האם איך שנתפסים הדברים בעיני המתבונן מבחוץ מהווה שיקול הלכתי?

ביליצר, אין לי דבר להשיב על דבריך. רק פרשתי לך על מה נסמכו דעות הוגים רבים בישראל. אם רצונך קרא בדבריהם וקרא מה שהסתמכו עליו.

קדיש, המילה חוק מבטאת את העניין של חקיקת דברים באבן, ומכאן התאבנות, מה שמנוגד לחיים. בכל מערכת חוקים נוצרים עם הזמן עיוותים גדולים ולפעמים גם עוולות גדולות. החכמה של המחוקקים היא לדעת לבטל, או לפרש מחדש, או להתעלם. וצריך גם לדעת לשמור על מידה נכונה. אסור למחוק משהו סתם כך משום שאינו מתאים או נח לרגע.

עניין הטומאה שעולה עד לשמים ממילא לא הפריע לאיש כיוון שכולם הלכו על הקרקע. לכן יכול היה מי שאמר גם להפריז באמירתו. בינינו, אני יודע מהו דבר טמא. טומאה היא שם עצם כללי, כמו חמש, משולש, שנאה ואהבה, קנאה פחד וידידות ועוד רבים. אבל כולם שמות מופשטים, אין מאחוריהם איזה דבר שעולה או יורד. אתה יכול לגעת בדבר טמא, במשולש מעץ ובשני תפוחים, אבל לא בטומאה, במשולש ובשנים. מכאן הגיחוך הגדול.

עודד

יכולת או פוטנציה בלטינית, מעידה על איזו אפשרות שעדיין לא התממשה. כשאומרים על מישהו שיש לו יכולת, ואם ילמד יהיה מלומד גדול, משתמע מזה שעדיין הוא חסר. המושג 'שלמות' כולל בתוכו היות מספיק לעצמו, חסר כל זיקה לאיזה דבר אחר, בלתי תלוי, חסר כל צורך, חסר כל יכולת שלא התממשה, בלתי נתון לאיזה שינוי, התהוות או כיליון, מחוץ לזמן ולתהליכים הקורים בו. ה'אחד' חסר חלקים, כי אלו יוצרים הבחנות, שוני, זיקה ומורכבות. לעומת כל מה שנמצא בטבע שהוא בבחינת 'מתהווה', רק האחד השלם הזה הוא 'יש'. אלו כמה דברים בקיצור רב לראשית ההבחנה בעיון הזה.

עודד

הקושי שלך מובן מאד. אתה מצוי במישור מסוים. הורגלת לו, אתה חושב ומדמה ומבין על פי הכלים והתפיסות שניתנו לך. מעבר למישור אחר, שונה וזר מאד, הוא באמת קשה. תחילה יש חשש טבעי שאתה מאבד את הקרקע היציבה עליה אתה עומד. נוסף על כך מורא מן החינוך שמא לימוד אחר הוא אסור. קשה מכל הוא העולם החדש שאתה מגלה לפניך. כמו שפה חדשה, אינך מבין את המלים, מבנה המשפט, כללי הדקדוק. אינך יכול לדבר. לכן כעת אתה בעמדת התגוננות. אין פגם בשפה ההיא, הבעיה היא בך, בהיותך חדש וזר לה. עם הקריאה והלימוד, אפשר לצחוק אפילו מבדיחה בסינית.

גם המתמטיקה היא אוסף של הגדרות וכללי פעולה. בעצם היא משחק מחשבתי טהור. וראה זה פלא, היא מתאימה למציאות, אולי המציאות מתאימה למתמטיקה. זאת שאלה קשה ולא ברורה. יש מקצוע קשה מאד הקרוי הפילוסופיה של המתמטיקה. המתמטיקה רחוקה מאד מהבנה פנימית של עצמה. מה זה 'חמש'? מהו 'אחד ועוד אחד'? בכל זאת אתה קונה בחנות על פי משקל, משלם ומקבל עודף, ומסכים לחלוטין עם החשבון הזה, אף על פי שהמובן של מה שאתה עושה רחוק מלהיות פשוט ומובן. [אני מניח שתשאל מה לא ברור כאן?]

כולנו, האנשים הסבירים, חיים במציאות.  אוכלים והולכים ומדברים. כולנו מבינים את הדברים הפשוטים האלו. כולנו, כל בני האדם, גם שואלים כל מיני שאלות 'מוזרות' כמו מה זה 'אני'? מי אני? לאן אני הולך? איך להיות מאושר? למה קורים דברים? מהו צדק? למה רע לי? מה יש? מזה 'יש'? מהו הזמן? והחלל? והעולם? כל השאלות 'הפשוטות' האלו, נשאלות גם על ידי אנשים פשוטים, בגלל שהשאלות האלו מהותיות לאדם. והתשובות? על כל שאלה כזו נכתבים ספריות שלמות...

מדוע אתה חושב שחכמי יוון לא חיו במציאות, לא הכירו אותה ולא שאלו שאלות מאד מציאותיות? אריסטו למשל היה רופא במקצועו, מקצוע מאד מעשה ומציאותי. גם היה ביולוג, והראשון שסידר ומיין את בעלי החיים. הוא הקים מוסד אוניברסיטאי הליקאום, חקר ולימד לוגיקה, פיזיקה, אסטרונומיה, גאוגרפיה, מטאורולוגיה, ביולוגיה, פסיכולוגיה, תורת המוסר, משפטים וחוקה, תורת הספרות, וגם מטפיסיקה. בטח שכחתי משהו. אתה יכול לקרא את כתביו, רשימותיו ומה שרשמו תלמידים שלו בהרצאות. הוא היה אדם מאד מציאותי, ראלי, ומאד מאד מוכשר. הוא באמת גדול אנשי המדע עד היום. למרות שהרבה מאד מתפיסות המדע שלו אינו תקף כיום, הרעיונות שלו עדיין פוריים, חשובים ובעלי שמוש רב. אפשר להמשיך כאן הלאה, אבל מוטב שתקרא את הערך 'יוונית, לשון ותרבות' באנציקלופדיה העברית, ואחר כך תקרא שם על האנשים הנזכרים בערך הזה. אין מנוס מן המסקנה שכולנו חיים יום עמוק עמוק בתוך התרבות היוונית. כאשר לא קוראים ולא יודעים, קל מאד לדחות דברים כלאחר יד.

ולבסוף, במישור האמוני שלך, כשאתה אומר 'טענות על ה' אמורות לייצג מציאות', האם במישור הזה אין בעיות בהבנת המציאות והבנת האל? האם מצא איוב איזה פתרון אפילו לאחת מן השאלות הרבות ששאל? האם אין עמדתך תמימה עד מאד? התמימות הרי אבדה ביציאה מגן העדן.

אסיים במובאה, אנושית מאד ברוחה, המתארת היטב את מצב הענינים של הידיעה האנושית מאז ראשיתה ולתמיד: 'התבונה האנושית גורל מיוחד לה לגבי סוג מסוים של הכרותיה: מטרידות עליה שאלות שאין בידה לדחותן, משום שהוטלו עליה בידי טבע התבונה עצמה. אך אין בידה גם להשיב עליהן, משום שהן למעלה מכל יכולתה של התבונה האנושית'. [קאנט, הקדמה למהדורה הראשונה של בקורת התבונה הטהורה. תרג. ברגמן רוטנשטרייך. הוצ. מ.ב.].  

עודד

לגבי [1] הבעיה היא שתפיסת האלהות הזו גזורה במידה אנושית. זה 'אדם' כל יכול, שהפונקציות שלו הן לדאוג לבריאות ולפרנסה שלך, להילחם נגד האויב ולהוריד גשם בזמן. אם זה לא עובד כמו שצריך, סימן שהיית רע וקיבלת עונש. יש לו ספר גדול שבו הוא רושם כל מה שאתה עושה וכל מה שאתה חושב, ובבא הזמן הכל מונח על המאזניים ויש משפט ופסק דין. יש לו צבא מלאכים למעלה, כמו זה שנותן סטירה לתינוק הנולד, וצבא שליחים צדיקים למטה שעומדים איתו בקשר יום יומי. נו, זו האמונה התמימה של רוב הבריות. האלהים שלהם הוא 'גננת על' עם סינור לבן, גדול דיו להמון המאמינים המבקשים מחסה תחתיו . דרך אגב, זו גם תפיסה עקבית המסבירה היטב כל דבר. תמיד נמצא איזה הרהור חטא שיתרץ בצורת או שיטפון. על כל פנים, יש כמה אנשים שהאלהים שלהם איננו 'גננת על', והם כבר אינם ילדים, ואינם עושים חוזה עם אלהים, ולא נותנים לו תפקידים ומטלות לביצוע.

באשר ל [2] אינני יודע מה קראת ומה אתה יודע בעולם הקשה הזה שנקא פילוסופיה,  צריך להיות מומחה גדול מאד כדי לקבוע אמירה כללית נחרצת כזו, או לא לדעת כלום.

עודד