|
|
| נשלח ב-26/12/2012 17:35 |
 |
| |
ירוחם
איקון ירוק מאד.
לא שלא הכרתי. הכרתי ולא זכרתי.
זמן רב לא נהניתי מסיפור משעשע כמו מזה שלך. בדיוק במקום!
אבל אפשר לשלב יראת שמים ואהבת צדק. דוגמא: אברהם אבינו, בביקורת או יותר נכון בתפילה על אנשי סדום.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2012 19:51 |
|
| |
ודאי שאפשר לשלב. גם משה רבנו ידע לדבר עם ה' קשות. גם המלך דוד ירמיהו ואחרים. איוב- למרות שהוא דיבר קלפי מעלה- ורעיו התחסדו והוכיחו אותו על דבריו כלפי ה'. החברים החסידים ננזפו, איוב לא ננזף,. והוא אמר
איוב פרק יג פסוק טז גַּם הוּא לִי לִישׁוּעָה כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא:
שים לב באיזו חבורה נמצאים החנפנים
מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק המינין
הלכה א
המינין, והמסורות, והמשומדים, והרשעים, והחנפין, והאפיקורסין, עליהם הכתוב אומר כי לא לפניו חנף יבוא.
אבל לאראשונים ואחרונים
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2012 17:48 |
|
| |
התבטאות נדירה של פרופסור ויקטור פרנקל (ניצול מחנה אושוויץ, ומחבר הספר "האדם מחפש משמעות"), שעוסקת באמונה לאחר השואה: Belief After the Holocaust.
כעיקרון הוא מעמיד שם את הגישה המוצגת בספר איוב (שכבר הזכרתי אותה לעיל), על כך שאין האדם ברמה מספקת בשביל לשפוט את מעשי האלוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2012 19:05 |
|
| |
| פוגמישו כתב: |  | התבטאות נדירה של פרופסור ויקטור פרנקל (ניצול מחנה אושוויץ, ומחבר הספר "האדם מחפש משמעות"), שעוסקת באמונה לאחר השואה: Belief After the Holocaust. כעיקרון הוא מעמיד שם את הגישה המוצגת בספר איוב (שכבר הזכרתי אותה לעיל), על כך שאין האדם ברמה מספקת בשביל לשפוט את מעשי האלוקים. |
|
אול-י יותר נכון ודאי, אבל אז האדם גם לא ברמה מספקת לשבח ולקלס את מעשי האלוקים,
ובעיקר הוא לא ברמה מספקת לדעת את דעתו של אלוקים. ולמה הוא נוהג כפי שהוא נוהג.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2012 17:15 |
|
| |
ירוחםשמ,
מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו.
מה עשתה אימן? הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם.
במוצאי השבת בא רבי מאיר מבית המדרש לביתו.
אמר לה: היכן שני בני?
אמרה לו: לבית המדרש הלכו.
אמר לה: צפיתי בבית המדרש ולא ראיתי אותם.
נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל.
חזר ואמר לה: היכן שני בני?
אמרה לו: הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים.
הקריבה לפניו ואכל ובירך.
לאחר שברך אמרה לו, רבי: יש לי שאלה אחת לשאול.
אמר לה: אמרי שאלתך.
אמרה לו: רבי, קודם בא אדם אחד ונתן לי פיקדון, ועכשיו בא ליטול אותו הפיקדון, נחזיר לו או לא?
אמר לה: בתי, מי שיש לו פיקדון אצלו אינו צריך להחזירו לרבו?!
אמרה לו: רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו.
מה עשתה? תפסה בידו והעלתה אותו לאותו החדר, הקריבה אותו למיטה, ונטלה סדין מעליהן, וראה אותם שניהם מתים ומונחים על המטה.
התחיל בוכה ואומר, בני בני רבי רבי. בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן.
באותה שעה אמרה לו: רבי, לא כך אמרת לי, שאנו צריכין להחזיר את הפיקדון לרבו?!
כך אמר: ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך (איוב א, כא).
אמר ר' חנינא: בדבר הזה ניחמה דעתו וישבה דעתו, לכך נאמר: "אשת חיל מי ימצא". (מדרש משלי לא, י).
מעניינת היא הערתו של ד"ר בנימין לאו לסיפור זה: "התורה שלה (=ברוריא) מייסדת את פרשת הניחומים הגדולה של הפיקדון שתהפוך להיות מוטיב מוביל בדברי הספד וניחומים. הבעלות של אדם על ילדיו מוגבלת עד למקום שבט בא בעל הפיקדון ולוקח את שלו" (חכמים, חלק ג, עמ' 213).
והוא רחום יכפר עוון וכו'
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2012 17:39 |
|
| |
אם ברוריא הייתה רואה מה שאנו רואים היום שרוב התינוקות שורדים עד גילי הזקנה הכל בגלל לימוד דרכיו של האלוקים בטבע, אז בוודאי הייתה מאשימה את חוסר הלימוד והמחקר, ולא הייתה מסתפקת עם ה' לקח ושלום עלי נפשי,
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2012 18:04 |
|
| |
מקס, מה הקשר? האם אתה חושב שהרופאים יכולים לטפל בהכל? ובכלל, מניין לך מה היתה סיבת מותם של 2 הבנים באותו יום?!
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2012 19:05 |
|
| |
פוגומישו
איני מבין מה שייך הסיפור על מותם הטבעי של 2 בניה של אשתו של רבי מאיר. לדברים שהבאת על השואה?
1200000 ילדים שנהרגו בשואה לא היו פקדון. והם לא מתו מוות טבעי,לא כל אמא היא ברוריה, בעיקר לא כשקצין נאצי מרוצץ את ראש תינוקה בן 6 חודשים בקיר.
ואיני מבין מה זה שייך לאמירה המפוצצת והפאלצנית, שאין האדם ברמה לבקר את אלוקים.
מה התשובה להערתי כי אם האדם לא ברמה לבקר- אז הוא גם לא ברמה לשבח. ביקורת היא גם חיובית.
אגב מענין אם התאר אשת חיל לברוריה. המשיך גם לאחר שהתפתה לדבר עבירה עם תלמידו של רבי מאיר ועידודו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2012 19:35 |
|
| |
ירוחםשמ,
א. מי אמר שהמוות היה מוות טבעי של 2 בניו?
ב. מה זה משנה ילד אחד או 1000? אם מדובר [לכאורה] על אי-צדק, אז הכמות לא כ"כ משנה, נכון?
ג. זה לא אמירה שלי, אלא ספר שלם בתנ"ך - איוב. נא ללמוד אותו (בעיקר פרקים א, לח-לט).
ד. אין קשר בין הסוף של ברוריא לעצם הדיון (לך תלמד קצת על כשלים לוגיים), ובפרט לאור העובדה שיש כמה גרסאות בחז"ל על סופם של ר' מאיר וברוריא (הסוף שציינת לא מוזכר בתלמוד אלא ברש"י, ולפי מסורת הגאונים ר' מאיר וברוריא חיו באהבה ובשלום עד סוף ימים).
תוקן על ידי פוגמישו ב- 31/12/2012 19:36:01
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2012 20:11 |
|
| |
ירוחם
ראה מה מצאתי.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד ב
רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא, על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה: רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה. אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו? אמרו ליה: מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא?
=סיפור שכבר נידון כמה פעמים בפורום. רב הונא הפכו לו הרבה חביות יין לחומץ. באו לבקרו חכמים ואמרו לו שיחפש במה לעשות תשובה. אמר להם: וכי חשוד אני בעיניכם? ענו לו: וכי חשוד הקב"ה שיעשה דין בלא דין?
כלומר, יש בהחלט מודעות לכך שאנו מחזיקים בהנחת יסוד שהקב"ה נוהג לפי דין.
אמנם במקום אחר הביאו את מעשה אחר שראה אב שולח את בנו לקיים שילוח הקן, ומת הבן תוך שהוא מקיים שתי מצוות, זו וכיבוד הורים, ולכן התפקר אחר שאמר אין דין ואין דיין. ושקלו וטרו ועיינו באמת איך מת הבן, ומצאו אוקימתא, או שיש לקבל את ההנחה ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא (=אין שכר מצוות בעולם הזה, ומה שהובטח בפסוק שכר של אריכות ימים על שתי מצוות אלו, הכוונה רק לעולם הבא למרות פשטות המילים).
לפיכך, מודעות לשאלות אלו ודאי היתה. ניסוח שיש בו הכחשת הדין, איך יאמרו זאת, והרי זו סתירה מניה וביה?
צריך להרחיק לכת עד לימי החסידות כדי למצוא מימרא כמו זו שמייחס (אם איני טועה) בובר לר' לוי יצחק מברדיצ'ב, כי הקב"ה לא יצא ידי חובת שום יהודי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2012 20:12 |
|
| |
מקסמן
איקון ירוק על הערתך האחרונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2012 21:08 |
|
| |
פוגומישו
איוב בא בחשבון קשה עם ה'. רעיו ניסו להשתיק אותו. וה' נזף לא באיוב כי אם ברעיו.
הסיפור של רש"י לא נכון ומצוץ מהאצבע. יכול להיות. אבל הסיפור במדרש משלי- היא אמת לאמיתה. מחב"ת עד הסוף.
דין אלף ילדים- בשואה היו יותר ממיליון ילדים- הדין שוה.. כל הכבוד להגיון של הרב נויגשרל.
הרב מימוני
יש סיפור על רבי לוי יצחק מברדיצב-
פעם הלך עם חסידיו ברחוב, ועגלה עמוסה בחביות התהפכה וכל החביות נפלו ונשברו
קם העגלון על רגליו, והרים את ידו כלפי שמיים. וקילל קללה משולשת.
אמר לחסידיו בעל הקדושת לוי- אתם רואים זו היא האמונה האמיתית. העגלון מאמין בה' יותר מכולכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2012 21:13 |
|
| |
זה לא ההיגיון של הרב נויגרשל, אלא הדברים שאמר פרופסור פרנקל בסרטון שאליו צירפתי לינק בהודעתי הקודמת (אם היית טורח לראות...).
ראה: איוב פרק לח, ואיוב פרק לט; נא להתבונן בכל מילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2012 21:25 |
|
| |
כל מילה כל מילה האם אתה קראת עד הפרקים הללו כל מילה. הפרקים שציינת הם השכר שאיוב קיבל, על כי הוא לא החניף לקב"ה כאחד הריקים של היום. כפי שמשה דיבר אל אלוקים, וכפי שירמיהו דיבר כלפי ה' באיכה פרק ג.
דברי הפרופסור הספיקו לי לרדת למחשבתו הרדודה והמלוקקת., אין צורך ביתר. אגב איני יודע מה הפרופסור ראה ומה הוא עבר בשואה.
הרעיון של הרב נויגשרל- הו האנלוגיה של הסיפור במדרש משלי. אין לו שום מקור. ראה רמב"ם בפרוש המשנה מה הם מדרשים.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 31/12/2012 21:39:09
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2013 01:02 |
|
| |
תוקן על ידי maxmen ב- 01/01/2013 01:05:56
|
|
|
|
|
