|
|
| נשלח ב-13/5/2013 12:36 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | ירובעל
לעדכנך - הדת היהודית הסתמכה על הכח (וכל ישראל ישמעו - את בצוע פס"ד מוות - ויראו) |
|
כל דת והאמת היא שכל תפיסה אנושית פוליטית, כלכלית, מדעית משתמשים בכמה כוח שמתאפשר להם על מנת לכפות את דעתם על אחרים. איזון נייד מושג על ידי זה שלאף אחד אין כוח מוחלט. כידוני המדינה מושכרים לכל מי שבמקרה השיג יתרון פוליטי לאותו הרגע. לכן כעת ניתן לכפות בכוח הזרוע אופני חתונה או תחבורה ואפשר שתהיה קונסטלציה פוליטית שהדברים יהיו אחרים. המדינה יצאה קצת מבולבלת מבית המשפט המחוזי כש ר"ח אחד היא אוסרת ור"ח אח"כ היא מגינה. למרות שבית המשפט העליון והכנסת ניסו לייצר מעין חוקה ע"י חוקי ייסוד בכ"ז הכידונים עדיין לשכרה.
אני עוסק בצד המטא-דתי: האם ראוי לה לדת להשען על כידונים. בודאי שכך תמיד היה ואולי גם תמיד יהיה. רק טענתי שזה לא שאלה דתית ואפילו לא שאלה חוקית או פוליטית. כל מי שיש בידו יינסה לכפות את דעתו על הזולת. צריך רק להתפלל שנהיה בצד הנכון של הכפית
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2013 15:26 |
|
| |
תלמיד, לא התכוונתי להבחנה מבחינת השאלה של הכרה נפשית. כל מסגרת משפטית או דתית מפעילה מנגנוני כוח כאלה או אחרים. זה חלק מכל מבנה חברתי. הבנתי שהשאלה היתה האם ראוי להשתמש במנגנוני כוח חיצוניים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2013 15:32 |
|
| |
ר' מיכי. אני מסכים עם עיקר דבריך. רק לא הבנתי למה השתמשות בשלטון המדיני של בג"ץ שונה משימוש ברצועה למלקות או מאבני הסקילה? מה עושה את המדינה לחיצונית יותר מאשר מקל בידי ההנהגה הרבנית?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2013 15:36 |
|
| |
דומני שהכפיה המבוקרת כאן היא לא רק כפיה ע"י המדינה אלא גם עונש מיתה על חילול שבת או משכב זכור לא היה מתקבל כיום על הדעת. וב"ה נמצאו פתרונות פורמליים המאפשרים התחקמות אלגנטית מהעניין. כנ"ל אשכולות סמוכים ושאינם סמוכים המצויים כאן לרוב. ולא רק בדורנו מתחמקים. כבר היו התחמקיות גם בזמן שהיו סנהדרין, סביב שלל סוגיות העדות, ההתראה, וכו'. [עי' שלהי פ"ק במכות].
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2013 18:44 |
|
| |
שאלת הבנה: סטינו מנושא האשכול? [הנושא על מהות הענישה בעבר ובהווה חשוב, אך הנושא כאן הוא האם מותר וראוי, שפוי ואנושי להשתמש בו במקרה זה]
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2013 21:20 |
|
| |
דה וינצ'י, כי המדינה לא יהודית, ובודאי לא דתית. זה כמו להיזקק למגנוני כוח של גויים לטפל בבעיות פנימיות שלנו. להבנתי, זו המשמעות של דין מוסר. הבהרה, לפני שכולם קופצים: אין כוונתי לטעון שפנייה למוסדות המדינה יש בה דין מוסר. אלו שטויות. כוונתי להיגיון שביסוד הדין הזה, לפיו שימוש בכוח חיצוני אינו מבוקר הלכתית, ולכן פנייה אליו תביא לכך שכל המזדמן ינצל אותו לצרכיו. להבנתי, זוהי הסיבה שצריך רשות מבי"ד לפנות לערכאות של גויים גם כשזה מותר הלכתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2013 22:42 |
|
| |
ירובעל, הכפיה שורשה בתפיסה ההלכתית-מעשית של ההלכה. השאלה היא האם התכלית בתורה \ הדת \ המוסר היא הפעולה המעשית או המעשה מתוך הכרה. התפיסה ההלכתית שטוענת שהעיקר הוא המעשה בפועל ולא הכונה והתוכן הרעיוני היא המביאה לכפיה. כפיה על המצוות וכפיה על הציבור. כי העיקר שהתוצאה המעשית תיהיה 'נכונה'.
|
|
|
|
|