|
|
| נשלח ב-13/8/2012 19:59 |
 |
| |
לענ"ד הלכה למשה מסיני אלה הלכות המקובלות מדורות קודמים שאי-אפשר ללומדן מהתורה שבכתב, ומאחר שקיבלו את השמועה מדורות קודמים ייחסו אותה עד למשה רבינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 20:25 |
|
| |
אז מדוע שלא תיפול בהן מחלוקת.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 20:39 |
|
| |
מ, לגבי הלמ"מ כבר קדמוך. דומני שהנצי"ב בקדמת העמק מעלה את האפשרות הזאת, ויש עוד. כמובן שזה לא הרמב"ם, כמפורש בדבריו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2012 22:14 |
|
| |
הרב מיכי,
הרמב"ם בשו"ת סימן שנה: "ביארתי שאין כל דבר שלמדים אותו בהיקש או בקל וחומר או בגזרה שוה או במדה משלוש עשרה מדות שהתורה נדרשת הוא דין תורה עד שיאמרו חכמים בפירוש שהוא מן התורה והבאתי על זה ראיות ושם ביארתי שאפילו דבר שהוא הלכה למשה מסיני מדברי סופרים קרינן ליה ואין שם דבר מן התורה אלא דבר שהוא מפורש בתורה כגון שעטנז וכלאים ושבת ועריות או דבר שאמרו חכמים שהוא מן התורה והן כמו שלשה ארבעה דברים בלבד".
הרמב"ם בהקדמתו למשנה: "וזהו ענין אמרים כללותיה ופרטותיה, כלומר הענינים שתראה אותנו למדין אותן בכלל ופרט וכן ביתר שלוש עשרה מדות הם קבלה ממשה מסיני, אלא שאע"פ שהם קבלה ממשה לא אמרו בהן הלכה למשה מסיני, שאין אנו אומרים פרי עץ הדר הוא אתרוג הלכה למשה מסיני, או חובל בחברו משלם לו ממון הלכה למשה מסיני, לפי שכבר קדם שהכלל אצלנו שכל הפירושים כולם קבלה ממשה ויש להם כמו שאמרנו רמזים במקרא, או שנלמדים באחת המדות כמו שאמרנו."
לענ"ד בשו"ת הוא מבחין שדין הנלמד באחת מהמדות שהתורה נדרשת בהן איננו דין תורה, דהיינו מדאורייתא, אלא אם חכמים אמרו זאת במפורש. ואילו בהקדמתו למשנה הוא מסביר שכל הפרטים של התורה שבעל-פה הם פירושים המקובלים ממשה רבינו, ויש להם רמזים במקרא או נלמדים מאחת מהמדות, ואלה כל הדינים שנתקבלו בשמועה ואין בהם מחלוקת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 00:50 |
|
| |
מ,
בשו"ת הוא רק חוזר על דבריו בשורש השני. וגם בהקדמה אין שום סתירה. שם הוא רק מסביר שיש עניינים שנלמדים מהמידות והם קבלה למשה מסיני (=דרשות סומכות) ובכל זאת הם במעמד של דאורייתא. מדוע? כי חכמים אמרו שהם דאורייתא. מה מייחד דווקא את אלו? כלומר מדוע חכמים אומרים על חלק מהדרשות שהן דאורייתא? מפני שאלו דרשות סומכות ולא יוצרות, כפי שהוא מסביר בהקדמה ובשורש השני ובתשובה. הוא מוסיף שם שאמנם לא קוראים להם הלמ"מ, כי הלמ"מ הן רק הלכות שאין להן שורש בפשט או במדרש מהתורה.
נמצא שאין שום סתירה בין המקורות השונים ברמב"ם. כולם פורסים את התמונה כך:
1. הלכות דאורייתא הן הלכות שכתובות בפירוש בתורה, או דרשות סומכות. בד"כ קשה לדעת האם דרשה היא יוצרת או סומכת, ולכן הרמב"ם נותן קריטריון: אלו הלכות שנלמדות מדרשות וחכמים אומרים עליהן שהן מדאורייתא. בזה הם מוסרים לנו שמדובר בדרש סומך ולא יוצר.
2. רוב הדרשות בספרות חז"ל הן דרשות יוצרות, וההלכות שנוצרות מהן הן ד"ס.
3. הלמ"מ הן רק הלכות שאין להן שורש במדרש או בפשט הכתוב. ולמרבה הפלא גם מעמדן הוא כשל ד"ס (כי לפי הרמב"ם רק מה שכתוב בתורה הוא 'דאורייתא', כמשמעו המילולי).
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 00:58 |
|
| |
הרב מיכי,
האם אתה מסכים לפי מה שנכתב בתחלת האשכול שמשה רבינו קיבל את ההלכות שבסעיף 2 כפרטים המפרשים את התורה שבכתב אותם שכח עד שקיבל במתנה גם כללים, ושהזוגות קיבלו אותם כפרטים והפשיטו אותם לכללים בעזרת המדות שהתורה נדרשת?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 01:06 |
|
| |
ממש לא. איני יודע מה הוא קיבל ומה שכח. נדמה לי שאף אחד לא יודע זאת. מה שאני יודע הוא שבשורה התחתונה משה קיבל את המידות (בצורה מופשטת) אבל לא את ההלכות שנגזרות מהן. זה עבר במסורת. הלכות רבות נדרשו והתחדשו לאורך הדורות כמפורש בתלמוד וברמב"ם, ולכן ברור שהן לא באו ממשה (בודאי לפי הרמב"ם, שהרי מה שבא ממשה לא נפלה בו מחלוקת לפי הרמב"ם). אם משה ידע ושכח ונזכר וכו' זו ספקולציה לא מעניינת ולא חשובה. בשורה התחתונה כל ההלכות שנדרשו בדרשות יוצרות לא באו ממנו אלא התחדשו לאורך הדורות.
בהקדמת התוי"ט למשנה הוא טוען שיש להבחין בין הלכות שהראה הקב"ה למשה בסיני (שאותן הוא לא העביר הלאה, כי זה לא חלק ממתן תורה) לבין הלכות שניתנו לו בסיני (על מנת להעביר הלאה). לפי ה תוכל אולי לומר שהלכות אלו הראה הקב"ה למשה אבל הוא לא העביר אותן הלאה. אבל בכל מקרה מדובר כאן במדרש אגדה ולא בתיאור היסטורי. וגם אם זה היה נכון היסטורית, בשורה התחתונה לא קיבלנו זאת ממשה אלא רק הראו לו זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 02:06 |
|
| |
לענ"ד לא כך לימד הרמב"ם בכותבו: "הכלל אצלנו שכל הפירושים כולם קבלה ממשה" וכתב במפורש על הדינים שאין בהם מחלוקת: "הפירושים המקובלים ממשה שיש להם רמז בכתוב או שאפשר ללומדם באחת המדות, וזה אין בו מחלוקת כלל, אלא כל זמן שיאמר אדם קבלתי כך וכך מסתלק כל ויכוח".
|
|
|
|
|
