למיימוני וזאב.
בעיקרון את יסודות החירות ושילובה בבסיס דתי הבאתי בקישור הראשון שלי [בהודעה השניה], זה סרט נחמד של דיאלוג בין הרב שרקי לפרופ' שטרנגר אודות שאלת המימד החירותי במסגרת דתית. [אגב הסרט לקוח מתכנית שבועית כזו, מומלץ מאוד!] מה שיצא שם הן שתי נקודות חשובות לבסיס:
1. ההבדל בין חירות לחופש. חירות היא נתון בסיסי באדם, והחופש אינו אופציה [כמובן שאפשר להרחיב אותו, אבל גם זה נושא חירותי].
2. הויכוח שלא הגיע להכרעה לכאורה, האם אפשר לשלול חירות, ואיך לא לעשות זאת, והאן זה משתייך [בצורה חיובית או שלילית] לדת היהודית.
אלו עקרונות חשובים לבסיס של חירות, אבל מה שהיה חשוב לי באשכול זה הוא לדון לגבי המושג 'חג החירות'. אני סבור שכל חג מסמל נושא עיקרי בנפש שמוביל לדרך התורה [על המושג 'חג מתן תורה' נדמה לי שכתב בעל הערוך השלחן בסימן תצד]. ולכן רציתי לדון בשאלת החירות כמרכיב באדם, ולא כמרכיב בסיסי [כי אין לנו 'חג האזניים' ו'חג העיניים' - נתונים מוחלטים לא נצרכים לאזכור!].
את הנקודה שהעלתי אסביר בחידוד קטן בדבריו של מימוני, לא לבחור זו גם בחירה. ובעיניי חג החירות מסמל את הסיבה לשים לב שתמיד בחורים! פרעה לא הסכים לפתוח דיאלוג בשאלת 'שעבוד, טוב או רע', הוא פשוט ביקש: אל תחשבו! {הכרתי פעם ראש ישיבה זקן ונכבד שהיה אומר לתלמידיו: "אני לא רוצה שתבינו אותי, כי יבוא יום שלא תבינו אותי. אני רוצה שתעשו מה שאני אומר".} זהו המונח שעליו נסוב הדיאלוג בין הרב לפרופסור, והפרופסור [שהוא פסכולוג קליני בין השאר] סבר שיש אפשרות לשלול חירות, וכמובן היתה הכוונה ל'גברא', כי העולם חירותי באופן מוחלט, אבל לפעמים נסגרות העיניים של בני האדם. הדברים מתקשרים לתורת ההכרה של קאנט כידוע.
המאמר שהביא זאבעומד על נקודה חשובה לא פחות, חינוך לחירות הוא עבודה קשה שבמקדש, לפעמים אתה מבין את המעשה ורוצה שהילד/עם האדץ/פציינט ינהג באופן זה, אבל השאיפה היא לתת לו לנהוג כך בחירות. לרוב זו הנהגה שלא מחזיקה שני דורות.. מצד שני בילד בעיקר [או עם הארץ שיש לו ילדים], אתה צריך לראות כיצד הוא יהיה בן חורין בעל פרספקיבה מספיק רחבה לבחור, בשעה שגם את הפרספקטיבה והכשרון אתה עוזר לו ליצור. ושיהיה בהצלחה לכולנו.
 |
|
|
