|
|
| נשלח ב-19/3/2013 13:27 |
 |
| |
שיבולייהו
ההודעות הקודמות תימחקנה אז גם ובנתים -
מה יוצא לך מהעלאת תמונות מצחיקות כאלו? הן מעלות לרגע חיוך ולא עוד.
האם כל כך מפריע לך שיש כאלו שמתייחסים ברצינות לתולדות עולם הישיבות?
נניח שלדעתך לומדים שם דברי הבל וריק, אז מה. האם הדרך להאבק נגד אמונות טפלות, כלשהן, היא על ידי העלבות אישיות וכלליות? או על ידי הוכחה שזה הבל וריק?
אולי כבר פתחת אשכול בתחום ואולי עוד פעם. אתה מוזמן לפתוח אשכול: ההבל וריק שיש בתורה. הסבר למה קוראים היום "תורה" ומדוע יש בה הבל וריק, ובאיזה מידה והיכן, ואיך יודעים זאת. זה יהיה מעניין מאד. וכמובן תקבל תגובות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2013 13:38 |
|
| |
מיימוני, אינך מבין שכסילו מלא בקנאה על המורשת המפוארת של עם ישראל בעוד שהוא מתבוסס בקיאו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2013 15:00 |
|
| |
עמלקניק
ברוך הבא/שב.
ממש לא. לא כך הבנתי.
הבנתי ששיבולייהו, כמוני וכמוך, מעוניין באמת. דרכו בחיפוש האמת הוליכה אותו למסקנות שברובן מנוגדות מאד לשלי. הוא שולל את המסורת היהודית ואת הפרשנות שלה המקובלת עלינו, האורתודוכסים. הוא מאמין ששימוש באותם כלי עבודה של השכל, שגם אני מאמין בהם, יביא למסקנות הפוכות משלי.
בניגוד אלי, הוא משתמש גם בכלים כמו ציניות ואפילו העלבה כדי למתוח ביקורת על הדעות הפסולות בעיניו.
וזה מה שאנו צריכים להיזהר ממנו. צעקות במקום הוכחות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2013 00:18 |
|
| |
ישיבת מיר
רוסיה הלבנה, תר"י-תרנ"ט (1850-1889)
ראש הישיבה: הרב חיים ליב טיקטינסקי
מה מייחד את הישיבה: לימוד גמרא בעומק הפשט. כולם למדו באולם אחד בו המקומות נסדרו לפי ערך התלמידים. השולחנות החשובים "שלחן ר' חיים ליב" ו"שלחן הרב" היו במזרח, ובמרכז האולם היו שני שלחנות שנקראו "שלחן המשמר" ו"שלחן שאחורי המשמר" על ידם היו משמרות של תלמידים שלמדו יומם ולילה בלי הפסק. המשגיחים היו שמים עין על כל תלמיד בהתאם לשקידתו, לתפילתו ולהנהגתו. הרב היה מתעניין בכל אחד ואחד מתלמידיו ביחוד וידע להבחין מה ידיעתו בתלמוד. בישיבה למדו מאות תלמידים.
תכנית הלימודים: כל הבחורים למדו מסכת אחת ללא עזרת הרב ושמעו שיעור יחידי מפיו מדי יום ביומו.
מתלמידי הישיבה: הרב יוסף יצחק רבינוביץ, הרב מרדכי אליהו רבינוביץ, הרב יצחק פינס, הרב אברהם צבי ערשלר, הרב יצחק שמחה הורוויץ, הרב יוסף רוזין מפאסייק, הרב עזרא אלטשולר, הרב שמעון בן מאיר הכהן אמוראי.
קו המאפיין את התלמידים: רבים מהם שימשו כאב"ד ורבנים באירופה ובאמריקה.
תוקן על ידי מ80 ב- 04/04/2013 00:22:37
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2013 00:59 |
|
| |
על הגאון הרב חיים ליב טיקטינסקי:
בשנת תר"י באו במיוחד למיר ועד של עשרים רבנים ובראשם האב"ד דבריסק להחליט על מינוי ראש הישיבה.
הראשון להופיע בפניהם היה גדול בשם ר' איצלה שאמר חידושים נלהבים בבקיאות והשיב בחריפות עצומה לכל שואליו. בישיבה שרר רוח נצחונו של הגאון, הנוכחים הריעו בשמחה לכבודו, ובני הישיבה הרגישו שאין טעם שהאברך הצעיר, ר' חיים ליב, יתחרה בארי. רק שניים נשארו דוממים המתחרה הצעיר, ר' חיים ליב, והאב"ד הישיש של בריסק. אזי האברך קרא את שיעורו בפשטות ובבהירות בלי לטחון הרים זה בזה, והנה זה פלא הקושיות שהיו רגילים בני הישיבה להקשות התבטלו מאליהן בפני הגיון פשטותו הנעימה. כך אמר את שיעורו ואין איש פותח את פיו בשאלה. פתאום וקולות ברכה מכל עבר נשמעו באולם. ראשון ניגש לברכו האב"ד דבריסק שאמר לו כי הינו מאושר להקשיב לתורתו ואילמלא חובתו לקהילתו היה בא אליו להיעשות לתלמידו. שני ניגש לברכו מתחרהו. ור' חיים ליב נדהם מעוצם המאורע.
ר' חיים ליב היה אוהב את הפשט האמתי ושונא פלפולים של הבל. בעומק פשטותו היו נופלות כמה מקושיות המפלפלים וכמה קושיות של גדולי מפרשי הש"ס. שמו משך אליו תלמידים ממרחקים בהיותו מרומם בפי כל הגאונים הגדולים שבאותה תקופה שהחשיבו את לימודו הזך והישר בדרך האמת ואת עומק עיונו בדברי חז"ל. רבי ישראל מסלנט היה אומר כי מי שרוצה להבין דף גמרא במלוא מובן המלה הרי הוא זקוק לשיעוריו של ר' חיים ליב. היה טוב מזג מאד וכולם כיבדוהו ביראת הכבוד והרוממות ובאהבה נאמנה, כל רוחו היה רק לעשות טוב וחסד, ורבים נהנו מעצותיו ותושיתו.
תוקן על ידי מ80 ב- 04/04/2013 01:48:21
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2013 09:21 |
|
| |
מ
שוב, תודה.
ושוב, האם יש לך דוגמא לשיעור, שממנו ניתן לראות את ההבדל בשיטות הלימוד?
התיאור של "קושיות הנופלות מאליהן" מאד מצא חן בעיני, אבל הייתי רוצה לדעת בדיוק על מה מדובר.
יש קושיות רבות בין המפרשים שקבילות ומתבקשות לפי צורת לימוד אחת ולא לפי אחרת.
בספרו על הפלפול, רפל מדגים שאלות על הרכב סוגיה, כאשר יש סתירה בין המשתמע בשלב אחד של הסוגיה לשלב אחר. (נירנבורגר וכיו"ב אם אני זוכר מלפני שנים). שאלות כאלו מצויות לדוגמא אצל המהר"ם שיף. יש מי שלומד אותו? אני לא...
שאלות מסוג זה, לדוגמא, נעלמות ברגע שמניחים שסוגיה אינה מבנה אחדותי אלא יכולה להיבנות מצירוף של מהלכים שונים שמלוקטים אולי ממספר ניתוחים מישיבות ומתקופות שונות, שאוגדו יחד. המבט ההיסטורי דוחה את הצורך בדיוק מושלם של הסוגיה בחינת "צריך להגדיר בכל שלב מה סבר המקשן ומה סבר התרצן ואסור ששלבים יסתרו זה את זה למעט בשאלה המרכזית העומדת לדיון, ההוה אמינא".
ניתן לומר כי ההבדל בין הגישות הוא בציפיות שלנו מסוגיה תלמודית כפי שהיא מנוסחת בפועל וכפי שניתן לדקדק בה. בניסוח שאולי יצר בשעתו פרופ' אורבך בעל "בעלי התוספות" - עד כמה יש הרמוניזציה בין סוגיות ולפי דברי גם עקביות מירבית בסוגיה עצמה.
דוגמא משיעוריו של הרב ט' תוכל להמחיש היכן הוא יושב על הציר של רמת הדיוק בסוגיה ואם האבחנה שכתבתי כאן מסבירה את ההבדל בין קושיות ותירוצים לבין "ביטול קושיות".
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2013 17:05 |
|
| |
מיימוני,
היה בכתובים ספר בשם "נשמת חיים" שחיבר אחיינו של ר' חיים ליב על תורתו, אלא שלדאבוננו, ככל הידוע לי, לא יצא לאור מחוסר אמצעים כספרים רבים שחוברו באותה תקופה. מכל מקום, לימוד בדרך הפשט מטרתו להבין את מה שכתוב עד תכלית כוונתו. לימוד בפלפול בד"כ מקשה קושיה ממקורות שונים שנראים כסותרים זה את זה ומנסה לתרץ את הסתירה. לפי ר' חיים ליב, וכך גם אמרו כמה מגדולי האחרונים, כל דיבור אשר יצא מפיהם של הראשונים היה בדעה צלולה ומיושבת והיו נזהרים לדייק בדבריהם. לבאר את דבריהם בפלפולים זרים אשר לא חשבו מעודם או לטחון בסברות כרסיות ולרקד בין הראשונים ולעשות פליאות בתלמוד לשדד הרכסים לבקעה, ר' חיים ליב היה מתאונן על הפלפול והסלסול הזה כדרך לימוד מעוותת עוד משנים ראשונות בתוך ב"י. לפיכך לימד את תלמידיו את דרך פשט האמת בדברי רש"י, התוספות והרא"ש ולימדם להתרחק מפלפולים זרים.
באשר לגמרא, לענ"ד נערכה הן ע"י אחרוני האמוראים והן ע"י הסבוראים באופן שכל סוגיה אחדותית בתוכנה למרות שמורכבת מדברי חכמים מדורות שונים. אחת על כמה וכמה, פירוש רש"י לגמרא ומשנה תורה לרמב"ם, שהוגהו מאות פעמים ע"י מחבריהם בטרם הוציאום לאור.
הרבה פלפולים תולדה של חוסר ידיעת הפשט. על-כן מתוך ידיעת הפשט קושיות נופלות מאליהן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2013 17:27 |
|
| |
מ
נמק פרט והדגם
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2013 12:38 |
|
| |
בעלבעמיו,
לדוגמא, עיין הקושיות שהקשו התוספות על רש"י בתחלת מסכת ברכות, שלפי התוספות פירש רש"י שקריאת שמע שעל המטה עיקר ואילו לפי התוספות קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ומחלוקתם תלויה בסברא האם ק"ש מדאורייתא או מדרבנן. אלא שלפי דברי המשנה מאימתי קורין את שמע בערבין, ולפי הבחנת המשנה בפרק הרביעי בין ערב לבין פלג המנחה, משמע כפשוטו שמבעוד יום איננו ערב, ולפיכך פירוש רש"י הינו כפשט המשנה. ואמנם התוספות תולים את דבריהם בברייתות ולא במשנה. אם מדייקים בפירוש רש"י, הרי שאיננו אומר שק"ש שמע שעל המטה עיקר, אלא מאחר שבמקומו היו מתפללים בשיטת רבי יהודה וקורין ק"ש מבעוד יום ולא ממתינים לצאת הכוכבים, הדגיש שהקורא קודם לזמן שכיבה לא יצא ידי חובתו ולפיכך בקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו יצא.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2013 16:56 |
|
| |
לא הבנתי
ומה הקשר לשאלה אם ק"ש דאורייתא או דרבנן, אמנם קיימים תוספות שסוברים שק"ש דרבנן, אך בתחילת המסכת אינם מקשרים את נושא הזמן למחלוקת זוץ
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2013 15:56 |
|
| |
מכל מקום, רש"י מפרש את המשנה, התוספות חולקים עליו כי סוברים שהלכה איננה כמשנה אלא כברייתות,
וברור שפשט המשנה לא יכול להיות כתוספות, שהרי כל החכמים במשנה מסכימים על נקודת ההתחלה של ק"ש.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2013 21:00 |
|
| |
ישיבה של מעלה
|
|
|
|
|
