ההלכה הברורה היא כי הרגע הקובע הוא רגע השחיטה. ברגע השחיטה של אמו הוא לא עומד על רגליו, אין לו קיום לבד. ולכן הוא נחשב לחלק מאמו שנשחטה, מה שאחר כך הרי לא משנה- הוא נחשב לבשר שחוט בשחיטה כשרה. אחרת כל הענין של בן פקוע לא קיים
נשלח ב-16/1/2013 00:40
אתה טועה ידידי. כל הנדון של 'הפריס על גבי קרקע' עוסק בזמן שאחר השחיטה. בזמן השחיטה עצמה הוא צריך להיות עטוף הרמטית בתוך הרחם. אם אחר השחיטה פתחו את האם והעובר יצא והפריס על רגליו- חייב שחיטה מדרבנן.
נשלח ב-16/1/2013 10:24
אברהםהעברי כתב:
אתה טועה ידידי. כל הנדון של 'הפריס על גבי קרקע' עוסק בזמן שאחר השחיטה. בזמן השחיטה עצמה הוא צריך להיות עטוף הרמטית בתוך הרחם. אם אחר השחיטה פתחו את האם והעובר יצא והפריס על רגליו- חייב שחיטה מדרבנן.
ידידי
וכי אמרתי או אפשרי אחרת?
מה שציינתי כי השו"ע מפריד בין העגלה שהפריסה, שהיא חייבת בשחיטה מדרבנן,
לבין עגלה שלא הפריסה הפטורה מהשחיטה.