|
|
| נשלח ב-26/5/2013 20:00 |
 |
| |
לשון הרע, הכשת נחש, בחירה ותאווה.
ידועים דברי חז"ל בערכין טו, ב המדמים את דיבור לשון הרע להכשת נחש.
"ואמר ריש לקיש, מאי דכתיב אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון? לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש ואומרות ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אומר להם וכי מה יתרון לבעל הלשון". ע"כ דברי ר"ל.
ואנכי תמה זה מכבר, והתעוררתי לזה שוב בשבת האחרונה. הן המשל והן הנמשל חתומים בפני. וכי הנאה תלויה דווקא באכילה? כמו שהאריה תאב לאומצה הגונה, כך תאב הנחש לאיזו הכשה הגונה. וכמו שניהם גם תאב האדם לאיזה 'שטיקלע לה"ר'. במה זה שונה מכל תאווה וחטא? בן אדם בנמשל, או חיה במשל מתאווים לענין מסויים, וממלאים את אותו ענין בחטא. ולא סתם בחטא, אלא בחטא על חשבון האחר.
במה דריסת הארי יותר לגיטימית מהכשת הנחש, שניהם ממלאים תשוקה על חשבון האחר.
משום מה את האריה נדון לחסד משום שהוא נשלט ע"י התאווה. כמו"כ החוטא באכילת פירות ים ברוטב פסטו.
לעומת הנחש שנדונו לחובה משום שהוא בחר ברע. כמו"כ המדבר לה"ר.
עד כאן, בחירה מול תאווה. כעת נגש לבחירה מול בחירה.
נושא זה קשור בעומק ענין הבחירה [ע"ע חמורו של בורדיאן]. כאשר אדם בוחר בטוב אנו נעריכו יותר ממי שבחר ברע. זה למה? הרי שניהם השתוקקו וקיימו את השתוקקותם. האחד לטוב והאחר לרע.
אני לא מצליח לזהות במה הבוחר ברע יתר על הבוחר בטוב.
מה באמת הבעיה [לא בעיה מתחום הפוליטקלי קורקט] בטיעונה של ארנדט אודות הבנאליות של הרוע כפי שהתגלמה אצל אייכמן. הרי מעשיו של אייכמן [לכשנניח שהוא רק ביצע פקודות] שקולות בדיוק לכל אחד שמקיים פקודות המונחתות עליו מגבוה. קיום פקודות או שהוא מוסרי או שהוא לגיטימי מבחינת התאוות, כשנאמר לאדם למרוד בפקודות, ישנו חשש סביר שהוא ימרוד גם בפקודות המוסר.
לסיכום. למי שבכ"א יתעקש על קונקרטיות פילוסופית.
א] האם ניתן להבדיל הבדל חד בין תאווה לבין בחירה.
ב] האם ניתן להבדיל הבדל חד בין בחירה חיובית או ניטרלית, לבין בחירה שלילית.
לשון אחרת. האם ניתן לקבוע עמדות מוסריות אובייקטיביות, שיהיו כפויים על כל אדם, עד כדי שידרש לעמוד בהם ולתת עליהם דין וחשבון, וידרש למרוד בבחירה אחת מול בחירה אחרת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2013 20:27 |
|
| |
לגבי המשל: זכור לי במעומעם משהו על זה שבימיהם חשבו שהנחש בכלל אוכל חול, וממילא הכשתו את בעל חיים כלשהו איננה לצורך אכילה.
לגבי הנמשל: ההכרעות שמשהו הוא "טוב", "רע", "ראוי להערכה", וכו', הן כנראה אבסטרקציות שיסודן איזשהו תרגום תורת-משחקימי אנושי (לעתים קרובות לא מאד מוצלח) לשיקולים מהתקופה הפליאוליתית. תועלתן היא בהפשטה ("טוב", במקום "ההוא שמביא מים לזקן מהמערה ממול") המקילה הן לחשוב והן לתקשר על עקרונות במקום פרטים. על חלק מהאנשים (פילוסופים), אין התרגום הלא-מושלם מקל כלל, והם נוטים לחפור בשאלות חסרות משמעות. במקרים חמורים יתכן פרסום סדרה אינסופית של ספרים משמימים.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 26/05/2013 20:44:26
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2013 20:38 |
|
| |
נקודה מעניינת מאד שהעלית, היא הבעיה שבדברי חנה ארנדט. ובכן, לדעתי, רבים מהאנשים, בשומעם על אסון נורא, מנסים להבין מהי החוקיות שהיתה מאפשרת להם להנצל ממנו (שוב, לא צריך לחפור עמוק כדי למצוא את השורשים הפליאוליתיים). טבח של קוזאקים מסריחים על סוסים הוא מזעזע, אבל במשך מאות ואלפי שנים, החוקיות היתה לנסות להמלט לאיזורים יותר מתורבתים. השואה מזעזת יותר, מפני שהיא טורפת את הקלפים על החוקיות הזו - גרמנים מתורבתים לא פחות מסוכנים. אנרנדט, לדעתי, מחדדת את הנקודה בהדגישה את הנורמליות של רבים מהfacets (אצלי אחת וחצי לפנות בוקר) של אותן "מפלצות". למעשה זו בדיוק הנקודה: לא מדובר במפלצות, שאפשר לזהות ולהזהר מהן, אלא בפקידים בנאליים.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 26/05/2013 20:39:51
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2013 21:02 |
|
| |
לגבי הנחש מול האריה: ההנחה שאין לנחש חוש טעם וחוש ראיה הוא ממש עיוור לריח ולצבע מה שאין כן אריה שמריח אוכל ורואה את הצבע. ברור ששניהם לא שורדים בסוף באבולוציה וזה עונשם אבל יש תביעה כלפי הנחש יותר כי הוא כביכול יכול לאכול אדמה הוא לא מוכרח להיות טורף. האדם בדברו לשון הרע אין לו תועלת מיזה כלל וכלל. הוא רוצה הנאות ? אז חפש לך הנאות שמביא איתו תועלת כמו אוכל טעים במקום אוכל לא טעים שבשניהם הוא יוצא שבע אבל מותר לו להנות. אין כאן שאלה של בחירה יש כאן בחירה לרע בלי סיבה. לשון הרע היא מעשה רע שלא קשור לבחירה\הכרעה. לגבי בחירה מול בחירה: ברור שכאן מדובר על הכרעה מחוייבת כלומר הוא רעב זה המוכרח ולכן חייב לאכול. אבל מה לאכול ? זה בחירה !! אז אם אוכל רעל הוא ימות ואם אוכל אוכל בריא יחיה יותר טוב. הם שניהם בוחרים מסיבה מוכרחת = רעב. אם בוחרים מחוסר תבונה אז הבורות היא הרע והעונש מובטח לרשע והשכר מובטח לטוב. אבל אם בוחרים מדעת ? אז בוודאי שאחד מהם בוחר ברע ועונשו מובטח במיד והשני בוחר בטוב, שכרו מובטח לאורך זמן. (בחרתי דווקא בדוגמה קיצונית של אוכל רעלי שנבין את זה יותר טוב. אבל זה נכון כלפי כל בורות = אי ידיעה מה בריא ומה לא בריא לאורך זמן ארוך) בחמורו של בורידן הנידון היא האם החמור מודע למותו הוודאי אם לא יכריעה. ואריסטו שלל את השאלה כלפי האדם כי האדם מודע למותו ולכן יבחר באקראי. מותו הוודאי יגרום לו לא להכריעה מה עדיף לו רק פשוט להציל את המוות הוודאי. לגבי אייכמן: זה הברורות האמיתית שלו ושל כל עובד אלילים\חוקה. פקודות הם דרך לייסם את המדינות החברתית. והשאלה היא כלפי המדינות החברתית ולא על קיום הפקודות. למה בחרתה במדינות החברתית הנ"ל שהיא רע ? בחוסר ידע מהי מוסרי ומה לא ?! יש "שב ואל תעשה" עדיף. לסיכום: אנו דורשים מהאדם לראות יותר ממהלך אחד של סיבות ותוצאות. ועל זה (בתוצאות המאוחרות ) מתנהלת לו הבחירה האמיתית עכשיו. שאדם שואל על הסיבה הראשונה כמו לקיים פקודות ?! אז הוא לא אדם רק רובוט !!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2013 21:42 |
|
| |
הערה
לכאורה הנאה בלשון חז"ל היא שימוש ולא הנאה בלשוננו.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/05/2013 21:42:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2013 00:48 |
|
| |
בעל.
למה אם פירוש משמעות הנאה היא 'שמוש' נפתרת הבעיה?
הנחש 'משתמש' במוכש על ידו למלאות את תשוקת ההכשה המקננת בקרבו.
כנ"ל מקס.
למה הכשה מוגדרת ללא צורך. יש לו צורך להכיש, בדיוק כמו שלאריה יש צורך לאכול.
כנ"ל לגבי אדם המדבר לה"ר. וכי אף פעם לא התענגת על לשון הרע נוטף ועסיסי, או שנתקלת באחד כזה?
אני אין לי את הגשמעק הגדול בלה"ר, אבל אני רואה את ה'עולם' נהנה מזה בדיוק כמו שאני נהנה מעבירות אחרות. שלא תמיד אני מצליח להמנע מהם לרוב עסיסיותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2013 11:32 |
|
| |
דה ויצי
הנחש משתמש בהכשה אך ורק לצורכי הגנה. או פחד . אין לנחש כל תאווה להכיש, בכל אופן לרוב הנחשים
הנחש כאמור לא נהנה מההכשה, כי הוא לא אוכל את בשר המוכש.
חז"ל אומרים כי לנחש אין הנאה מהכשתו ומאכילתו- שנאמר עפר תאכל כל ימי חייך- כל אכילתו דומה לעפר.
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
