (ויש למחלוקת רקע פילוסופי לא פשוט, ורבים טעו בכך - אפילו לוינגר, שאותו ציטטתי באשכול המיוחד לו).

אם באים ללמוד על מה שהיה במעמד הר סיני, חובה אם כן

א. לזהות מה הם הפסוקים הקשורים לנושא.
ב. ללמוד אותם היטב, לעמוד על מה שכתוב ולא כתוב בהם.
ג. להשוות להתייחסויות אחרות. יש התייחסויות ישירות ועקיפות למעמד הר סיני בספרי המקרא האחרים, וכמדומה לי שנכתב על כך מחקר.

לאחר דיון במקורות, ניתן להתחיל לדון אם להאמין להם או לא.
כמובן, אנו, שאמונים על אמונתנו בתורה ובנותן התורה, ניגשים לנושא מתוך אמונה ראשונית באמיתותם, אך אנו גם יכולים להבין שיש כאלו שנטייתם הראשונית היא הפוכה. הבדיקה שלנו צריכה להיות כזו שתספק גם את הקריטריונים של הספקנים - של אותם בעלי שאלות שרוצים לעמוד על האמת (להבדיל מקנטרנים, למשל).
ולדעתי, אין דרך טובה מזו גם עבור עצמנו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

יש עוד נתון שצריך לקחת בחשבון.

מה ועד כמה הצורך החינוכי להנחיל עדות מסוימת כ'שקר קדוש' הכרחי, שיהפוך למסורת.

בקשר לנושא שנידון בתחילת האשכול, על הקשר בין החושים להבנה.

גם בהפטרה של השבוע הקודם מדובר על הקשר הזה: ישעיה ו ט "וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה: שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל-תָּבִינוּ, וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל-תֵּדָעוּ. י הַשְׁמֵן לֵב-הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע: פֶּן-יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב--וְרָפָא לוֹ."

מעבר לכך שהפסוקים נראים לי סתומים ואף אחד מהפירושים שראיתי לא הניח את דעתי, נראה שמוצגת פה שרשרת של קליטה חושית -> הבנה -> אמונה.

והרי כמה שהיינו מעדיפים לראות את עצמנו כפחות מושפעים מהחושים שיכולים לתעתע בנו ויותר כיצורים "רציונליים", נראה שאין לכך שום אחיזה במציאות כי אנחנו ניזונים למעשה אך ורק מחושינו. השאלה היא כמובן מהו "עיבוד הנתונים" שאנחנו עושים עם "הקלט", וזה כבר על אחריותינו.

שואל098,
אתה כנראה משחק יותר מדי במשחקי מחשב.
"עיבוד נתונים","קלט", "חישוב"...

הלתוכניתן נדמית?

---------------------
גם אני יכול להיות ילד

שואל

הידוע לך דבר ב'הבנה' שאינו היבט חושי?

מיימוני, יישר כחך על המתודולוגיה הנהדרת. אך הרשה נא לי להוסיף כמה פרטים:

קודם כל, יש לקחת בחשבון במה המדובר. כדי להעיד שמישהו קנה משהו או דבר אחר שאנו יכולים להתייחס אליו בחושינו, אין צורך בעדות מהימנה במאה אחוז. חוק ההסתברות שאין אדם משקר על סתם או טועה בסתם מספיק לנו. אבל כאן מדובר בעדות על ארוע שאיננו יודעים איך לאכול אותו. אין אנו יודעים מהו אלקים, ואין אנו יודעים מה פירוש שמיעת קולו. לפיכך דרושים עדים הרבה יותר מהימנים.

שנית, כשאנו רוצים לקבל עדות על נושא שאיננו ברור לנו, עלינו לפחות להניח שיש משהו משותף בינינו ביסודות הבנת הנקרא והנשמע. האם אתה מאמין שיש כל כך הרבה מן המשותף בין בני דורנו לבני דור מתן תורה?

שלישית, השאלה היא האם אפשר שכל סיפור זה של שישים ריבוא שראו ושמעו משהו לא צמח לו מעצמו באחד הדורות המאוחרים יותר. וגם כאן תשאל: האם כל בני אותו דור האמינו פתאום בכך. וגם על זה ניתן לענות: הרי בני אותם דורות האמינו בכל מיני עבודות זרות וכל שאר מרעין בישין. מדוע זה כל כך מן הנמנע שלפתע מצאו איזה סיפור (רק שנים וחצי האלפאבתים שבחבורה) והשתילו לו עדות גדולה וכו' וכו'.

מהי המתודולגיה שלך שבה אתה מבטל את השאלות הללו?



תוקן על ידי - דוד12 - 1/29/2003 4:28:34 AM

מישהו טען:
"השכל הישר אומר שטבע האדם לא השתנה מעולם. ניתן אולי לעבוד על אדם אחד או שנים, וכך הי' תמיד, אבל אומה שלימה לא תנחיל לצאצאי' אחרי' דברי שקר."

בכלופן, הויכוח שלכם נערך כבר בפורום בדרך הוכחה והפרכה. הנה לכם הלינק. מקוה שתיהנו.

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=232141

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 6/1/2003 6:57:02 PM

( מרכא, בודאי עיינת באשכול הגדול על הפרשנויות המגוונות מה היה באותו מעמד. עכ"פ המחוייבות עם ובלי ההסתמכות על המעמד, כלומר, הסטורית או פילוסופית, בסופו של דבר שורשן אחד: הווה והתאמה, שזה מה שנתברר במעמד, ובנוסף, ניתנה בו פרוגרמת חיים למען יהיו עינינו וליבנו שם, בהכרות שנתבררו,  כל הימים כלש' הרמב"ן וקיצרתי)

אכן. רבו האשכולות בענין ומהם תדרשנו.

_________________