קמצא ובר קמצא סיפור אמיתי?

ירוחם,

צר לי שאתה מסלף דברים. לא זה בכלל מה שטענתי ואתה מוזמן לעקוב אחר האשכול ולהראות לי היכן כתבתי עקרון זה שאתה שם בפי. אם כי לאור נסיון העבר אני ממש לא תולה בזה תקוות.

מצידי תאמר שכל התלמוד הוא רק רמז ומשל, מה אכפת לי. אתה חושב שאיני יודע את הרמב"ם הזה וכיו"ב? אבל אם היית בא ומניח שרירותית שהמעשים האלה לא קרו - זכותך, ופרש רעיונית כרצונך. אבל לא עשית כך, אלא פתחת בשאלות שמהן רצית "להוכיח" שהמעשים לא קרו. ועל זה הגבתי שאין כאן אפילו בדל ראיה.

על הנחתך הראשונה שהכותרת מציינת אשמים [שהתחילה בסדרת קושיות] שאלתי אותך שאלה פשוטה בתכלית משתי הכותרות הצמודות באותו משפט והזהות לגמרי מבחינה תחבירית ודקדוקית. עד עכשיו לא ענית. [סליחה, אמרת שזו "טענה שלא מן העניין"... אכן תשובה ניצחת]. טענת רק שמכיון שבכותרת הראשונה יש בני אדם שהוא יצור בר האשמה, זה מספיק בכדי לחלק בסכינא חריפא בין כותרות זהות לגמרי. בניגוד לכלל יסוד שכל ילד שלומד תלמוד יודע. 

לאחר מכן "הוכחת" ששני המעשים הבאים ג"כ לא יתכנו. למשל: אתה מניח משום מה ש"עיר גדולה" אמורה להופיע בתלמוד יותר פעמים ממה שהחליטו מסדרי התלמוד להזכירה. הרי לך הוכחה מוחצת. מה נאמר ומה נדבר. בנוסף - טעית עובדתית באמרך שהיא מוזכרת רק פעם אחת. כל זה לא מפריע לך לחזור ולומר ש"הוכחת" שהמעשה לא יתכן.  

אנחנו באמת בשני קוים מקבילים. אבל לא במה שציינת. 

לא אדון איתך יותר כי לצערי נוכחתי לראות פעם אחר פעם אחר פעם שאין עם מי לדון. אתה מנהל דו שיח עם עצמך, דבר לא יזיז אותך מדעתך ואת כל העולם כולו תעקם ובלבד להשאר בה. שיהיה לך לבריאות. שוב, קוראי האשכול האובייקטיביים ישפטו.

כל טוב לך.