|
|
| נשלח ב-24/8/2012 10:19 |
 |
| |
נישט,
תודה על המקור ב"הר צבי"! הארת את עיני בכמה מקורות נאים ונעימים בסוגיות אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2012 14:06 |
|
| |
מ 80
אנחנו דנים על מכה בפטיש ,,פירושו גמר מלאכה וגמר יצירה ,
גם אם המלאכה שנגמרה לא היתה מהמלאכות האסורות בשבת כגון בנין בכלים [לפחות למאן דאמר]עדיין בגמר יצירת הכלי יתחייב חטאת משום מכה בפטיש,
בגד חדש שהושלמה עבודת התפירה אין הסרת האבק גמר מלאכתו ועדיין חייב משום מכה בפטיש כי כך דרכו לצאת מבית האומן ולכן נחשבת לגמר מלאכה של יצירתו,על אף שכל ילד יודע לנערו ואף אין כאן מלאכת מחשבת,כל שכן באפייה שהפת עדיין דבוק לתנור שהיה צד לומר שיתחייב אף משום אפייה,לכל הפחות יתחייב משום מכה בפטיש ברדייה כי כך דרכו לצאת מבית האופה וכך דרכו לאכלו וכך הושלמה מלאכתו ויצירתו של פת שרואים על השולחן ללא אפשרות שיעשה על ידי מי שאינו מיומן לכך ,,
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2012 15:14 |
|
| |
נחלת דוד,
אי-אפשר להגדיר מלאכה האסורה בשבת כעבודה עבורה מקבלים שכר. לדוגמא, מלמדי תינוקות ומיניקות היו מקבלים שכר על עבודתם, ומלאכות אלה לא נאסרו בשבת. אלא חכמים אסרו כל מלאכת מחשבת שנדרשה להקמת המשכן, ובדקו ומצאו שיש ל"ט אבות מלאכה וכל שאר מלאכות אסורות הן תולדות שלהן, דהיינו המושג הפנימי של מלאכה שהיא תולדה זהה למושג הפנימי של אב מלאכה. לדוגמא, המנער בגד (אמן המנער בגד חדש להסיר ממנו את האבק) זהה למכה בפטיש כי מושגם הפנימי הוא גמר מלאכה.
חכמים סברו שמכבס וסוחט מושגם הפנימי זהה זה לזה והן תולדות של מלבן. לעומת זאת, רבי ישמעאל בן רבי יוחנן בן ברוקה, סבר שסוחט איננו מכבס ואיננו מלבן, אלא אב מלאכה בפני עצמה. מדוע? כנראה הבין ממלאכת הסחיטה של צבעים את המושג הפנימי של סחיטה באופן אחר מחכמים.
באשר למלאכות אשר מנית, כולן משנות בדבר או את כמותו או את איכותו או את צורתו או את תכונתו.
ביליצר,
אתה מגדיר גמר מלאכה כל מעשה שעושה אמן בטרם יצירתו יצאה מבית מלאכתו. ואילו אני אומר שרק מעשה שהינו מלאכה, דהיינו המשנה דבר ביצירה, יכול להיקרא גמר מלאכה.
תוקן על ידי מ80 ב- 24/08/2012 15:27:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2012 15:25 |
|
| |
מ 80
אם כך הובנתי אולי תחזור על הנכתב שוב,
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2012 15:38 |
|
| |
מ,
אני שמח שהבהרנו זאת. כי א"כ אנחנו לא מסכימים בהנחות היסוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2012 16:56 |
|
| |
| נישטאיך כתב: |  | ירוחם <זו נוסחה בדוקה לפתור קשיים- לשייכם לקראים- או לרפורמים. ואז כבר אין צורך להתמודד עם האמת או עם הבעיה, האם לשם שינוי אולי תוכל גם להסביר למה הקראים לא צודקים בעניין הזה? האם לא יכול להיות שהם צודקים? ואלי רק מבחינה רעיונית> לא ניסיתי לפתור בעיה שהיא, ואיני חושב שישנה אפשרות להוכיח מי צודק, כל שרציתי היה להראות שהרעיונות שהועלו כאן אינן חדשות, וכבר היו בעבר, והשאלה מי צדק אינה תלויה בהוכחות אלא בהגדרה, במסורת ובאמונה. ראה לדוגמה כתובות דף ה עמ' ב בשאלת הגמ', מהו לבעול בתחלה בשבת". ורמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה יד: "תשמיש המטה מעונג שבת הוא, לפיכך עונת תלמידי חכמים הבריאים מלילי שבת ללילי שבת, ומותר לבעול בתולה לכתחלה בשבת ואין בזה לא משום חובל ולא משום צער לה. <לגילוי נאות אני סובר שמצוות העשה של עונג שבת, דוחה הרבה לא תעשה> ראה כאן בסוף העמוד: http://yesmalot.co.il/shiurhtml/malotsh1043.asp#sup5
<הזרעת אשה - היא מידית -פריה ניכר הרבה יותר מהר- מפרות האילן או ירק האדמה> האם איסור זריעה בשבת תלוי בקליטת הזרע או השתיל, או שהאיסור הוא עצם הזריעה, ואם האיסור הוא בעצם הזריעה, כי אז למשך הזמן העובר עד לקליטה או אם תהיה קליטה, אין כל משמעות. ראה שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן קכח, כאן:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20947&st=&pgnum=137&hilite
שבת שלום. |
|
אני מקווה שלא חשדת בי כי איני מכיר את ההלכה ואת הרמב"ם הזה!
בחרתי בשאלה הזו , לנסות לברר מאיפה למד הרמב"ם,וחז"ל להיות סלקטיבי, בהתרים או איסורים?
מבחינה טכנית דין הזורע זרע באדמה, כדין הזורע זרע באשה.!
אולי כמו הרבה התרים אחרים, שתפקידם העיקרי היה לנגח, ולהרגיז את הצדוקים?! אבל הגיונית אין בהם ממש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2012 18:01 |
|
| |
נחלת דוד,
מאחר שידיעתנו את התורה קטנה ביחס לראשונים, כל שכן ביחס לאמוראים, אחת על כמה וכמה ביחס לתנאים,
ומאחר שאורחות החיים בימי קדם היו שונים מאלה שבתקופה המודרנית, לדעת מה סברתו של תנא באומרו את דבריו, זה מסוג הדברים שאי-אפשר לומר בוודאות אלא אם נאמרו במפורש בגמרא ובראשונים. מכל מקום, גם אם חלק מהסברות במהלך הלימוד אינן מדויקות או אפילו אינן נכונות, יש חשיבות ליגיעה ולעיון, כי רק כך אפשר ללמוד תורה.
שבת שלום
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2012 18:18 |
|
| |
מ,
כמו שאמרתי, לא אתווכח על הנחות יסוד. אומנם, אני מאמין ששפתי ר' ישמעאל דובבו בקבר השבוע דווקא, וד"ל.
בכל מקרה, בוודאי שאין ערוך לעיון במקורות התלמוד ובראשונים ואחרונים.
שבת שלום (:
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2012 07:13 |
|
| |
ירוחם לא חשדתי שלא ידעת מהלכה זו, ואף אם תקנת אכילת שום בשבת היתה נגד הצדוקים, או שה"מצווה" של "עונה בערב שבת" היתה מכוונת נגד הקראים (ראה הרב קאפח בפירושו ל"משנה תורה" שבמהדורתו, הלכות אישות פרק יד אות ו): "... וברור שזה נגד הקראים האוסרים תשמיש בשבת", אין הכרח שגם ההיתר היתה "נגד". לא טענתי שלא היו היתרים או שהיו איסורים שמטרתן היתה לנגח את הצדוקים, אך אני מופתע מחיפושים של הבדל הגיוני "מושלם" בין זריעה באדמה או באשה, מפני שלחפש אותו, זה כמו לחפש הוכחה הגיונית מושלמת, שמן התורה אסורות בשבת כל ל"ט אבות המלאכות, או אפילו מלאכה מסויימת אחת. ההגיון בכל איסור, היתר והגדרה הלכתית שהיא, מתחיל ומסתיים באמונה שפירוש הכתובים כפי שפירשוהו החכמים הוא הנכון. כמה מההלכות (היתרים או איסורים) שבקישור המובא להלן היו כדי לנגח? http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51456&st=&pgnum=257&hilite
תוקן על ידי נישטאיך ב- 26/08/2012 07:15:51
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 11:01 |
|
| |
לא נקראת מלאכה- אבל בבתולה זה נקרא- חובל.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2013 14:35 |
|
| |
ירוחם,הינך חולק על הרמבם?
|
|
|
|
|
