רובנו קוראים תמימים המאמינים לכתוב כלשונו, כפי שהוא מופיע על הדף שלפנינו, זה מכשול גדול מאד, כי באמת הכתוב הוא טקסט וירטואלי שמישהו יצר עבור הקורא. לפני כמה ימים השוותי עניין אחד מן המורה נבוכים, בין מה שתרגם תיבון למה שתרגם שוורץ ויצא לאחרונה, ומצאתי הבדל גדול. מה שקובע הוא המקור, הטקסט בערבית. משמע, כשאדם קורא את מו'נ בעברית הוא קורא את 'מו'נ על פי תיבון' וכדומה. הוא אינו קורא את הטקסט האמתי אלא טקסט 'וירטואלי', כפי שהציג אותו אחר. לפעמים המתרגם משתדל להיות אמין ככל יכולתו, לפעמים הוא משנה את המקור כדי שיתאים לכוונותיו שלו. בכל מקרה, הקורא התמים משוכנע שהוא קורא 'משהו אמתי', ואינו מורגל בבקורת הטקסט הווירטואלי שהוא מחזיק בידו. דוגמה נפוצה מאד לשגיאת קריאה היא פרוש מילה שנכתבה בעבר על פי משמעותה היום. דוגמה ידועה היא המילה 'אנרגיה'. קריאה שגויה כזו גם היא יוצרת טקסט מדומה שאינו המקור. משמע, שדמויות מדומות, וירטואליות, הן עניין נפוץ ביותר. אין לאיש מאיתנו טקסט מקורי של ר' עקיבא למשל. כל שיש בידינו הוא מה ששמעו ממנו, והעבירו במסורה, עד שאותה מסורה נכתבה, ואותו כתוב עבר כמה וכמה העתקות. מה שיש בידינו אינו אלא דברים וירטואליים משל ר' עקיבא, ותמיד צריך לבדוק, עד כמה שאפשר, עד כמה הדברים מתלכדים לכדי אמינות מקורית. ועוד, כאשר קוראים את סיפורו של שאול או אחאב, או כל דמות אחרת, צריך תמיד להיות מודע כי הסיפור איננו עובדה אוביקטיבית, אלא סיפור של איזה צד, וסיפור של הכותב, ושל המעתיק. וקורא נבון צריך לנסות לשחזר מתוך התמונה הווירטואלית, את התמונה הראלית עד כמה שזה בכלל אפשרי. המסקנות הן, א. צריך ללמוד לדעת לקרא. ב. דמות וירטואלית כשלעצמה אינה מגונה כלל, והכל לפי כוונת היוצר.
עודד
 |
|
|
