מישו יודע למה ה' שבת בשבת ?

???

ומה לגביי ''וישבות'' או ''שבת'' ?
עזוב , ברור שהויכוח לא על המילה כיוון שידוע ששבת נקראת מנוחה (ואתה לא באמת מתכוון להגיד שזה לא ככה)

יוצא

ברוך הבא אל הפורום!

שאלת בקיצור וראוי היה לפרט. אני משתדל להשלים את החסר.

ראשית, כפי שהעירו כאן, מה פירוש "שבת" או "וינח" כאשר משתמשים במילים אלו על הקב"ה?

שנית, מה פירוש המילה "למה" כאשר מציגים אותה כשאלה לגבי אלוקים?

אנו מכירים את השורשים של המילים "שביתה" ו"מנוחה" כהפסקת עשיה ומלאכה, הפסקת מאמץ, מנוחה במובן של הענקת מרגוע לאחר עמל.

האם יתכן לייחס את אלו לאלוקים?

כמו כן, האם הקב"ה פועל לפי תכליות אנושיות?

מסתבר יותר לפרש, וכך אמנם מקובל לפרש, שהאמירות לגבי ה' אינן אלא דגם לאדם. האמירה שהקב"ה ברא את העולם באה ללמדנו שהעולם לא היה מעצמו וגם אינו הפקר. יש לו בעלים, בורא, אבא אם תרצה. אלוקים. אלוקים שאכפת לו מהעולם ואכפת לו מהאדם. ויש לו דרישות.

שנית, ה' נתן לנו יום פעם בשבוע שבו ניפרד מן העיסוקים ההכרחיים לאדם החי בעולם ונוכל לא רק לנוח בעצמנו (כי אנו כן זקוקים למנוחה) אלא גם לנצל את הזמן הזה לדברים מרוממים יותר.

לפי זה, האמירה שה' שבת ביום השבת באה לומר שזה דגם לחיקוי. דגם שמחקה דבר שלא היה קיים באמת, אלא שכך ה' רוצה שזה יצטייר עבורנו.

דברי כאן אמורים בעיקר לשיטת הרמב"ם. אבל אני סבור שהם אכן מייצגים את פשוטו של מקרא ופשוטה של הלכה.


***
שורה אחרונה בקיצור:

כל האמירות לגבי אלוקים אינן אמירות "עליו" במובן שאפשר לומר על האדם, אלא דגמים שעלינו לחקות בהתנהגותנו.

בהקפדתנו על השבת לפי ההלכה אנו מציינים ומחזקים את אמונתנו שה' ברא את העולם, והעולם אינו הפקר, אלא יש חובות ותפקידים המוטלים על האדם, שה' מצפה מאיתנו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

דה וינצי (וכולם)

הערה עקרונית, ברשותך.

יש לנו חברים רבים בפורום, כן ירבו. כל אחד מגיע ממקום אחר. יש מי שהגיע לכאן לאחר שמילא את מוחו בספרי פילוסופיה וביקורת המקרא - אולי גם ספרי חיים פוטוק. יש מי שדומה לכמה מגיבוריו של הסופר הזה, שהינם מוכשרים ומגלים מעצמם שאלות של ביקורת המקרא, אבל לא את הדיונים בנושאים אלו, ובוודאי לא את הדיונים מנקודת ראות אורתודוכסית (ויש).

אם חברנו החדש, יוצא, שאל על זה, כמדומה שראוי לציין מה שציינת, ששאלה דומה ניתן להציג גם במקומות אחרים, אבל אדרבה, זה רק מגדיל את השאלה, הלא לכן? והאם הפיכת השאלה הבודדת לשאלה כללית פותרת אותה?

אשר לרמב"ם, כמדומה שאין די להפנות אליו אלא להסביר מה היה הפתרון שלו, ויש גם מקום לעיין אם הפתרון שלו טוב ובמה הוא עולה לנו מבחינת שאר מערכת האמונות שלנו. מה הפתרון הזה אומר על יכולת הידיעה (אפיסטמולוגיה), מהותו של האדם ועוד.

מסיבה זו אני אישית מעדיף לענות לא רק על שאלה שנשאלת אלא גם על שאלות מסביבה ובתשתיתה שעשויות או ראויות להישאל. זה גם יוצר תשובות ארוכות מאד...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

יוצא בשאלה, שאלתך טובה מן הבחינה העיונית לגבי אלהים, והיא עתיקה מאד. נראה לי כי תשובת מיימוני, המעבירה את העניין כולו אל המישור האנושי, בבחינת דרוש, היא המסתברת ביותר. גם רש'י רואה כאן תאור הבא לצורך האדם, ולא תאור מעשה האלהים כמות שהוא.

[דרך אגב, צריך להיות 'מישהו', מי אשר הוא].

מן הבחינה העיונית שואלים מדוע התעורר האל מתרדמה או בטלה והחליט לעשות מעשה ומדוע חזר לבטלה. ההנחה היא כי האל הוא שלמות מלאה בפועל, כל שינוי משמעותו איזה פגם שנחוץ להשלימו. הנחה נוספת היא כי הנמצא בפועל גם נמצא בפעולה. מנוחה או שינה מעידים על חולשה. הקורא ימצא מיד כי פעולה היא מצב של שינוי, מה שסותר היותו שלמות חסרת כל שינוי. כאן נמצאה נוסחת הקסמים המגדירה את האל כ'שכל משכיל ומושכל', שכל שפעילותו היא השכלה, ומושא השכלתו - הוא עצמו בשלמות אחת. וכל השלשה האלו, שכל משכיל ומושכל הם באחדות אחת חסרת הבחנה. [מישהו חושב על שילוש אחר?]. נראה איפא המסקנה כי באמת איננו יכולים לחקור את האלהים. המאמין הפשוט לא נותר לו אלא האנשתו, 'משל למלך'.

עודד

גם לפי הדימוי, ה' לא נח, אלא פסק לעשות יש מאיין, מזה הוא נח, אבל ממשיך ליצור ולהחיות יש מיש. כך שלאמיתו של דבר אין קושיה, אלא שימוש בביטוי אנושי ומובן.