האם טעיתי? האם עלי להתנצל?
באשכולי זה הגבתי על פסק דין של בית הדין הדין הרבני העליון, כפי שפורסם ע"י בחדרי חרדים. גם הבאתי בו קישור לפסק דין של שופטת בית המשפט העליון בסידני, שביטלה פסק דין של בוררים-רבנים, שדנו בסכסוך ממוני בין שני יהודים חרדים, לאחר שמצאה (והיא הוכיחה זאת בבפסק דינה) שהם הטו את הדין, ולא אמרו את האמת (ושיקרו - בלע"ז) בתשובותיהם על שאלות בבית המשפט.
אך כשסיפור השופטת הגיע (אולי מקריאת קישורי) לידי כתב בחדרי חרדים, הוא פרסמו כאן:
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=55058
תחת כותרת בומבסטית: "אוסטרליה: בית המשפט בסידני נגד בית הדין הרבני".
הכתב הפך שופטת שהגנה על החוק, הצדק והיושר, שהגנה על יהודי, לרודפת רבני בית דין, הוא שיפץ את פסק הדין והוסיף פרטים ותיאורים שאינם נכונים.
הכתב ידע לספר שהיה זה פסק דין של בית הדין הרבני בעיר, בעוד שלא זה אלא פסק דין של 3 בוררים-רבנים, שנבחרו ע"י הצדדים באופן פרטי, שנים מהם הם תושבי מלבורן-האחד הוא רב קהילה, והשני הוא יעני "טוען", ששיחק אותה בתפקיד בורר, ורק השלישי הוא "דיין" בבית הדין הרבני בסידני.
יש לציין ששניים מה"דיינים" שהיו מעורבים בבוררות בסידני, גם היו מעורבים לפני עשר שנים בבוררות במלבורן שבמדינת ויקטוריה שבוטלה ע"י בית המשפט העליון שם, מפני שהם היטו את הדין.
http://www.austlii.edu.au/cgi-bin/sinodisp/au/cases/vic/VSC/2004/45.html?stem=0&synonyms=0&query=title(mond%20and%20berger%20)
כנראה שהם רבנים לתפקידים מיוחדים.
הכתב גם ידע לספר כי "לאחר זמן החליט בית הדין הרבני להוציא נגד אמזלג "כתב סירוב". ואמזלג פנה לערכאות בטענה שהדיינים היו עוינים והיטו את הדין'', בעוד שהעובדה היתה, שאמזלג לא פנה ל"ערכאות", אלא שכאשר יריבו פנה לבית המשפט לאשר את פסק הבוררים, כדי שע"י אישורו הוא יהפוך לפסק דין של שופט, (וכפי שהוא גם בסעיף 23א לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, בחוק הישראלי:
http://www.nevo.co.il/law_html/law01/031_001.htm#Seif23
"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל- דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק – דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט"), הוא ביקש לבטל את פסק הבוררות.
מה היה עליו לעשות? לשלם מאות אלפי דולרים, (שאינו חייב לשלם), רק מפני ש"רבנים ישרים ודוברי אמת" פסקו שעליו לשלם?
איני יודע אם העיוותים בדיווחו של הכתב, נבעו מהבנת הנקרא המוגבלת של הכתב, מאי שליטתו של הכתב בשפה האנגלית או המשפטית, או מרצונו ליצור רושם של רדיפת הדת בכל מקום, אך הדבר עורר אצלי את המחשבה, שגם הסיפור על פסה"ד שהיה נושא אשכולי, מעולם לא היה.
