| נשלח ב-30/5/2013 23:40 |
 |
| |
סוציולוגית זה נורא מעניין איך נשתמרה לה המחלוקת. אותם ביקורות היו למשכילים על החסידים במאה ה-19. ביקורת הדומה מאד לביקורת הליטאית העממית.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 13:30 |
|
| |
| אלעזרט כתב: |  | | זה שאנשים רוצים לחיות בקהילה שאלה הם קשורים רעיונית וסוציולוגית לא אומר שמותר לנצל אותם לצרכים פרטיים ראוותניים. הכספים של התורמים היו צריכים להיות מופנים, בהנחיית האדמו"ר, לרווחת הציבור ולהחזקת לומדי התורה שבקרבו. אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. |
|
גם במסים שמשלמים מוציאים כסף על חגיגיות יום העצמאות וחגיגות אחרות, תומכים באירועי תרבות, ספורט ואירועים דתיים, בעוד שישנם עניים שהכסף היה עוזר להם יותר.
כנראה שבחיי חברה לא הכל נמדד דרך החסכון בדווקא. יש חשיבות גם לעידוד רוח החברה והלכידות החברתית, שבלעדיהם החברה אינה חברה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 04:50 |
|
| |
| yerubaal כתב: | | המילה דמוקרטיה אומרת לך משהו?
(
יהי, דווקא כן רלוונטי לדעתי. חצר חסידית היא מועדון וולונטרי. לא חייבים להיות חסיד. רוצים להיות חסיד. אפשר להתווכח עד מחר אם זה טוב או לא טוב אבל זה רצונו של אדם וממילא זכותו וכבודו. ורבבות חברי המועדון הזה רוצים לעשות מסיבה. אולי החברים לא אוהבים מסיבת טראנס ואולי הם לא אוהבים הקפצת טקילות ואולי הם לא אוהבים התוועדות חסידית ואולי הם שונאים חתונות. כל אחד וטעמו.
חסידי בעלז רוצים לחגוג את חתונתו של מי שאולי יהיה הרבי שלהם ביום מן הימים והם יגידו לילדיהם שהם היו בחתונה שלו וזה יהיה חשוב להם והם יספרו סיפורים. לא כל דבר בחיים ניתן למדוד בכסף.
אני לא חסיד ולא בן של חסיד אבל נקודת המוצא שלי היא לנסות להבין במקום לקטול |
|
לא חייבים להיות חסיד???? איזו ברירה יש להם? וכי מישהו הניח להם לבחור אי פעם? חבר'ה, נראה שהציבור כאן שכח איפה הוא חי, הציבור החרדי נוטה להתנהג כדיקטטורה חברתית קשוחה ביותר, השאלה אם להיות בעלזער או לא, ואם לממן את חתונת נכד האדמו"ר או לא, הוכתבה עבורך הרבה הרבה לפני שנולדת... אז;בבקשה, אל תדברו גבוהה גבוהה על רגשות חסידיים ןתרבות חסידית לפני שבררתם אם נשואי הדיון אכן מעונייגים בכל ה"תרבות" (עלק...) הזאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 20:14 |
|
| |
חסיד - נולדים לזה אבל יש בחירה אם "למרוד במלכות" או להישאר ולאהוב את זה.
ושוב תלוי בסוג החסידות וברמת הכפייתיות / הרגשת "ונפלינו" הגאווה והזכות
וכל אחד לגופו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 20:18 |
|
| |
ונפלינו?
ביקש משה שלא תשרה שכינה על המתנגדים?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 20:29 |
|
| |
אדרבה.. רק שלא מוכר מתנגד שמרגיש הרגשה של ונפלינו של זכות , של נבחרתי להיות מתנגד
מה שאין כן אצל החסידים
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 20:32 |
|
| |
?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 20:33 |
|
| |
!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 22:55 |
|
| |
במהדורה הראשונה של הנודע ביהודה. הוא כתב בעמודו הראשון,
זה השער לה' צדיקים ילכו בו- וחסידים יכשלו בו.
במהדורה תנינא המו"ל רצה שגם החסידים יקנו את הספר, החזיר את הפסוק למקורו, תיקן וכתב ורשעים יכשלו בו.
הקפיד עליו ר יחזקאל לנדאו ואמר. מה הועלת ?אני עשיתי מרשעים חסידים- ואתה עשית מחסידים רשעים.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2013 00:40 |
|
| |
נכד של הנודע ביהודה, אולי היה מהחסידים, רצה לתקן את הספר ולכתוב פושעים במקום חסידים. אמר לו אחד הצדיקים החסידים: סבא שלך הפך פושעים לחסידים ואתה רוצה להפוך חסידים לפושעים?
תוקן על ידי מ80 ב- 06/06/2013 00:46:38
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2013 10:08 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | במהדורההראשונהשלהנודעביהודה.הואכתבבעמודוהראשון,
זההשערלה'צדיקיםילכובו- וחסידיםיכשלובו.
במהדורהתנינאהמו"לרצהשגםהחסידיםיקנואתהספר,החזיראתהפסוקלמקורו,תיקןוכתבורשעיםיכשלובו.
הקפידעליוריחזקאללנדאוואמר.מההועלת?אניעשיתימרשעיםחסידים-ואתהעשיתמחסידיםרשעים. |
|
אגדה ידועה ללא משענת מציאותית. בכל מהדורות הנו"ב כתוב החסידים ולא הפושעים. (מהדורה קמא, חלק יו"ד סימן צ"ו)
(המילה "מהדורה" בנו"ב מתייחסת לחלק של השו"ת (ח"א, ח"ב) ולא למהדורת ההדפסה).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2013 11:12 |
|
| |
אלי גם כן אתה יודע מאיפה הפסוק הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2013 13:29 |
|
| |
בעיקרון, חתונה גדולה לא מפריעה לי, היא כמעט כורח, לחתן הזה יש הרבה שאוהבים אותו והם רצו להשתתף, יפה שהזמין אותם. מה שמפריע לי זו ההתעסקות והרעש וההתרגשות סביבה בקרב חסידי בעלז. ותמיהני בשניים, הא' שקהילה חסידית התדרדרה לרמה שמה שמעסיק אותה וכאילו כל קיומה ומהותה תלוי בדבר, זו כמות הבשר עטופה שיראין וגרביים לבנות שמסוגלים לגייס לארוע, ממש מבחיל, ממש כמו הליטוואקעס שסופרים סטנדרים בישיבות... הרי דוקא החסידות היא שרוממה וריעננה את היהדות עם הדגשים על איכות ותוכן וכלל לא עניין אותה מעולם אם היא מיעוט בכמות. ושנית, אוי לנו שחתונה היא היא הארוע המכונן (אין לי דבר נגד חתונות שהן חויה משפחתית יפה אבל ריקות ממסר אידאולוגי) אבל הייתי מצפה שארועים מכוננים ומרגשים בחסידויות יהיו סביב דברי תורה חדשניים או משהו רוחני חסידי אחר, אם כי הייתי מביע סלחנות אם לפחות היה מדובר בדבר טכני הקשור לרוחניות כגון הקמת ישיבה חדשה (לא בנין חדש אלא ישיבה עם אפיון וצורת לימוד ייחודית) וכדומה. אך אם ההסטוריה של חסידות מסויימת תזכר לפי החתונות שהתקיימו בה , במה הם שונים משבט אפריקאי כלשהו עם צ'יף המתחרה מול ראש שבט אחר,
גם שם יש חתונות ומולידים ילדים. האם זאת גדולתה וקדושתה של דרך הבעש"ט אתמהה
תוקן על ידי מי_אדיר ב- 16/06/2013 13:39:29
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2013 14:22 |
|
| |
[מי,
כתבת - "...חתונות שהן חויה משפחתית יפה אבל ריקות ממסר אידאולוגי"
אני חולקת עליך בעניין זה. חתונה תמיד נושאת מסר אידיאולוגי עמוק, למשל על המשמעות החברתית והקהילתית (של הקהילה הספציפית) לזוגיות, למשפחה ואפילו (לפעמים) להולדת ילדים. אולי לך המסר הזה כ"כ טריוויאלי, עד שהוא הופך "שקוף", אבל זה רק סימן שהחתונות (בין היתר) הצליחו בהעברתו...
מעבר לחשיבות של מוסד המשפחה והזוגיות והאידיאליזציה שלו, חתונות נושאות גם מסרים אחרים לגביו - למשל, כיצד נכון לבנותו ומה יסודותיו הראויים (חתונות שונות - בקהילות שונות - מעבירות מסרים שונים לחלוטין בנושא זה); מה הקשרים הנכונים והראויים בין נשים וגברים (שוב: בחתונות שונות בקהילות שונות - המסרים בעניין זה שונים מהותית) וכו'.
אלה מרכיבים יסודיים ועקרוניים ביותר של קהילות וחברות רבות (למשל, החברה החרדית על חלקיה השונים), ולפיכך - חתונות הן אירוע חשוב ומכונן מבחינת הסוציאליזציה של חברי הקהילה (כמעט כל קהילה).
(דבריי נכתבים באופן כללי - בחתונה הספציפית הנדונה כאן יש לי עניין כבקליפת השום, ורמת ידיעותיי לגביה, בהתאם).]
תוקן על ידי אמשלום ב- 16/06/2013 14:25:19
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2013 14:28 |
|
| |
זה שמחה והתרגשות לכל התלמידים והחסידים בשמחת רבם .
זה הזמן בו הם יכולים להביע את רגשותיהם בשמחת רבם .
האדמו''ר או הרב שבמשך כל השנים דואג ומאזין למצוקותיהם ועושה ככל יכלתו לפעול למענם בשעת מצוקה או שמחה .
הרגשות הפועמים בלב התלמידים יוצאים החוצה בזמן שמחה בחצר הרבי ושם זו ההזדמנות שלהם להוקיר טובה על הכל .
חוץ מזה שמהשמחה עצמה משפיעה שפע לכל המשתתפים המאמינים ברבם .
|
|
|
|
|
