יחסי רב ושמואל

אמש

א.       למען הדיוק, ולמעשה זו הבנת העניין העקרונית וממנה גם מטרתי באשכול- לא ששניהם אומרים זע"ז טיפש. רק זה שאומר שאחשוראש טיפש ומצהיר שמחשיב את מי שנוקט באיסטרטגיה זו כטיפש חייב לחשוב שרעהו החולק וסובר שזו איסטרטגיה חכמה כטיפש. לגבי השני אין ראיה.   כוונתי היתה שאחד מהם לא חשש כל כך לכבוד רעהו (וכפי שראינו בסיפור במס. שבת). משכך לא הבנתי איך הראיה ההומוריסטית והאירונית החדשנית שלך מביאה למסקנה אחרת בנושא, על אף שהצהרת שיש בכך תשובה מסויימת.     מה שעניין אותי באמת הוא יחסם של ת"ח זל"ז, האם בהכרח הוא כה טהור. הנושא (של מס. שבת) עלה בסעודת שבת אצלי בבית כדוגמה ליחסם של ת"ח בהווה. כאשר באיזושהי חזרת הש"ץ נתקלתי בגמ' במגילה זה התקשר לי מעט, שיתכן וחד מ"ד לא הקפיד להזהר בכבוד חבירו (כמובן יתכן שכ"א דיבר במקום אחד והתלמוד חיברם יחד).

ב.       חושבני שהטקסטים שרדו בגלל שההתייחסות לתלמוד היתה רצינית עד אימה ולא כגישתך. מעניין לראות איך זכרון הטקסטים יישמר לעתיד בבית מדרשך לעומת כולל חזון איש. אין לי הוכחה, אבל השערות יש ויש.

ג.        אכן את צודקת. הקריאה שלך אודות ריו"ח הגבר אינה דרש. היא ספקולציה. אולי נכונה. אולי לא. אין לנו כל דרך לדעת זאת מהטקסט. איןצ לנו לגבי זה עד אחר. אז זה כמו לומר שהוא היה ג'ינג'י. אולי.

[תלמיד,

תודה על ההסבר. הוא בהחלט עוזר לי להבין יותר את תהליך הלמידה שלך כאן.
נדמה לי שמטרתך לימודך כאן היא כשאמרתי - להבין את הלך הרוח הנושב מן הטקסט (במקרה זה, לגבי יחס החכמים זה לזה) גם מעבר למילים הנאמרות בו (במקרה זה, מחלוקת פרשנית כלשהי). אני מאמינה שכדי לעשות זאת בצורה נבונה ומעמיקה יש צורך בשימוש בכלי-קריאה, שונים מכלי הלימוד ההלכתי או הלוגיקה המשפטית וכד' (שנדרשים כדי להבין את מהלכה של סוגיה משפטית כלשהי, למשל). כלים אלה אינם (רק) אינטואיטיבים, וגם להם יש "כללים" (עם או בלי מרכאות) ואופני שימוש שונים שניתנים להילמד. 

כל זה הוא באמת רק הערה צדדית על העיקרון המנחה את דרך הלימוד - על המתודולוגיה - ולא על התוכן עצמו. נדמה לי שמה שהדגמת אתה עצמך כאן, אינו שונה מהותית ממה שעשיתי אני. על התוצאות והמסקנות, תמיד ניתן להתווכח (זה עצמו עיקרון מתודולוגי חשוב בעיניי...).]

אמשלום
הדיון כאן התמקד בדוגמא הראשונה של תלמיד(לא)טועה.
כיצד את מבינה את הספור השני (מותר לך להשתמש בכל כלי ניתוחי שמוצא חן בעיניך).